הקונספציה של איזנקוט: חזק, מהר ומהאוויר

בניגוד לאכזבה שנרשמה בציבור הישראלי, בצה"ל מסכמים בימים אלה בסיפוק את מבצע "עמוד ענן" בעזה, ורואים בו מודל מוקטן לאופי המלחמות העתידיות של ישראל: קצרות, חזקות ונשענות על כוח אווירי. נראה שצה"ל משתחרר מהטראומה של התמרון הקרקעי הכושל במלחמת לבנון השנייה (2006), וצבר מספיק ביטחון כדי להימנע ממהלך קרקעי גם בעימותי העתיד. סגן הרמטכ"ל החדש, האלוף גדי איזנקוט, שנראה כרגע כבעל הסיכויים הטובים ביותר להתמנות לרמטכ"ל הבא, הוא מייצג מובהק של התפיסה הזאת. 

מדוע מגדירים בצה"ל את "עמוד ענן" כ"הצלחה"? מבחינה מדינית, המבצע אמנם הביא לשדרוג מעמדו של חמאס, אבל צבאית, הוא הביא לשקט ביישובי הדרום שכמותו לא היה כבר שנים. בכירי הצבא לא יסתכנו בהימור, אבל רבים מהם צופים שהשקט בדרום יימשך עוד זמן רב. בצה"ל עדיין מתפעלים מהיעילות שבה אכף החמאס, כמעט באבחה אחת, את הפסקת האש על כל הפלגים בעזה.

עיקר ההישגים ב"עמוד ענן" נרשם בחצי השעה הראשונה של המבצע: חיסולו של אחמד ג'עברי אותת שישראל אינה נרתעת מפגיעה בבכירי חמאס, ומייד לאחר מכן השמיד חיל האוויר 17 רקטות פאג'ר איראניות ופגע בעשרות בורות שיגור של רקטות קצרות טווח. איסוף שקדני של מודיעין איפשר את הפגיעות המדויקות, ורבים בצה"ל סברו שניתן היה להכריז על ניצחון ולסיים את המבצע כבר אחרי 48-24 שעות.

אבל זה לא קרה. המבצע נמשך שבוע נוסף – מיותר לדעת רבים – כשכוחות מילואים גדולים שגויסו בצו 8 נערכים בדרום הארץ וממתינים לפקודה שלא הגיעה. כאן עדיין ניכרת השפעתה של הטראומה של מלחמת לבנון שכנראה תלווה אותנו בכל עימותי העתיד: מאז 2006, לעולם יבקש הרמטכ"ל גיוס מילואים נרחב, כדי להכין אופציה של תמרון קרקעי, והדרג המדיני לעולם יאשר את הגיוס הזה. זה המקור לפער שנוצר בדעת הקהל הישראלית בין ציפיות לתוצאות: כשצה"ל מקבל אישור לגייס 70,000 חיילים – יותר ממספר המילואימניקים שגויסו במלחמת לבנון השנייה, והרבה יותר מכפי שרצועת עזה מסוגלת להכיל - נוצרה ציפייה ציבורית שהנה, ישראל עומדת לפתור את הבעיה העזתית אחת ולתמיד. זאת בזמן שבצה"ל, לא התכוונו לרגע לבצע פעולה קרקעית רחבה בעזה.

בשנים שקדמו למלחמת לבנון התפתחה בצה"ל תפיסה של השענות על יכולתו של חיל האוויר הישראלי להביא חימוש בדיוק רב ובמהירות כמעט לכל נקודה במזרח התיכון. התפיסה הזאת קיבלה משנה תוקף אחרי שחיל האוויר האמריקני הדגים ב-2003 כיצד ניתן לפרק מדינה מכל יכולותיה הצבאיות והאסטרטגיות, וזה עוד לפני שהחייל האמריקני הראשון הניח רגל על אדמת עיראק. התפיסה האמריקנית של לוחמה מבוססת אפקטים (effects based warfare) נראתה הולמת במיוחד לעידן הנוכחי, שבו שרויה ישראל בעימותים מול ארגונים שאין בהם הכרעה צבאית, אלא נצחונות תודעתיים בלבד.

עם התפיסה הזאת התייצב צה"ל למלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, אלא שאז ישבה בביירות ממשלתו של פואד סניורה, הבן-יקיר-לי של המערב. ממשלת ישראל דחתה את בקשות הרמטכ"ל דן חלוץ לפגוע מהאוויר בתשתיות הלבנוניות, וצה"ל נאלץ למקד את פעילותו בעיקר כנגד ארגון חיזבאללה. בתום 33 ימי לחימה שהסתיימו בתמרון קרקעי מוגבל ולא-מוצלח, השתררה בישראל תחושה של החמצה. צה"ל החל בתהליך של שיקום כוחות היבשה שלו, בהובלת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, תוך שהוא מוחק ופוסל את התפיסה שקדמה למלחמה.

אשכנזי הוביל תהליך של "חזרה ליסודות" - בנייה מחדש של היכולות הצבאיות הבסיסיות ביבשה תוך חזרה לגישה המסורתית, לפיה רק התמרון הקרקעי יכריע מערכה. לכן התעקש אשכנזי, בדיוק לפני 4 שנים, על תמרון יבשתי בעזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" – גם כדי להחזיר לחייליו את הבטחון העצמי ביכולתם לפעול בשטח עוין, וגם כדי לאותת לסביבה שצה"ל אינו חושש מתמרון קרקעי.

מלחמת לבנון השנייה נחשבה לכשלון, שאת סעיפיו הרבים פירטה ועדת וינוגרד אחד לאחד. אולם בחלוף השנים החלו בישראל להכיר בהישגים המשמעותיים שלה. במהלך המלחמה ואחריה התבוסס צה"ל בניתוח הכשלונות הרבים שאכן היו לו, והתעלם מההשפעה הדרמטית שהיתה למלחמה על הצד השני. חיזבאללה, שהופתע מהתגובה הישראלית לחטיפת שני החיילים ב-2006, ספג מכות כואבות, שאחריהן לא העז לירות ולו גם כדור אחד לאורך הגבול עם ישראל בשש וחצי השנים שחלפו מתום המלחמה. מאז, גם נסראללה לא מעז ליהנות יותר מדי מאור השמש.

האלוף גדי איזנקוט, מי שבמהלך המלחמה שימש ראש אגף המבצעים ולאחריה אלוף פיקוד הצפון, היטיב לזהות איזה פגיעות יצרו את ההרתעה מול חיזבאללה, ושנה לאחר המלחמה הציג את "דוקטרינת הדאחיה", שהפכה לתפיסה המובילה בצה"ל לעימות מול חיזבאללה. איזנקוט זיהה שמכל המהלכים שביצע צה"ל ב-2006, מה שתרם יותר מהכל להשגת ההרתעה היה ההרס העצום שגרם חיל האוויר לרובע הדרומי של ביירות – הדאחיה - ובכפרים השיעיים בדרום המדינה.

על פי הדוקטרינה שהציג, בכל עימות עתידי עם חיזבאללה תפעיל ישראל כח אש לא-פרופורציונלי כנגד כל נכסי חיזבאללה ומדינת לבנון, שיביא לסיום מהיר של הלחימה.  כפי שהגדיר זאת לאחרונה קצין בכיר: "גולדסטון יחוויר לעומת מה שיקרה במלחמה הבאה בלבנון".

בתקופת כהונתו של איזנקוט בפיקוד הצפון הוא דרש מפקודיו לייצר לו את מה שלא היה לצה"ל במלחמת לבנון השנייה: מטרות, מטרות ועוד מטרות. על פי הדוקטרינה, יפעיל חיל האוויר את מלוא כוחו- מהרגע הראשון ללחימה, כשהוא פוגע בלמעלה מאלף מטרות מדי יום. גם חיזבאללה מבין את זה ולכן הלחימה מולו לא תהיה מדורגת – חיזבאללה יפעיל אף הוא את מלוא כח האש שלו במאמץ להסב נזק מירבי לעורף הישראלי, ובעיקר למרכז הארץ. זה יהיה מבחן שהעורף הישראלי עוד לא עמד בו, ולכן ישאף צה"ל לקצר את משך הלחימה ככל האפשר. למרות שכוחות המילואים יגויסו מייד עם תחילת המלחמה, צה"ל יחתור להביא לסיום הלחימה מבלי להיגרר למהלך קרקעי נרחב, שמימושו ידרוש שבועות ארוכים.

כך, בלי הצהרות או הכרזות, חזרה לה תפיסת ה"צריבה התודעתית" של משה (בוגי) יעלון ודן חלוץ אל הזרם המרכזי בצה"ל. הרמטכ"ל בני גנץ ישם אותה לראשונה במבצע "עמוד ענן", וגדי איזנקוט, קצין שחושב לפני שהוא יורה, יישאר נאמן לה אם ימונה לרמטכ"ל הבא.

בקריירה הארוכה שלו בצה"ל הוכיח איזנקוט שהוא קצין דעתן, עקשן, שאינו חושש להתעמת עם הממונים עליו וגם אינו נותן יד למי שרוצה לעשות ניסויים שיעלו בחיי חייליו. עד היום הוכיח שהוא ניחן ברוגע, בשיקול דעת וברצון מתמיד לחפש אלטרנטיבות שפויות לאלימות. הוא לא נרתע מהפעלת כוח, אבל מקפיד מאד לבחון את השימוש בו אל מול גודל המטרה. יידרש לא מעט אומץ מנתניהו ומשר הביטחון הבא שלו למנות לתפקיד רמטכ"ל דעתן שכזה.

אגב, ראש הממשלה הבא בנימין נתניהו, ושר הבטחון הבא שלו, אולי אהוד ברק, לא ימצאו באינזקוט שותף נלהב לתקיפה חד-צדדית באיראן. אם יקבל את הפקודה – הוא יבצע אותה, אבל ישאף להרחיב את בסיס הלגיטימציה הבינלאומית והפנימית של ישראל לפעול. נכון להיום, הוא נחשב המועמד המוביל להתמנות לרמטכ"ל בפברואר 2014, אבל הרשימה עוד לא נסגרה.