שר החוץ לפיד? הממשל בוושינגטון יאהב את זה

מייד אחרי המכה הקשה שנחל הליכוד בבחירות האחרונות, הגיע בנימין נתניהו למטה הליכוד. שם כבר המתינו לו הפעילים המאוכזבים ולהקות המעודדים שנשכרו עבור כסף -  כדי לתת תחושה שבכל זאת היה כאן ניצחון. נתניהו נשא נאום קצר מאוד, יוצא דופן בשפה הפוליטית הישראלית. הוא דיבר על עקרונות היסוד של הממשלה החדשה שיקים, כעת כאשר הסיעה שלו בכנסת מכווצת ומצומקת. היה שם עניין שמירת ביטחונה של ישראל, משמעת תקציבית נוכח פני המשבר העולמי, וגם שתי נקודות חדשות, שלא נשמעו מפיו זמן רב - תהליך מדיני כדי להשיג שלום אמת, וגם פתרון בעיית הגיוס של בחורי הישיבות - עניין שמעיק מאוד על רוב הישראלים שמשרתים בצבא בשעה  שחלק מחברי הקהילה החרדית פתורים מכך. שתי הנקודות הללו לא היו בקמפיין של הליכוד, אלא של יאיר לפיד ומפלגתו יש עתיד. נתניהו התאים את עצמו תוך שעות למציאות חדשה ודיבר כבר אל לפיד ואל בוחריו. 

ביממות האחרונות מנסה הקהילה הבינלאומית לפענח את יאיר לפיד, ובמסגרת השמחה הלא מוסתרת על כישלון נתניהו, נקשרים לראשו זרים רבים. הוא מתואר, לעתים, כמי שיקדם את תהליך השלום בכל מחיר, אולי אפילו אנטי-תזה לליכוד. 

החשיבה הזו היא בעיקר מבוססת-תקווה. לפיד הוא איש מרכז מוצהר, ובמערכת הפוליטית הישראלית המשמעות היא שבעיקר קשה לצפות את תגובותיו. בעוד שהוא תומך בשתי מדינות לשני עמים, לפיד הצהיר בפומבי שיתנגד לכל חלוקה בירושלים. אין לו גם בעיה בבנייה בהתנחלויות טרם הסדר. הוא מציג עמדה קשוחה כלפי הפלסטינים - בקמפיין הצהיר שהוא "לא מאמין להם" - ולאור הקולות הרבים שקיבל מהליכוד, הוא יהיה זהיר שלא להצטייר כפשרן. אם לשפוט מאביו, טומי לפיד המנוח, שהוביל אף הוא מפלגת מרכז פופולארית, ספק גדול אם לפיד רואה עצמו מחויב לתהליך השלום. הם אנשים שונים מאוד, האב ובנו, אך במונחי התהליך עם הפלסטינים מגלים דמיון מפתיע. הסיבה לכך אינה משפחתית אלא אלקטוראלית: שניהם פנו למרכז ומכאן מחויבותם המוגבלת לפשרות טריטוריאליות. באורח יסודי, שתי המפלגות  אופיינו בקהל של מעמד ביניים ולמעלה מכך, והסוגיות שהגדירו אותן היו אזרחיות. 

כמובן שהאלמנטים האלה מעניקים ללפיד - דווקא ללפיד - כוח רב. משום שהוא בנה לעצמו תדמית ציבורית מרוחקת מהשמאל (אל תספרו אותי כחלק מגוש המרכז-שמאל, הוא ביקש פעם מהפרשנים הפוליטיים) לפיד יכול להרשות לעצמו מרווח תמרון ניכר. בפוליטיקה הישראלית, דווקא אנשים שהציגו גישות נוקשות כלפי הפלסטינים בפרט והערבים בכלל יכולים להרשות לעצמם להסכים על פשרות כואבות. כך היה עם יצחק רבין המנוח ועם אריאל שרון. ואולי לפיד עשוי מאותו חומר. אביו היה בין התומכים הגדולים בנסיגה מרצועת עזה - בלעדיו, הנסיגה הזו לא הייתה עוברת. אך   לפיד האב לא היה חולם ליזום מהלך כזה. כל מה שנדרש ממנו הוא תמיכה במהלך שהוביל ראש הממשלה שרון. המצב הנוכחי שונה מאוד. לפיד הבן הפך עצמו בין לילה לממליך המלכים של הפוליטיקה הישראלית, והוא במעמד חשוב יותר מזה שניתן לכל מפלגת מרכז מסוגו בעבר - בכלל זה מפלגתו של אביו. 

המבחן הראשון יהיה החלטתו האם לקחת את תיק החוץ. התיק הזה הוצע לו רשמית על ידי ראש הממשלה נתניהו. נתניהו גם הציע את תיק האוצר החשוב, עניין שלכאורה הרבה יותר מתאים ללפיד  - שנמנע משיח ציבורי על תהליך השלום והתמקד בצרותיו של מעמד הביניים. 

למעשה, שר  האוצר הוא התפקיד  הטבעי והמתבקש עבור לפיד,  על רקע הקמפיין החברתי-כלכלי שניהלו הוא ומפלגתו, אלא שתיק זה נחשב ל"קללה פוליטית". לאור הגירעון העצום שהתגלה ערב הבחירות, הצורך בקיצוצים, חוסר המיומנות הפוליטית של לפיד, הסיכוי להצלחה בתיק האוצר מוגבל מאוד. מעטים האישים בפוליטיקה הישראלית שהצליחו להיות ראשי ממשלה אחרי ששירתו כשרי אוצר - בגלל השחיקה הפוליטית וחוסר הפופולאריות שבא עם התפקיד. לפיד יודע זאת היטב. גם נתניהו.

מאידך, תיק החוץ במסורת הישראלית איננו דורש מיומנות מיוחדת (עובדה פוליטית עצובה, אך עדיין עובדה). לישראל כבר היו שרי חוץ שבקושי יכולים היו לנהל שיחה באנגלית. התיק הוא ייצוגי מאוד, אך מאידך מכשיר את העוסק בו לתפקיד ראש הממשלה. לכאורה, הבחירה הזהירה של לפיד צריכה להיות בחוץ. 

יש רק בעיה אחת: הגעה לתפקיד הזה תרחיק מייד את דמותו הציבורית מהדברים שעשו את לפיד פופולארי, ותמקד אותה דווקא בדברים שמהם ניסה להימנע - בתהליך השלום המורכב עם הפלסטינים. לפיד יצטייר מייד כסמן השמאלי של הממשלה. אם ייכשל בתהליך המדיני ויצבור התבטאויות נוקשות, השמאל ימרר את חייו כמי שקיבל קולות מהמחנה אך "בגד" באג'נדה שלו. אם ישאף להתקדמות במשא ומתן, הליכוד המאוים על ידו ישמח לצייר את לפיד כ"שמאלן בתחפושת". ובכל מקרה, הבוחרים יגיבו בחשדנות, בנוסח: "מי שרץ עם דגל מעמד הביניים מתבשם מטיולים בוושינגטון". 

תיק החוץ, אם כן, הוא מלכודת עבור לפיד, אבל כך גם תיק האוצר. יו"ר יש עתיד פשוט לא העלה על דעתו כנראה שיעמוד במצב הזה אחרי הבחירות. 

הסיכוי שלפיד יבחר בתיק החוץ, עם זאת, נראה כרגע סביר יותר. הוא התגלה בקמפיין כאדם שלומד מהר, שפועל בדיסקרטיות ומסוגל ליצור סביבת עבודה יעילה מאוד.

יאיר לפיד בראש משרד החוץ יחולל מהפכה ביחסי ישראל וארצות הברית - ולו רק משום שאביגדור ליברמן התקרב למעמד של פרסונה נון-גרטה בחוגים מסוימים בבירה האמריקנית. אך ללפיד יש עוד משהו: הוא נושא עמו כוח פוליטי אמיתי של מי שהממשלה כולה תלויה בו. נוכחותו תטען את משרד החוץ באנרגיות חדשות. מי שמצפה שהמטאור החדש של הפוליטיקה הישראלית יסתער על המו"מ המדיני וישאף לפשרה מהירה, כנראה שוגה. לפיד הוא אדם זהיר מאוד, והוא לא ייפול במלכודת של ריצה מהירה מדי לתהליך. סביר יותר שנראה הערכה מחדש של יחסי ישראל והפלסטינים וניצנים של דיאלוג עם הקהילה הבינלאומית. האמריקנים מתעתדים לתת ללפיד - חובב תרבות אמריקנית ידוע - חיבוק חם ואוהב. יש להם סיבה טובה.