ישראל פולס

עאידה תומא סלימאן: "למה לא משווים אותי לתמר גוז'נסקי?"

p
המחבר
בקצרה
עאידה תומא סלימאן, מספר 2 בחד"ש והאישה הראשונה ברשימה המשותפת, מאמינה שאפשר להוביל מהלכים פוליטיים גם מחוץ לכנסת, משוכנעת שנעשה לחנין זועבי עוול, ומבטיחה: "אני נכנסת לפוליטיקה כדי לשנות - לא כדי להשתנות".

בקרב ערביי ישראל עאידה תומא סלימאן היא מודל לאישה עצמאית, חזקה ודעתנית, אך עבור ישראלים רבים, היא הייתה דמות אלמונית כמעט, עד שנבחרה למקום השני במפלגת חד"ש ולמקום החמישי ברשימה הערבית יהודית המשותפת .

תומא סלימאן, ילידת נצרת, מוכרת לציבור הערבי ולציבורים נוספים בזכות פעילותה הציבורית רבת השנים: בשנת 1992 הקימה את העמותה הערבית-פמיניסטית ''נשים נגד אלימות'' ומשמשת כמנכ''לית שלה. היא גם הייתה האישה הערביה הראשונה המכהנת בוועדת המעקב של ערביי ישראל, והעורכת הראשית של היומון הערבי ''אל-איתיחאד''. פוליטיקה ומעורבות חברתית מהווים עבורה דרך חיים, עוד מימי התיכון. מעריציה, שעקבו במהלך השנים אחר הקריירה הפעילה והאינטנסיבית של וגם אחר כשלונותיה להתברג בעבר ברשימת חד"ש לכנסת, השמיעו הפעם אחרי הבחירות אנחת רווחה וסיפוק. סוף סוף תומא סלימאן תזכה להיות חברת כנסת ברשימה הערבית יהודית המשותפת שזכתה ל 13 מנדטים. הם משוכנעים שהיא תהייה  פרלמנטרית פעילה ובונה.

בראיון לאל-מוניטור מספרת תומא סלימאן בפתיחות רבה על הדרך שעשתה ועוד מצפה לה בעתיד, ועל יחסה של החברה היהודית לערבים בישראל, ובעיקר לנשים ערביות.

אל-מוניטור: את ההתמודדויות הראשונות שלך בחד"ש התחלת כבר בכנסת ה-13, לפני 22 שנים. דרך ארוכה עשית עד שהצלחת לשכנע את חד"ש ביכולותייך בתחום הפוליטי.

תומא סלימאן: בוא נגדיר מה זה התחום הפוליטי. אם זה פרלמנטרי – כן, זה לקח זמן. אבל אני מאלה שמאמינים שפוליטיקה אפשר לעשות גם מחוץ לכנסת, והוכחתי את זה כבר. הייתי בין מייסדות International justice peace committee Israel Palestine, שזה 20 נשים בצד הישראלי, 20 בצד הפלסטיני ו-20 מהזירה הבינלאומית. הייתי בין כותבי החזון העתידי של האוכלוסייה הערבית [מסמך שפרסמה ועדת המעקב ב-2006], הייתי האישה הראשונה בוועדת המעקב העליונה, הייתי גם עורכת העיתון אל-איתיחאד, כך שאני חושבת שפוליטיקה לא עושים רק בכנסת.

אל-מוניטור: בישראל מיהרו להשוות אותך לחברה אחרת ברשימה המשותפת, חנין זועבי, ונדמה לי שקצת נרתעת.

תומא סלימאן: אני באה מאידאולוגיה סוציאליסטית-קומוניסטית שמאמינה בשותפות יהודית ערבית. אבל לפני זה אני רוצה להדגיש דבר אחד - אני חושבת שמה שנעשה לזועבי היה חלק מהרצון של הציבוריות הישראלית, המיינסטרים הציוני, ליצור דחליל שאפשר להלהיט דרכו את הרוחות, אפשר לסמן דרכו אויב חדש שמאפשר להתלכד סביב שנאתו. לזועבי נעשה עוול. בעצם זועבי מדברת על עוולות שנעשו לעם הנמצא תחת כיבוש. היא מדברת על הזכויות הלאומיות-אזרחיות של האוכלוסייה הערבית-פלסטינית בתוך מדינת ישראל; היא מדברת על ערכי דמוקרטיה ושוויון בתוך כלל האוכלוסייה.

יכול להיות שאני והיא שונות בסגנון ובצורת ההתבטאות, אבל בסופו של דבר העמדה פוליטית אינה שונה. אני והיא נגד כיבוש, אני והיא בעד דמוקרטיה.

אל-מוניטור: ביקשת שלא להשוות אותך אליה. את חושבת שהיא גורמת נזק לציבור הערבי?

תומא סלימאן: אני חושבת שזכותו הבסיסית של כל מי שנכנס לעשייה ציבורית לבקש שלא ישוו אותו לאף אחד. ואם כבר להשוות, למה לא משווים אותי עם תמר גוז'נסקי? אנחנו באנו מאותו כיוון אידיאולוגי.

אל מוניטור: היית רוצה שישוו אותך לגוז'נסקי?

תומא סלימאן: תמר היא מודל, היא מנהיגה שמחזיקה אידיאולוגיה דומה לשלי, היא ניהלה מאבק נגד כיבוש ולמען שלום, למען זכויות נשים ופועלים - אז זה כבוד לכולם. אבל בקשתי הבסיסית היא שתבואו ותכירו את תומא סלימאן.

אל-מוניטור: המעורבית החברתית והפוליטית שלך היא רבת שנים. מה דחף אותך לפעילות שאת עושה היום?

תומא סלימאן: גדלתי בבית שמאוד האמין בכוחות שלי כאדם ולא כאישה, וחינך אותי להיות ביקורתית - להסתכל על מה שקורה סביבי ולשאול את השאלות הנכונות כמו "איך אפשר לתקן את המצב?" לא במקרה בגיל 21 בחרתי להיות קומוניסטית. זה מובן אצלי שאם אני רואה עוול, ללא קשר לשייכות מגדרית או לאומית, אינני יכולה לעמוד מהצד ולהסתכל. יש בי רצון ליצור מקום  טוב וסביבה טובה יותר - גם לי וגם לדורות הבאים.

יש לי שתי בנות. רציתי שהן יגדלו לתוך חברה שמקבלת אותן כנשים צעירות בצורה יותר טובה, שיגדלו לתוך מדינה שמתייחסת אליהן באופן דמוקרטי. ניהלתי מאבק כשהבת שלי נרשמה לגן, ולא רצו לקבל אותה לגן שליד הבית כי הוא גן יהודי. נאבקתי, והיא נכנסה לגן. אני גדלתי בתקופה בה חד"ש ניצחה בנצרת ויצרה תקווה שאנחנו כן יכולים לשנות ולהשפיע. כל אלה הביאו אותי להסתכל סביבי, לשאול את השאלות הנכונות ולרצות לשנות.

אל-מוניטור: בימינו, התחושה היא שאולי רק ערביי ישראל מדברים בגלוי ובגאווה על היותם קומוניסטים. קומוניזם, בעיניים ישראליות, הפך לכינוי גנאי, או למונח שכמעט נעלם מהעולם.

תומא סלימאן: המונח קומוניזם מתחיל אולי להיות מילת גנאי, אבל מרקסיזם אינה מילת גנאי. אני זוכרת שהבת שלי אמרה לי פעם "אני חושבת שיותר קל להיות ערבייה קומוניסטית מאשר יהודייה קומוניסטית". להיות קומוניסט בצד הערבי משמעו להשתייך לקבוצת אנשים שנלחמו על זכויותינו, הגנו על האוכלוסייה הערבית מלפני 1948 ועד סיום השלטון הצבאי, ושילמו על כך מחיר די גבוה, באופן אינדיבידואלי וגם כקבוצה. אני חושבת שהגאווה באה מההיסטוריה של המפלגה באוכלוסייה הערבית, שגם היוותה מקור אשר שימר את התרבות. עיתון אל-איתיחאד ומגזין אל-ג'דיד שמרו על התרבות הערבית כשהיה ניסיון ליצור את הערבי החדש - הערבי-הישראלי שמנותק מהשייכות הלאומית שלו. היה גם העיתון של המפלגה הקומוניסטית ששמר על התרבות. סמיח קאסם התחיל את דרכו שם, וגם אמיל חביבי, ומחמוד דרוויש.

אל-מוניטור: אני רוצה, אם תרשי לי, לגעת בנקודה כואבת. איבדת את בעלך לפני ארבע שנים. כעת, במסע שלך לכנסת, את רצה לבדך. האובדן של בעלך דרבן אותך להיכנס לפוליטיקה הפרלמנטרית ?

תומא סלימאן: כן. היה לי בן זוג שעדיין איתי. מאוד מיוחד, מאוד תומך במאבקים שניהלתי, שתמיד אמר לי משפט ברגעי עייפות - "עאידה, יש לך קול ייחודי ואנשים רוצים לשמוע אותו. את לא יכולה לשבת בצד". זה תמיד חיזק אותי, וזה מחזק אותי גם עכשיו. ליוויתי אותו חמישה חודשים בתהליך הרפואי, וראיתי אנשים אחרים שסובלים מאותה בעיה, אבל אין להם את הכוחות והידע להתמודד איתה. ראיתי איך הם עלולים ללכת לאיבוד במערכת הבריאות הישראלית. אפילו שם מתייחסים בצורה אחרת לערבים. לפני ארבע שנים, כשחיפשנו קבוצת תמיכה בשבילי וגם בשביל המשפחה, לא הייתה קבוצה אחת דוברת ערבית.

מצד שני - להיות אלמנה בחברה הערבית זה עוד סטטוס שמביא איתו גם רבדים אחרים של דיכוי ואפליה. חשבתי ועודני חושבת על הנשים האחרות, שהן יותר מוחלשות. איך הן עוברות את התהליך הזה?

אל-מוניטור: ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לציבור בוחריו בצהריי יום הבחירות בפאניקה על כך שהערבים נעים בכמויות לקלפיות . במסע הארוך שלך במסגרת הקמפיין, אני מניח שחווית והרגשת את התחושות הקשות שיש בישראל נגד ערבים.

תומא סלימאן: השתתפתי לפני מספר שבועות, במהלך מערכת הבחירות , בפאנלים בשני בתי ספר אורט בעכו, אחד ליהודים ואחד לערבים. הפחיד אותי שבעיר שלי, עכו, יש יהודים רבים שמצביעים ליברמן - דווקא בעיר הזו, שמנסים לצייר אותה כעיר של דו קיום.

אל מוניטור: אני מניח שתביאי איתך לכנסת את הנסיון העשיר שלך במאבק נגד אלימות נשים, נגד העוני ולטובת דו קיום. נדמה לי שאפשר לנחש מהם כיווני החקיקה המרכזיים שבהם תרצי להתמקד.

תומא סלימאן: כל מה שקשור בזכויות עובדים. זהו נושא שארצה לעסוק בו - איך לסייע לאנשים מוחלשים, ולא רק באוכלוסייה הערבית. אי אפשר שלא להתעסק בנושא העוני. יש לו פנים מעמדיות, וגם פנים לאומיות.

אל-מוניטור: כשתגיעי למשכן הכנסת, תמצאי את עצמך מן הסתם מול ח"כים מהימין, שבכנסת הבאה יהוו רוב מוחלט, ותצטרכי אולי להוריד את הכפפות.

תומא סלימאן: אל תדאג, כשצריך אני פייטרית אמיתית. אני יודעת לנהל מלחמות. אני נכנסת לפוליטיקה כדי לשנות - לא כדי להשתנות.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: women in society, peace, knesset, israeli politics, israel, coexistence, arab israelis, arab

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept