ישראל פולס

לסגור את הר הבית ליהודים

p
המחבר
בקצרה
אמנם ליהודים יש זכות היסטורית לעלות ולהתפלל בהר הבית כמו למוסלמים, אבל הבחירה כעת היא בין אינתיפאדה שמניעיה דתיים לבין סגירת הר הבית ליהודים.

האינתיפאדה השלישית. מדברים עליה כבר יותר משנה. מאיימים שהנה הנה היא עומדת לפרוץ ועלולה להיות איומה ואלימה משתי קודמותיה. הערכות מצב תקופתיות בדרגי הפיקוד הבכיר של צה"ל הזהירו שהמצב הכלכלי הקשה, העדר אופק מדיני ותחושת התסכול והאין מוצא עלולים להיות זרז לה. הערכות השב"כ שפורסמו בשנה שעברה [2013] אף הצביעו על נתונים מדאיגים של תסיסה הולכת וגוברת בגדה, וציירו את דמותו של המפגע היחיד היוצא לבצע פיגוע בלי שעומדת מאחוריו תשתית ארגונית מחבקת. הערכות אלה אף הובילו להידוק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית במטרה לאתר ולסכל את הניצנים הראשונים של ההתארגנות הטרוריסטית אם וכאשר אלה יופיעו בשטח.

אבל במערכת הביטחון בישראל לא שיערו כנראה שאינתיפאדה שלישית, מפניה הזהירו ולקראתה נערכו, תפרוץ דווקא בירושלים ובעוצמה שכזאת.

פיגוע הדריסה ביום רביעי [5 בנובמבר] ופיגוע הדריסה שבועיים לפני כן [22 באוקטובר], שגבו את חייהם של שלושה ישראלים וגרמו לפצועים רבים; כמו גם ניסיון ההתנקשות בפעיל הימין יהודה גליק [30 באוקטובר], מהבולטים בתנועת "נאמני הר הבית", אינם מותירים עוד מקום לספק. "אינתיפאדת אל אקצה" נוספת מתחוללת כעת, וירושלים היא הזירה והעילה גם יחד. או באופן מדויק יותר: הר הבית הוא המניע לפרוץ האינתיפאדה הנוכחית בירושלים. כך ניתן לפחות ללמוד מדברי קרוביהם של שני המפגעים שביצעו את פיגועי הדריסה האחרונים בעיר.

בני משפחתו ושכניו של עבד אל-רחמאן אל-שלודי מסילוואן, שביצע את פיגוע הדריסה בתחנת הרכבת בו נהרגו התינוקת חיה זיסל בראון וקארן ימימה מוסקרה, הסבירו לעיתונאים שבאו לשכונה [23 באוקטובר] כי דבר לא ירגיע את השטח כל עוד יעלו יהודים להר הבית.

בנו בן ה-16 של איברהים אל-עכארי, המחבל שביצע השבוע את פיגוע הדריסה בו נהרג איש מג"ב ג'דעאן אסעד, אמר דברים דומים: "כשהגעתי הביתה שמעתי על הפיגוע ומאוד שמחתי. מה שקורה במסגד אל אקצה הוא דבר שלא יכול להתקבל על ידי אף אחד".

אשתו של אל-עכארי תיארה במדויק את המניע של בעלה לצאת למסע ההרג: "משעות הבוקר הוא עקב אחרי מה שקרה באל אקצה וראה את הדם, הפצועים, החילול וכל מה שקרה. הוא יצא מהבית במהירות והלך למקום הפיגוע כדי להכתיר את עצמו בין השהידים והגיבורים".

בחודש ספטמבר 2000 עלה להר הבית ראש האופוזיציה דאז, ח"כ אריאל שרון, מלווה בחברי כנסת מהליכוד. הביקור בעיתוי רגיש ומתוח - לאחר כישלון שיחות קמפ דיויד - נחשב בזמנו לפרובוקטיבי ומתגרה, והצית בעירה. גם אז נשמעה הטענה בדבר זכות היהודים לעלות להר הבית ולהתפלל, והסוף ידוע: למחרת הביקור הטעון [29 בספטמבר, 2000], במהלך תפילות יום השישי, פרצו מהומות בהר הבית. שבעה פלסטינים נהרגו על ידי כוחות מג"ב ומשטרה, והאש התפשטה במהרה לכל רחבי הגדה. האינתיפאדה השנייה החלה.

לפי נתוני השב"כ, במשך כארבע שנים וחצי [עד מרץ 2005] נהרגו כ-1,050 ישראלים וכ-6,000 נפצעו במאות פיגועים. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, באותה תקופה נהרגו כ-3,800 פלסטינים ונפצעו כ-30,000.

את האינתיפאדה השנייה ניתן היה אולי לעצור כבר בתחילתה, אבל צה"ל, על פי הנחיית הדרג המדיני, במקום לנסות להרגיע את השטח תוך הבנת התוצאות ההרסניות של עימות עם אוכלוסייה פלסטינית, בחר לנקוט ביד חזקה כלפיה. על פי תחקיר שפרסם בשעתו עמיתי בן כספית בעיתון מעריב [2002], צה"ל ירה בימיה הראשונים של האינתיפאדה כמיליון קליעים.

14 שנים חלפו מאז. לאור לקחי האינתיפאדה השנייה, ישראל צריכה להחליט כעת לאן מועדות פניה. האם היא מעוניינת בעימות מזוין עם הפלסטינים, שאיש אינו יכול לצפות מתי וכיצד יסתיים?

"נאמני הר הבית" ופעילי הימין בישראל טוענים כי ליהודים יש זכות לעלות להר הבית, בדומה לזכותם של המוסלמים. גם בהנחה שטענתם צודקת, וליהודים יש אכן זכות היסטורית לעלות ולהתפלל בהר כמו למוסלמים, הבחירה כעת היא בין אינתיפאדה שמניעיה דתיים לבין הרחקת פעילי הימין ממוקד האש – הר הבית.

ייתכן שניתן היה בעבר להגיע להסכמות עם הפלסטינים ולאפשר לקבוצות יהודים לעלות להר ולהתפלל, אבל זה לא נעשה. פתרונות גם לא הושגו במהלך שיחות השלום, שקרסו בינתיים, בין הישראלים לפלסטינים.

מה שלא נעשה בעבר בדיאלוג ובהסכמה לא ניתן מסתבר ליצור עכשיו, כשהאדמה בירושלים בוערת וקיים חשש ש"אינתיפאדת אל אקצה" השנייה תגלוש לגדה. במצב כזה, שום תיאום ביטחוני כבר לא יוכל לעצור בעדה. נראה כי דרך אחת ויחידה נותרה כעת כדי לנסות ולעצור את ההתדרדרות, לפני שמשתמשים שוב במיליון קליעים והופכים את תחנות האוטובוסים בבירה למקלטים: לסגור את הר הבית ליהודים.

בעצת המשרד לביטחון פנים ומשטרת ירושלים, הוחלט להציב מעקות בטון סביב תחנות האוטובוסים ותחנות הרכבת התחתית כדי להגן על הולכי הרגל. המעקות האלה יעניקו אולי הגנה מקומית לנוסעים, אך לא יצליחו מין הסתם לעצור מפגעים מקרב תושבי מזרח ירושלים המאמינים שהם יוצאים למלחמת דת.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: terror attacks, temple mount, palestinians, muslims, mosques, jerusalem, israel, intifada

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept