ישראל פולס

משימת חייו של הנשיא ריבלין

p
המחבר
בקצרה
ב-71 שנותיה של ישראל אין תקדים למבוך פוליטי משתק שכזה. המבוי הסתום בו כלואה המדינה הופך את נשיא המדינה ראובן ריבלין, בעל כורחו, ליחיד שיכול לפרוץ את הפלונטר ולמנוע מערכת בחירות שלישית בתוך שנה אחת.

כשהתפזר האבק מעל הקלפיות בישראל התברר שאי אפשר היה לייצר תוצאות מסובכות יותר שמובילות את ישראל למבוי סתום יותר, מאשר התוצאות שהושגו ב-17 בספטמבר. אבל אז, לקראת סיומה הרשמי של הספירה ביום שלישי בלילה [24 בספטמבר], התברר שדווקא אפשר: הליכוד זכה במנדט אחד נוסף (עולה ל-32) על חשבון אגודת ישראל (יורדת ל-7), והמצב הסתבך עוד יותר. האפשרות של בני גנץ לבנות קואליציה עם החרדים ללא הליכוד, נעלמה. הפלונטר הפוליטי הסתבך עוד יותר והוא עלול להוביל את ישראל לאחד המשברים המוזרים והקשים בתולדותיה: מבוי סתום חוקתי, אי יכולת של מועמד כלשהו להקים ממשלה, ובחירות נוספות, בפעם השלישית תוך קצת יותר משנה. מה שנראה דמיוני לחלוטין לפני כמה חודשים, הולך ורוקם עור וגידים לנגד עינינו.

במצב הדברים הפך נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין לאיש המפתח. בישראל, תפקידו של הנשיא טקסי ונטול סמכויות ממשיות. הוא אמנם "האזרח מספר 1", אבל יכולתו להשפיע על האירועים היא מינורית. האירוע שבו כלואה ישראל כרגע הופך את ריבלין, בעל כורחו, ליחיד שיכול לפרוץ את המבוי הסתום. הנשיא נענה לאתגר והפך, בימים האחרונים, לשדכן עקשן שמנסה לרבע את המעגל ולהכניס בברית הנישואים שני בני זוג סרבנים המתעבים זה את זה תיעוב עמוק.

לאחר שסיים את ההתייעצויות עם נציגי כל המפלגות, הטיל הערב ריבלין את הקמת הממשלה על נתניהו. החליט ריבלין שלא להטיל את הרכבת הממשלה על גנץ או על נתניהו, אלא לקחת את הזמן ולנסות להלחים אותם זה לזה בכוח. הוא יזם מפגש משותף בין השניים בבית הנשיא ממנו הוא יצא בדרמטיות לאחר כשעה וחצי והותיר את השניים לבדם. כעבור יומיים, הזמין את שניהם (ברביעי בערב, 25 בספטמבר) לארוחת ערב משותפת איתו בבית הנשיא. והערב הטיל ריבלין את הקמת הממשלה על נתניהו.

ניגודי האינטרסים, ההבטחות הסותרות והבריתות הפוליטיות הופכות את המשבר הפוליטי-חוקתי בישראל לחסר תקדים. איש המפתח, אביגדור ליברמן, אמר השבוע לאל-מוניטור שאין שום סיכוי בעולם שיישב בממשלה צרה. "לא עם נתניהו והימין, גם לא עם גנץ והשמאל", הדגיש ליברמן בפעם המי-יודע-כמה. מבחינתו, רק ממשלת אחדות חילונית-ליברלית היא אופציה ממשית.

גם נתניהו כלוא בתוך כלוב פוליטי, שעלול להפוך לקבר-אחים: הוא הקים את "הבלוק הימני-חרדי" שבו משתתפים 55 ח"כים (הליכוד, החרדים וימינה) ונשבע לו אמונים. נתניהו יודע שחייו הפוליטיים תלויים במידת נאמנותו של הבלוק הזה, ולכן הכריז על הקמתו מיד למחרת הבחירות. הוא מבטיח לראשי המפלגות בבלוק, על בסיס יומי, שלא יבגוד בהם ולא יצטרף לאף ממשלה בלי "שותפיו הטבעיים". יחד עם זאת, ובמקביל, הבלוק הזה הוא גם המשקולת שעלולה לגרור את נתניהו למעמקים, כי הוא מרחיק ממנו את ליברמן ואת כחול לבן. נתניהו לא יכול לרקוד עם החרדים מצד אחד ועם ליברמן וכחול לבן מצד שני.

מן העבר השני, גם מרחב התמרון של גנץ וחבריו מוגבל: הם מחויבים להבטחתם שלא לשבת עם נתניהו, הממתין להגשת שלושה כתבי אישום נגדו. הם מחויבים להבטחתם להקים "ממשלת אחדות חילונית". הם זכו, לראשונה בהיסטוריה, בהמלצה של הרשימה המשותפת (למעט שלושת חברי בל"ד), אבל לא יכולים להקים איתה ממשלת מיעוט כי ליברמן לא יסכים לשבת עם הח"כים הערבים, גם באופן לא פורמלי.

מה שנותר הוא לתרחש תרחישים בלתי אפשריים ולהתפלל לנס, או למרד בליכוד. במקביל למהומה הזו, ממשיך השעון הפלילי של נתניהו לתקתק במהירות הולכת וגוברת. ב-2 באוקטובר יתייצבו פרקליטיו אצל היועץ המשפטי לממשלה לשימוע דרמטי. בסביבתו של היועץ אביחי מנדלבליט מתדרכים כי המאמץ יהיה להגיע להחלטה הסופית עוד במהלך נובמבר. גם זה טורף את קלפיו של נתניהו ומעמיד אותו במצוקה קשה: תסריט האימים של "מדינת ישראל נגד נתניהו" עלול לתפוס אותו בעיצומו של תהליך הרכבת ממשלה ולפגוע קשות במעמדו הציבורי והפוליטי. מה שיכול לחלץ את העגלה מהבוץ הוא מעין מרד בליכוד והתייצבות של בכירי המפלגה הזו מול נתניהו ברגע האמת. הסיכוי שזה יקרה אינו גבוה.

כל העיניים מופנות, לפיכך, לנשיא המדינה ריבלין. אם נתניהו וגנץ לא יצליחו להרכיב ממשלה, כל אחד בתורו, תגיע המערכת הפוליטית הישראלית לפרק הזמן השלישי, בן 21 יום, שבו יכול "רוב של חברי הכנסת" להגיש לנשיא המדינה שם של ח"כ אחר כלשהו, הנהנה מאמון הפרלמנט, כמי שיכול להרכיב ממשלה. מה יקרה אם כחול לבן וליברמן ישיגו חתימות של עשרה ח"כים מהליכוד לטובת שמו של מישהו מהליכוד שאינו נתניהו? מה יקרה אם הנשיא ריבלין יחליט להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ אחר כלשהו, תוך מתן פרשנות יצירתית לחוק יסוד הממשלה? האם ישראל אכן תיגרר למערכת בחירות שלישית רצופה, שפירושה הקפאה מוחלטת של המדינה ופעילותה לשנה וחצי במצטבר?

השבועות הקרובים יהיו מורטי עצבים. לכל הנתונים הללו יש להוסיף את אי השקט הפנימי בכחול לבן (לפיד מתעקש שלא לשבת עם נתניהו, האחרים נוטים להתפשר בתחום זה) ואת הרגישות הביטחונית בדרום ובצפון. ב-71 שנותיה של המדינה, אין תקדים למבוך פוליטי משתק מהסוג הזה.

יהיה אשר יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל, דבר אחד ברור: את שיטת הממשל המסורבלת והמוזרה הזו צריך להחליף או לפחות לשפר.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept