ישראל פולס

תכנית הכאוס של נתניהו: אם יפסיד ידרוש בחירות חוזרות

p
המחבר
בקצרה
נתניהו מכין את הקרקע להפסד בבחירות. התכנית הגדולה שלו היא לקרוא תיגר על הבחירות עצמן ולטעון שהן זויפו. הוא ידרוש בחירות חוזרות בתקווה לתגובת שרשרת, להתגייסות המונית של מצביעי הבייס, לכאוס שלטוני ומשבר חוקתי. העיקר להימלט מאימת הדין.

לראשונה בתולדותיה ניצבת ישראל בפני אפשרות של כניסה לכאוס שלטוני ומשבר חוקתי עמוק וחסר תקדים. מחולל המשבר הזה הוא מי שעומד בראש המדינה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא עושה את זה בכוונת מכוון, בכוונה תחילה. הוא רוצה להשתמש בכאוס הזה כדי לשרוד ולהימלט מאימת הדין. הוא משתמש בתיאוריית ה"דיפ סטייט" כדי להחריב את ה"סטייט". הוא אינו ממלכתי עוד, נתניהו. הוא ממלא עד תום את הנבואה שנשמעה בעניינו כשהחלו תלאותיו הפליליות, לפני כשנתיים: הוא לא יהסס להעלות באש את המדינה ומוסדותיה כדי לשמור על כסאו. בשבוע שעבר, בצמרת מערכת אכיפת החוק, כך לפי מקור ששוחח עם אל-מוניטור, אמר מישהו ש"ביבי לא יעזוב את הבית ברחוב בלפור מרצונו".

נתניהו עוסק בהרס שיטתי של מוסדותיה הממלכתיים של מערכת אכיפת החוק בישראל מזה למעלה משנתיים. הוא התחיל במשטרה, חוקריה ומפכ"לה, עבר לפרקליטות, בית המשפט העליון, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט העליון חנן מלצר והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. במקביל, הוא מנחית מהלומות על התקשורת ועובר עיתונאי-עיתונאי באופן אישי. גם אם ינצח בבחירות הקרובות (ויש לו סיכוי יותר מסביר להשיג את 61 המנדטים הנכספים), הוא יהיה תלוי בבג"ץ. הוא לא מעוניין לעמוד למשפט, גם אם הקואליציה שלו תאפשר לו להמשיך במקביל בתפקידו. אם יצליח לזכות בחסינות מהכנסת (זה אמור לעלות להצבעה), תוגש לבג"ץ עתירה נגד ההחלטה. יש סיכויים שבג"ץ יבטל את חסינותו. נתניהו לא מתכוון לציית להחלטה הזו ויסית את תומכיו לגבות אותו. כך עלולה להיווצר דילמה, למי צריכים בעלי התפקידים השונים בישראל לציית: לבית המשפט העליון או לראש הממשלה ושר המשפטים שלו (לתפקיד ימונה אחד מאנשי אמונו, מן הסתם) ולממשלה? שאלה כזו לא הייתה על הפרק מאז קום המדינה. ישראל הייתה מדינת חוק. מדינה בה הערך "עליונות המשפט" לא הועמד בספק. היא כבר לא מדינה כזו.

אנחנו עוד לא שם. עוד קודם, כלומר עכשיו, מסתער נתניהו על עצם הלגיטימיות של הבחירות. באמצע השבוע [3 בספטמבר] הוא כבר קבע ש"גנבו לנו את הבחירות". הוא התכוון לבחירות מועד א' השנה, בחודש אפריל [2019]. הוא מתבסס על מסד עובדתי חלש והזוי, אבל זה לא מונע ממנו להכין את הקרקע ל-17 בספטמבר: התכנית הגדולה שלו היא לקרוא תיגר על הבחירות עצמן. אם לא יצליח לאסוף 61 מנדטים ולהקים "ממשלת חסינות", יטען נתניהו שהבחירות זויפו. הוא ידרוש בחירות חוזרות. הוא מקווה לתגובת שרשרת, להתגייסות המונית של מצביעי הבייס ולכאוס.

את הטיעון הזה הוא בונה על דרישתו להתקין מצלמות בקלפיות במגזר הערבי. המצלמות אמורות, על פי דרישתו, למנוע זיופים באותן קלפיות. הליכוד טוען כי היו זיופים ב-107 קלפיות בצפון הארץ, באזורים ערבים. על פי הטענה הזו, הזיופים סייעו למפלגת בל"ד הלאומנית-ערבית (במסגרת רשימת רע"ם-בל"ד) לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת. אלמלא הזיופים, בל"ד הייתה נשארת בחוץ והימין החדש ז"ל, של נפתלי בנט ואיילת שקד, היה נכנס פנימה. זה היה נותן לו ממשלה של 64 מנדטים בלי טובות.

הטענה הזו משוללת יסוד. אין שום סיכוי, גם אם היו זיופים כלשהם באותן קלפיות, שזה היה מונע מרע"ם-בל"ד לעבור את אחוז החסימה. בכל מקרה, אי אפשר לפסול הצבעה בקלפיות מסוימות, כפי שנתניהו דורש. החוק מחייב בחירות חוזרות באותן קלפיות. לנתניהו כל זה לא מפריע. הוא דורש כעת להתקין מצלמות במגזר הערבי בסיבוב הבא, בעוד כעשרה ימים. יו"ר ועדת הבחירות, השופט מלצר, דחה את הדרישה הזו. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי היא לא חוקתית. אבל נתניהו משתמש באירוע כמנוף. הוא מקים קול זעקה גדול, מפעיל את חברי הכנסת והשרים הסרים למרותו ומכין את האליבי. במקביל, הוא יוצא לחקיקת-בזק שתאפשר את התקנת המצלמות הללו על אפם וחמתם של הרגולטורים. סיכויי הצלחת החקיקה אינם גבוהים, בזמן שנותר. אם לא יהיו מצלמות, הטיעון של נתניהו לבוקר ה-18 בספטמבר כבר מוכן. על פי הרקורד שלו עד עכשיו, לא בטוח שהוא יהסס ויתחרט ברגע האחרון. לא בטוח שיגיע סוף סוף למסקנה שהמדינה חשובה יותר ממנו.

נתניהו הוא טובע הנאחז בקש. הבעיה היא, שמדובר בקש קטלני. קשר שעלול לגרור את המדינה לטבוע יחד איתו. אלה לא סתם בחירות. מדובר בצומת טי, מבחינת הישרדותו הפוליטית והאישית. אם לא ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יועמד לדין כאזרח רגיל בשלושה תיקים פליליים כבדים. הוא עלול להגיע לבית הסוהר. הוא חייב להביא 61 מנדטים ואם לא, לחשוב על פתרון אחר.

הנחת העבודה היא שבני גנץ, עמיר פרץ ואביגדור ליברמן לא יפרו את הבטחותיהם המפורשות שלא להיכנס לממשלה צרה בראשות נתניהו. אחרי שניטרל את הריצה העצמאית של משה פייגלין וזהות (פייגלין התחבר לליכוד בראשות נתניהו, 29 באוגוסט), נותר לו כאב הראש של עוצמה יהודית, המפלגה האולטרה-ימנית כהניסטית שרצה לבד. על פי הסקרים, המפלגה הזו מקבלת משהו כמו 2.5% מהקולות, שזה פחות מאחוז החסימה. אם זה יקרה במציאות, פירוש הדבר אובדן של שלושה מנדטים יקרים לימין. המנדטים של עוצמה יחולקו בין המפלגות הגדולות ודרכו של נתניהו ל-61 מנדטים תהפוך לכמעט בלתי אפשרית. גם את המשוכה הזו הוא מקווה לעבור ברגע האחרון.

קריאת התיגר על הלגיטימיות של הבחירות היא תכנית הגיבוי למקרה שכל זה לא יצליח. בנימין נתניהו לא מתכוון לוותר בשום תרחיש. הוא תמיד נלחם עד טיפת דמו הפוליטית האחרונה. השאלה היא, האם יבחר בדרך הזו גם כשמדובר בדמה של המדינה בראשה הוא עומד.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept