ישראל פולס

ניצני מרד בחמאס עלולים לפגוע בהסדרה עם ישראל

p
המחבר
בקצרה
ארגון חמאס מוצא עצמו בצומת דרכים משמעותי: בעוד בכירים פרגמטיים כמו יחיא סינוואר מעוניינים להגיע להסדרה עם ישראל, פעילים בזרוע הצבאית שחונכו להילחם ב"ציונים" עד טיפת הדם האחרונה קוראים על מדיניות הריסון תיגר.

בחמאס התנערו מחמשת המחבלים שניסו בשבוע האחרון, בשתי תקריות שונות, לחדור את גדר הגבול עם ישראל ולבצע פיגועים, והגדירו אותם בתדרוכים לעיתונאים בעזה כ"סוררים". עם זאת, נדמה כי ההגדרה הנכונה יותר היא "מורדים". אלה הם, כך נראה, ניצני מרד ראשונים, משמעותיים וברורים של חמושים שפרשו מהזרוע הצבאית של חמאס בשל אי שביעות רצונם מההבלגה שנוקטת הנהגת התנועה כלפי ישראל.

התקרית החמורה יותר אירעה בשבת לפנות בוקר [10 באוגוסט] כאשר ארבעה מחבלים מצוידים ברובי קלשניקוב ונושאים רימוני יד ומטול אר.פי.ג'. הגיעו לגדר הגבול בדרום הרצועה. אחד מהם הצליח לעבור את הגדר, אך תצפיתנים הבחינו בחוליה וכוח גולני הצליח לחסל אותם. דובר צה"ל טען כי הכוח פעל במהירות וביעילות, והצליח למנוע פיגוע גדול מאוד. על פי דיווחים ברצועה, ארבעת חברי החולייה הורחקו משורות חמאס לפני מספר חודשים לאחר שהושפעו מארגונים סלפים בעזה ו"חצו את השורות".

למחרת, פלסטיני נוסף, מרואן נאסר, בן 26 מבית חאנון, הגיע לגדר בצפון הרצועה וירה לעבר כוחות צה"ל, שהרגו אותו. הפעם לא מדובר היה בפורש חמאס. נאסר השתייך ליחידה המובחרת הנוח'בה, המאומנת לחדור לשטח ישראל דרך מנהרות התופת. הוא לבש מדי חמאס, נשא את נשקו האישי ואף נקבר עם מדי הארגון כאיש חמאס. אנשי התנועה לא קיבלו עליהם אחריות לניסיון הפיגוע והתייחסו גם למפגע זה, אמנם לא באופן פומבי, כלוחם "סורר" שהפר את הוראות חמאס. בחמאס אמרו כי הוא פעל ממניע אישי, שכן אביו נהרג מאש כוחות צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה.

גם לפני כשבועיים [1 באוגוסט] היה ניסיון של איש חמאס, האני אבו סלאח, פעיל בכוח הריסון, לפגוע בכוחות צה"ל (לפני שחוסל הוא פצע קצין באורח בינוני ושני חיילים באורח קל) – וגם עליו נטען כי פעל ממניע אישי שכן אחיו פאדי אבו סלאח, פלסטיני קטוע רגליים ופעיל של הג'יהאד האסלאמי, נהרג מאש כוחות צה"ל במאי שנה שעברה [2018].

במוצאי שבת [10 באוגוסט] הטיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את האחריות לניסיונות הפיגועים הללו על חמאס, אבל אי-תגובת צה"ל הוכיחה כי במערכת הביטחון ובדרג המדיני מתייחסים לשורת האירועים החמורה כאל "תקלה בחמאס".

גם חמאס נמנע הפעם מעימות עם ארגונים סלפים ברצועה. בעבר, כל תקרית שבה היו מעורבים ארגונים סלפים בעזה בניסיון לקרוא תיגר על חמאס ולהעמידו במבוכה, הייתה מסתיימת בתגובה חריפה נגדם מצד חמאס. ב-2009, לאחר שמנהיג הזרם הסלפי עבד א-לטיף מוסא הכריז על עזה כעל אמירות אסלאמית ונשבע אמונים לאל קאעידה, חמושי עז א-דין אל-קסאם הרגו אותו בתוך מסגד ברפיח ועוד עשרות מאנשיו נהרגו או נעצרו. באוגוסט 2017 ביצע מחבל סלפי פיגוע התאבדות במעבר הגבול רפיח שבו נהרג איש חמאס. גם אז תגובת חמאס הייתה מהירה, מעצר של עשרות פעילים סלפים ברחבי הרצועה והריסת מבנים ששימשו אותם.

הפעם, כוונתם של ארבעה פורשים מן חמאס שהצטרפו לארגון סלפי לבצע פיגוע טרור בגבול עזה-ישראל ולסבך בכך את חמאס, הסתיימה לפי שעה ללא תגובת הארגון. את בדק הבית יעשו שם באופן אחר.

הסיבה לאיפוק של חמאס היא האווירה בארגון אשר מעידה על חוסר שביעות רצון של חלקים בזרוע הצבאית, גם אם הם שוליים, ממדיניות הריסון. במצב הזה מעצר חשודים, עימות מזוין עמם או הריסת מבנים ומסגדים סלפים עלולים לגרור ביקורת נוקבת על חמאס ולחזק את הטענה נגדו, כי נטש את המאבק המזויין ואף פוגע במי שמבקש לממש את מה שפעם היה דגלה של התנועה, שכעת מכרה את נפשה למען שלטון ונוחות.

"אין ספק שחמאס נמצא בבעיה", מאשר מקור ביטחוני ישראלי לאל-מוניטור. מצד אחד הם מעוניינים להגיע להסדרה עם ישראל ולהשיג לתושבי הרצועה הקלות שיעזרו לארגון להמשיך לשלוט בעזה, ומצד שני הם סופגים ביקורת מבית של פעילים שחונכו על ידם שיש להילחם בישראל וב"ציונים" עד טיפת הדם האחרונה. יש כאן סתירה. קשה למנהיגי התנועה להסביר באופן ברור את השינוי במדיניותם. לדברי המקור, למרות כל זאת חמאס לא נמצא תחת איום ממשי ויידע לטפל בבעיה עוד לפני שתהפוך לתופעה רחבה.

העניין הוא שהסדקים בחמאס אינם מתרחשים רק בקרב פעילי הזרוע הצבאית. המחלוקת על הסדרה עם ישראל היא גם מנת חלקה של ההנהגה המדינית. אין זה חדש שהנהגת חמאס נחלקת לזרמים, ניצי ופרגמטי, החלוקים ביניהם לגבי המשך דרכה של חמאס כתנועה השולטת ברצועה.

מי שמוביל כיום את זרם האיפוק והריסון הוא מנהיג חמאס יחיא סינוואר. כמוהו גם בכירים כד"ר ראזי חמד ומנהיגים נוספים בתנועה, הרואים בהסדרה עם ישראל ברירת מחדל עדיפה. מנגד, בכירים אחרים כמו הד"ר מחמוד א-זהאר, ח'ליל אל-חיה (שבנו נהרג ב"צוק איתן") וסגן ראש הלשכה המדינית סלאח אל-ערורי סבורים שאל לה לחמאס להתנהג כמי שזנחה את המאבק המזויין, וכי עליה להתקרב ככל שניתן לאיראן. אבל להתקרבות לאיראן והסתמכות מלאה על סיוע צבאי וכלכלי ממנה יש מחיר. את זה כל פעיל זוטר בחמאס מבין. לכן אין דרך ביניים – זה או ג'יהאד או הסדרה. זו ליבת המחלוקת שחוצה כעת את ההנהגה המדינית והצבאית של חמאס, שאחד מסימניה הם ניצני המרד שאנו עדים לו על גבול עזה-ישראל.

הסדקים בזרוע הצבאית וההשפעתם של ארגונים קיצוניים על פעילים מורדים בזרוע הצבאית מטרידים את סינוואר ועלולים לשבש את תוכניתו להגיע להסדרה עם ישראל – תוכנית שהוא הולך בה נגד זרמים לא מבוטלים בחמאס, הרואים בדרכו סוג של כניעה. משום כך, אין לו ברירה אלא לבצע בדק בית מהיר ויסודי בארגון.

לדברי המקור הביטחוני, חמאס יתקשה ללכת כברת דרך ארוכה עם ישראל, מהלך המחייב אותו לגלות משמעת ואחריות רבה. כל הפרה תגרור סנקציות של ישראל וכל פיגוע או ניסיון פיגוע עלולים להביא לביטול הקלות שיוסכם עליהן (למשל הכנסת חומרי גלם מסוימים, יציאת פועלים לעבודה בישראל, פיתוח פרויקטים, שיפור מערכות החשמל והמים).

זהו בלי ספק עוד צומת דרכים משמעותי בדרכו ההפכפכה של ארגון חמאס, המבקש למצוא איזון בין היותו תנועת התנגדות אסלאמית מזויינת לבין הרצון להתאים את עצמו למציאות כדי לשרוד. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept