ישראל פולס

הדה-לגיטימציה לערביי ישראל ולשמאל: נתניהו לא בוחל באמצעים

p
המחבר
בקצרה
נתניהו מעוניין להעלות את אחוז ההצבעה בקרב הימין ולשם כך אין לו בעיה לעשות דה-לגיטימציה לח"כים הערבים ולמפלגות השמאל. הדלפת רשימת הח"כים שביקרו אסירים ביטחוניים ופרויקט המצלמות במגזר הערבי הם כנראה רק ההתחלה.

זמן קצר לאחר שנחשפה בחדשות ערוץ 12 רשימת חברי הכנסת שביקרו אסירים ביטחוניים פלסטינים הכלואים בישראל [6 באוגוסט], מיהר ראש הממשלה להגיב בציוץ מסית כלפי השמאל: "הפרסום הערב על הביקורים שקיימו בעבר חברי כנסת ממפלגות השמאל אצל מחבלים מורשעים שרצחו יהודים, מגלה עד כמה מעוותת ומסוכנת דרך השמאל".

נתניהו כיוון לשניים שהוזכרו ברשימה: הח"כ לשעבר ממרצ חיים אורון ויו"ר העבודה-גשר ח"כ עמיר פרץ, לשעבר שר הביטחון. שניהם נפגשו עם מרואן ברגותי בכלא הדרים.

ברשימה שפורסמה מפורטים למעלה ממאתיים ביקורים שנערכו בשנים 2016-2010 בבתי כלא בישראל, חלקם של אסירים שהיו מעורבים בפיגועים רצחניים אשר גבו את חייהם של עשרות אזרחים ישראלים. רוב המבקרים היו חברי כנסת מהמפלגות הערביות כמו אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה ועאידה תומא סולימן. ברגותי, שנדון לחמישה מאסרי עולם מצטברים וארבעים שנות מאסר בגין מעורבותו במעשי טרור, מוזכר בכתבה כמי שזכה למספר הביקורים הרב ביותר. ב-2016, ביוזמת השר לביטחון פנים גלעד ארדן, נאסר על חברי כנסת להשתמש בחסינותם לצורך מפגשים כאלה.

עיתוי הפרסום, בעיצומה של מערכת הבחירות, רחוק מלהיות מקרי ויש לו מניע פוליטי מובהק – לשרת את הליכוד ואת העומד בראשו בנימין נתניהו. תגובתו הנבזית כלפי השמאל – פרץ ואורון הם פטריוטים וציונים שטובת המדינה לנגד עיניהם, נועדה לפגוע בעיקר בפרץ. ואכן, כצפוי, הרשתות החברתיות הוצפו בתגובות סוערות מימין כאשר חלק גדול מהאש הופנה כלפי יו"ר העבודה-גשר.

נתניהו, שנלחם על חייו הפוליטיים, מנהל קרב על כל קול במטרה להשיג 61 מנדטים למפלגות הימין והחרדים ללא ליברמן. כדי להגיע ליעד הזה הוא פועל בכל החזיתות והאפיקים, גלויים וסמויים מן העין. המתקפה על פרץ, אשר מנסה למשוך אליו מצביעי ימין רך וליכודניקים, מטרתה להבריח ממנו אלקטורט כזה.

נתניהו יודע שביקורי ברגותי בכלא שערכו פרץ ואורון אינם מעוותים או מסוכנים. אמנם ברגותי היה ראש התנזים, הזרוע הצבאית של הפת"ח, בזמן האינתיפאדה השנייה. הוא הוציא לפועל פיגועים רצחניים ואכזריים. אבל לצד זאת לא ניתן להתעלם ממעמדו ברחוב הפלסטיני. לצד היותו טרוריסט הוא גם מנהיג פוליטי רלוונטי. "הוא נחשב בעיני רבים לאחד האישים הבולטים בחברה הפלסטינית. חשבתי שחשוב שיהיה לו קשר גם עם גורם ישראלי וקיימנו קשר רציף בעשרות פגישות, גם מעבר למה שרשום אצלכם", הסביר אורון לחדשות ערוץ 12 את פשר ביקוריו.

מה שאורון לא סיפר הוא שבתקופת ראשי הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט הוא ביקר את ברגותי עשרות פעמים בכלא, בסמכות וברשות, העביר מסרים ותיווך. ההנהגה הישראלית אז הייתה מודעת ליכולת ההשפעה של ברגותי על האסירים הביטחוניים ועל מהלכיו בקרב ההנהגה הפלסטינית.

פרץ רמז על כך בתגובתו לכתבה, כשאמר שכל ביקוריו נעשו למען ביטחון המדינה בנושאים שלא ניתן להרחיב עליהם וכי כל הפגישות נעשו בידיעה ובדיווח לדרגים הגבוהים ביותר במערכת הביטחון.

אבל לא רק מבקרים קיבל ברגותי. היו שרים וחברי כנסת שקראו לשחרורו. הבולט שבהם היה השר בנימין בן אליעזר ממפלגת העבודה, אשר טען ב-2007 ששחרור ברגותי הוא אינטרס ישראלי והעריך שאפשר לבנות אותו כמנהיג הבא של הפלסטינים. "אם דיברנו עם יאסר ערפאת שנחשב לגדול רוצחי ישראל אז אפשר לדבר על שחרור ברגותי", נימק בן אליעזר את עמדתו.  

גם בן אליעזר, כמו פרץ, כיהן בעברו כשר ביטחון. הוא היה תא"ל בשירותו הצבאי ופטריוט שהאמין בתהליך המדיני. כשנתיים לאחר קריאתו לשחרור ברגותי [2009], הצטרף בן אליעזר אל ממשלת נתניהו השנייה וכיהן כשר וחבר קבינט תחתיו. הוא היה בין המצדדים בכניסה לממשלה עם הליכוד לאחר שנתניהו הצליח לשכנע שפניו למהלך מדיני היסטורי. נתניהו כמובן ידע על מחשבותיו של בן אליעזר בנוגע לברגותי, אך זה לא הפריע לו לצרף אותו לממשלתו.

בשנים שחלפו ובעיקר בשנים האחרונות נתניהו הקצין את הרטוריקה שלו נגד השמאל מטעמים פוליטיים מובהקים. העניין הוא שלסגנון הזה יש מחיר. הוא אולי יצליח למנוע מכמה קולות של הימין הרך להגיע לפרץ, אבל בדרך אל היעד הזה הוא הופך את פרץ ללא לגיטימי.

בחזית אחרת, נתניהו עסוק בימים אלה במציאת דרכים להורדת אחוז ההצבעה בקרב ערביי ישראל. ככל שאחוז ההצבעה במגזר הערבי יהיה גבוה יותר, גוש השמאל-מרכז יגדל בהתאם. בבחירות באפריל השקיע הליכוד מיליוני שקלים בהצבת מצלמות בקלפיות ביישובים הערביים והסביר זאת ברצון למנוע זיופים. בפועל, מצביעים ערבים רבים נרתעו מהמצלמות וויתרו על זכותם להצביע. זו כנראה אחת הסיבות שבבחירות האחרונות נרשם אחוז ההצבעה הנמוך אי פעם בקרב ערביי ישראל (פחות מ-50%). לקראת בחירות ספטמבר נערכו בליכוד לשחזר את ה"הצלחה" ולהרחיב את פרויקט המצלמות. ביום חמישי [8 באוגוסט] התקיים בוועדת הבחירות המרכזית דיון בעתירות שהוגשו נגד הצבת המצלמות בטענה כי הדבר פוגע בחשאיות ההצבעה. החלטה סופית תתקבל בשבוע הבא, וההערכה היא כי הוועדה תאסור זאת הפעם, כפי שהמליץ לה היועץ המשפטי לממשלה.

באין מצלמות, נתניהו יצטרך למצוא דרכים יצירתיות אחרות כדי לפגוע באחוז ההצבעה של ערביי ישראל ובמקביל להעלות ככל יכולתו את אחוז ההצבעה בקרב הימין. אם יצליח לעשות דה-לגיטימציה לח"כים הערבים ולמפלגות השמאל הוא יעורר את מצביעיו "להציל את שלטון הימין". לכן ככל שמועד הבחירות יתקרב, מסע הדה-לגיטימציה מבית היוצר של נתניהו נגד הרשימה הערבית המשותפת ומפלגות השמאל-מרכז יצבור תאוצה. אם לשפוט לפי המהלכים עד כה – הדלפת רשימת חברי הכנסת שביקרו אסירים ביטחוניים ופרויקט הצבת המצלמות – העיקר עוד לפנינו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept