ישראל פולס

חיבוק הדב של הנשיא טראמפ

p
המחבר
בקצרה
נתניהו קשר את גורלו בנשיא טראמפ ואינו דורש ממנו שלא יערב את ישראל במחלוקת הפוליטית שבין הרפובליקנים לדמוקרטים. ראש הממשלה הבא יהיה חייב להציב את התיק האמריקאי בראש סדר היום, לפני שעוינות דמוקרטית לישראל תהפוך נבואה המגשימה את עצמה.

לא היו לי שום ציפיות לכך שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יעיר לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בעניין שרבוב שמה של ישראל בציוצים שלו, הפעם – כנגד חברות המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים, שהאשים אותן ואת שכמותן בהתקפות על ישראל [14 ביולי]. נתניהו קשר את גורלו בטראמפ, וכפי שלא העביר ביקורת בעת שטראמפ הגדיר את מתפרעי שרלוטסוויל לפני שנתיים [2017] כמי שיש ביניהם "אנשים טובים ואנשים רעים", לא יעלה על הדעת שלאחר כל המחוות שהעניק לו טראמפ, ידרוש ממנו נתניהו שלא לערב את ישראל במחלוקת הפוליטית שבין הרפובליקנים לדמוקרטים באמריקה.

טוב עשו הארגונים היהודיים בארה"ב ובראשם הליגה נגד השמצה, שביקרו באופן הברור ביותר את השתלחותו של הנשיא וטרחו לציין כי הנשיא ייחס, שלא בצדק, שנאת ישראל לכל ארבע הפוליטיקאיות שכנגדן צייץ: אילהן עומאר, אלכסנדריה אוקאזיו-קורטז, רשידה טאליב ואיאנה פרסלי.

בהתקפתו עליהן עבר טראמפ אפילו את הקווים שלו-עצמו. לדבריו, הגיעו חברות הקונגרס הללו ממדינות שממשלותיהן הן אסון מוחלט, מושחתות וחסרות כל יכולת להנהיג מדינה, והציע להן לשוב למקומות שמהם באו, ובמקום לבקר את המתרחש בארה"ב – להילחם בשחיתות ולתקן את המצב הקשה במולדותיהן. הוא אפילו לא שם לב לעובדה הפשוטה כי שלוש מקרב ארבע הנשים הללו נולדו בארה"ב...

ארצ'י באנקר, שהגיע לבית הלבן, לא זכר כנראה במהלך ציוצו זה כי גם הוא עצמו בן למשפחת מהגרים, דור שני בלבד לילידי אמריקה. משפחתו הגיעה ממדינה שמנהיגיה כשלו ביומרתם לנהל אותה, להציל את כלכלתה ולמנוע ממנה להוביל את העולם, פעמיים ברבע מאה, למלחמות חסרות תוחלת שנהרגו בהן עשרות מיליונים חיילים ואזרחים. ובכל זאת איש לא הציע לטראמפ, מעולם, לשוב לגרמניה.

השאלה היא מה תעשה ישראל עם חיבוק הדב הזה. אם לאחר בחירות ספטמבר 2019 יישאר נתניהו ראש ממשלה, סביר להניח כי סיכויי ההתקרבות מחדש אל מנהיגות המפלגה הדמוקרטית האמריקאית הם נמוכים ביותר. בעבר נתניהו לא עשה זאת כי הוא פשוט לא רצה. הוא חש עצמו תמיד כסוג של סנטור רפובליקאי, בימין האמריקאי נמצאו ידידיו הפוליטיים והאישיים ואילו בקרב הדמוקרטים כמעט שלא היה לו עוגן – הן כאשר היה סגן השגריר הישראלי בוושינגטון [1984-1982], הן כאשר כיהן כשגריר באו"ם [1988-1984] והן כאשר מילא תפקידים שונים בממשלות ישראל. עכשיו הוא אינו משתחרר מחיבוק הדב האוונגליסטי-טראמפי כי פשוט כבר איננו יכול.

אם ראש הממשלה הבא של ישראל יהיה בני גנץ, יהיה עליו לטפל בתיק האמריקאי כבאחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר היום, לפני שעוינות דמוקרטית לישראל תהפוך לנבואה המגשימה את עצמה. אני מניח כי ביקורו בוושינגטון יתרחש זמן קצר לאחר שייבחר, כנהוג, והביקור יכלול פגישה רשמית ראשונה בינו לבין הנשיא טראמפ. אני מקווה שבפגישה כזו, מלבד דברי הנימוסין שאי אפשר לוותר עליהם, ומלבד דברי התודה על תמיכתו של הנשיא בישראל, ימצא גנץ גם רגע אינטימי לומר לטראמפ כי אם אכן ברצונו לסייע לישראל, עליו לקחת בחשבון כי זהו אינטרס ישראלי, ולא רק ישראלי, להשיב על כנה את התמיכה הדו-מפלגתית במדינת היהודים. אין זה בטוח כלל שהנשיא יפעל בהתאם, אבל חשוב לפחות שיידע כי ישראל כבר איננה מוחאת לו כפיים בכל פעם שהוא מחבק אותה ומגנה את הדמוקרטים על עוינותם כלפיה.

המשימה הבאה בוושינגטון תהיה, ככל הנראה, קשה יותר: להיפגש עם הנציגים הדמוקרטים הבולטים בסנאט ובקונגרס, ולהסביר להם כי אין שום ברית קדושה בין ישראל לאוונגליסטים, שחזונם הדתי הוא כי ביום הדין יתנצרו היהודים או יושמדו. הוא יצטרך לומר להם כי בעבר לא הייתה ישראל סלע מחלוקת בין ימין לבין שמאל, וכי יעשה כל שלאל ידו כדי להבטיח כי גם בעתיד לא תיתפס ישראל כאחותו של ממשל טראמפ או כבת חסותה של המפלגה הרפובליקנית.

מובן שגנץ לא יוכל, וגם אין צורך בכך, להתעלם מהרפובליקנים ולוותר על תמיכתם. אבל כאשר ייפגש עם אלה מהם המזרזים את ישראל להרבות בהתנחלויות בגדה המערבית או לספח את השטחים הכבושים – חשוב שיבהיר להם הבהר היטב, כי אין לו שום כוונה להיות מי שיוותר על היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, וכי אם הם ידידים אמיתיים של ישראל הוא מבקש גם מהם לתמוך במטרה זו, שחלופתה היא מות הרעיון הציוני.

האתגר השלישי בביקורו של גנץ בארה"ב יהיה, בלי ספק, האתגר היהודי. אם במפגש עם הנבחרים האמריקנים יהיה עליו לתקן את הנזק הכבד שגרם נתניהו, בעיקר מאז הופעתו בפני שני בתי הקונגרס להזמנת הנציגים הרפובליקנים ולמורת רוחו של הנשיא דאז ברק אובמה [2015], כדי לשכנע את הקונגרס להתנגד להסכם עם איראן, הרי שבמפגש עם המנהיגות היהודית יהיה על גנץ לתקן את נזקי נתניהו אשר גרמו לקרע עם יהדות אמריקה.

פרשת נשות הכותל – שנה וחצי לאחר החלטת ממשלה שאפשרה יצירת מרחב מוגדר לתפילת הנשים הקונסרבטיביות והרפורמיות בכותל, בוטלה ההחלטה בלחץ המפלגות החרדיות ובניצוחו של נתניהו. הפרשה הזאת הייתה הקש ששבר את גב הגמל ופערה תהום בין שתי הקהילות הגדולות המהוות כ-85 אחוז מהעם היהודי. גנץ, היודע היטב כי רוב עצום מקרב יהודי אמריקה מזועזע מהתנהגות נשיאם ואינו מבין את הברית בין נתניהו לבינו, יצטרך להרגיע את ההנהגה בנושא זה ולהבטיח תיקון בקשר בין שני המרכזים, בין השאר באמצעות ביטול חוק הלאום או לפחות שינוי משמעותי בחוק זה, וחזרה למתווה הכותל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept