פגישתי הראשונה עם מנהיג אש"ף דאז יאסר ערפאת, בכובעי כסגן שר החוץ של ישראל, התקיימה בתוניס חודש לאחר החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן בספטמבר 1993. חלק מן השיחה התקיים בנוכחות אישים משני הצדדים, וחלקה בארבע עיניים. היא החלה בעשר בערב ונמשכה אל תוך הלילה.
בין הדברים שהעלה בפני ערפאת היה התשלום למשפחות ההרוגים והאסירים הפלסטינים. ערפאת אמר שאש"ף יצטרך להמשיך ולהסתמך על תרומות משום שברור לו כי הבנק העולמי לא יוכל לממן תשלומים שכאלה. לא ידעתי על קיומם של התשלומים, וכשהסב לכך את תשובת לבי, אמרתי לו כי גם אם אין מדובר במימון טרור, ברור שכספים כאלה עלולים לעודד צעירים להסתכן ואף להקריב את עצמם למען משפחותיהם. תשובתו הייתה כי הוא מקווה שבמסגרת הסכם שלום תיפתר הבעיה לחלוטין כיוון שלא יהיו יותר אסירים, אבל בינתיים – הפסקת התשלומים הללו היא סופו של הארגון.
