דבר כזה עוד לא היה: 50 ימים אחרי שנשא את נאום הניצחון המלהיב בתולדותיו וגבר על מפלגת שלושת הרמטכ"לים עם הישג בלתי נתפס של 35 מנדטים, נגרר אתמול [29 במאי] בנימין נתניהו לבחירות נוספות שיתקיימו ב-17 בספטמבר. בפעם הראשונה בתולדות המדינה, יתקיימו שתי מערכות בחירות באותה שנה. הכנסת ה-21 כיהנה בקושי חודש ימים, בטרם פיזרה את עצמה לדעת. בשיא עוצמתו, נתפס נתניהו בשיא חולשתו. בבת אחת ובמהירות של 200 קמ"ש הוא התנגש חזיתית במציאות ולמד, על בשרו, את מגבלות הכוח. עכשיו הוא צריך להתחיל את מסעו הסיזיפי להימלטות מן הדין מההתחלה, אם כי בסיכויים לא רעים.
על פי החוק, היה צריך נתניהו להשלים את מלאכת הרכבת הממשלה שהוטלה עליו בידי נשיא המדינה עד יום רביעי בחצות [29 במאי]. שלושת הימים האחרונים לפני הדד-ליין ייזכרו אצלו כסיוט הכי גדול בכל הזמנים, מאז הפסיד בבחירות 99'. נתניהו נקלע לסחרור, שהלך וצבר תאוצה ככל שהתפוגג הזמן. הסכנה הגדולה ביותר שנשקפה לו בשלב הזה הייתה שהנשיא ראובן ריבלין יחליט להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר. לא בני גנץ הפחיד את נתניהו בשלב הזה. הוא חשש מהאפשרות שההזדמנות תינתן לחבר כנסת אחר מהליכוד. במקרה כזה, הייתה הרכבת הממשלה אורכת דקות ספורות: כחול לבן כבר הודיעה שתסכים לשבת בממשלת אחדות שבראשה יעמוד כל מועמד אחר שאינו נתניהו, משורות הליכוד. משימתו העליונה של נתניהו, במהלך יום רביעי, הייתה לטרפד אירוע כזה, שאמור להחיש עליו את קיצו. זו הסיבה שהוא גייס את הליכוד כולו, יחד עם החרדים, ובתמיכת אביגדור ליברמן, כדי לפזר את הכנסת שבועות ספורים לאחר שהושבעה. הוא מעדיף בחירות על ממשלת ימין בראשות מישהו אחר. במאמץ אדיר של רגע האחרון הצליח נתניהו לשכנע את חברי הכנסת להתאבד פוליטית בשידור חי כדי להציל אותו. לקראת חצות, הושלמה ההצבעה בקריאה השלישית והבחירות הפכו לעובדה מוגמרת.
