אלה הם הימים החשובים בחייו של אביגדור ליברמן. הפוליטיקאי הכי פחות מפוענח בישראל. מי שעלה מברית המועצות לשעבר בגיל 20 והפך, כנגד כל הסיכויים, למנכ"ל משרד ראש הממשלה, שר התשתיות, שר התחבורה, שר החוץ ושר הביטחון, מחזיק עכשיו את המפתחות לעתידו של בנימין נתניהו, אולי גם לעתידה של המדינה כולה. ליברמן עשה כבר הכל ובשני הקמפיינים האחרונים נראה כמי שגמר את הסוס הפוליטי שלו ומיצה את החוויה. היה ברור שאת תקרת הזכוכית המבוצרת שמונעת מאנשים כמוהו להגיע לצמרת, הוא כבר לא ישבור.

ליברמן חוגג עכשיו ניצחון אישי אדיר: הוא הצליח, בניגוד ליריבו נפתלי בנט, להיכנס לכנסת עם עוד ארבעה ח"כים והפך ללשון מאזניים. בלעדיו, אין לנתניהו ממשלה. את דרישותיו הפוליטיות המפורטות הוא הציג מראש, עוד לפני הבחירות. הוא גם הודיע, חגיגית, שאין לו כוונה לסגת מפסיק אחד מהן. אז, אף אחד לא לקח אותו ברצינות. עכשיו, כולם לוקחים אותו ברצינות.

הדרישה הבולטת ביותר היא, כמובן, חוק גיוס החרדים. ליברמן אומר שאם החוק הזה, שעבר כבר בקריאה ראשונה בכנסת [יולי 2018], לא יעבור מיד בקריאה שנייה ושלישית, הוא בחוץ. ככה פשוט. החרדים, ובעיקר הפלג של ח"כ יעקב ליצמן המייצג את החסידות הגדולה בישראל, חסידות גור, דורש שינויים. ליברמן עונה ב"נייט" מהדהד ונתניהו כלוא בשטח האש בין הצדדים.