באמצע דצמבר 2018, לפני כשלושה חודשים, הגיעו שני בכירים בשירות הביטחון הכללי למשרדיו של הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף במילואים בני גנץ, עם בשורה מטלטלת: גורמים עוינים פרצו לטלפון הסלולרי שלך ויש בידם מידע רגיש שעלול להביך אותך, כך אמרו למי שזמן קצר קודם (בספטמבר 2018) נודע על כוונתו להיכנס לפוליטיקה.

ב-21 בדצמבר פורסמה ידיעה על "פריצת סייבר" במטה גנץ בעיתון מעריב, אך ללא פרטים נוספים. ב-27 בדצמבר הכריז גנץ עצמו על הקמת מפלגת "חוסן לישראל" ועל ריצתו לראשות ממשלת ישראל. חלפו כמה ימים נוספים, ובתאריך 8 בינואר השנה [2019] הודיע ראש השב"כ נדב ארגמן בכנס באוניברסיטת תל אביב כי "מעצמה זרה" תתערב בבחירות בישראל באמצעות טכנולוגיית סייבר. ארגמן היה ברור ונוקב. הוא אמר שאין לו מושג לטובת מי תתערב אותה מעצמה, אבל, הוסיף, "אני יודע על מה אני מדבר".

בתקשורת, כולל במאמר כאן, העריכו כולם כי ארגמן התכוון למעורבות רוסית. כעת מתברר שכוונתו הייתה שונה. הרוסים מתערבים, כנראה, בבחירות, באמצעות השיטה המקובלת של יצירת פייק ניוז ברשתות החברתיות באמצעות חשבונות מזויפים, רובוטים ובוטים. המעצמה שהפעילה תקיפת סייבר היא איראן. ביום חמישי האחרון [14 במארס] הוטלה הפצצה הזו אל מרכז זירת הקמפיין הרותחת בישראל בדיווח בחדשות 12 בטלוויזיה: איראן פרצה לסלולרי של גנץ. על פי הדיווח, שני בכירי שב"כ הזהירו אותו כי יתכן וייעשה שימוש בחומרים הרגישים נגדו. בום.

המהומה שפרצה עם הפרסום נמשכת עד עכשיו, למרות שהוברר למן ההתחלה שעל הנייד של גנץ לא היה מידע ביטחוני רגיש. גנץ סיים את תפקידו כרמטכ"ל ארבע שנים קודם, הוא לא היה מחובר עוד למערכת הביטחון או למודיעין ולא היה חשש שמשהו מהנכסים הללו דלף לידי האיראנים. מה כן יש על הנייד הזה? כאן, אנו נכנסים לתחום האישי. הרשתות החברתיות נשטפו בשמועות על תכולתו של הנייד הפרוץ. גנץ עצמו, רותח מזעם, אמר לבכירי מפלגתו (יאיר לפיד ושני הרמטכ"לים לשעבר גבי אשכנזי ומשה יעלון) שלא היה שם שום סרטון אינטימי, כפי שהפיצו גורמים מסוימים. מעבר לזה, סירב גנץ להתייחס. הוא טען בתוקף ש"אינו סחיט". כלומר, אנחנו לא במצב שמידע רגיש על אודותיו שיכול להעמידו במצב של היסחטות, נמצא בידי גורמים זרים. הודעותיו אלו לא הרגיעו את הפרשה. אולי אפילו להיפך.