ישראל פולס

השטחים על סף פיצוץ, נתניהו לא מרגיע

p
המחבר
בקצרה
בימים רגילים היה בנימין נתניהו מכנס את הקבינט ואת ראשי זרועות הביטחון כדי למנוע עימות אלים נוסף מול הפלסטינים. אבל אלה לא ימים רגילים. נתניהו נמצא בקרב הישרדות נואש, הוא נלחם על קולות הימין, ואין לו עניין לכבות שום דבר.

כמעט כולם בישראל מאוחדים בהערכה כי הולכת ונצברת המסה הקריטית שתוביל לעימות אלים נוסף מול הפלסטינים. זה קורה במקביל, בכל הגזרות, בסדרה של אירועים והסלמות ובקצב הולך וגובר. למרות העדויות הברורות והאזהרות שנשמעות גם מפיהם של גורמי המקצוע וראשי זרועות הביטחון, אף אחד לא נוקף אצבע למניעת ההתלקחות הזו, שעלולה לגבות חיים רבים משני הצדדים. הסיבה: הבחירות בישראל.

בימים רגילים היה בנימין נתניהו, ראש ממשלה אחראי הסולד מהרפתקאות בדרך כלל, מכנס את הקבינט ואת ראשי זרועות הביטחון ומנסה לשפוך מים קרים על האש המתלקחת. אלא שאנחנו לא נמצאים בימים רגילים. נתניהו נמצא בקרב הישרדות נואש, פוליטי ואישי, ואין לו עניין לכבות שום דבר. הוא נלחם על קולות הימין מול נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ואביגדור ליברמן, כל היסוס או פעולה שתשדר מתינות עלולים לפגוע בו. בנט, ליברמן, סמוטריץ' ונתניהו מתחרים זה בזה בשבועות האחרונים בהצהרות לוחמניות, עמדות ימין בוטות וזלזול מופגן בפלסטינים, כשבמקביל המצב ממשיך להתדרדר. מה שנותר זה להתפלל שהפיצוץ יעוכב איכשהו ל-10 באפריל, יום אחרי הבחירות, ולקוות שבתאריך הזה מישהו יתעשת איפשהו ויתחיל במאמצים להרגעה. כרגע, רק המצרים מגויסים למאמץ הזה.

ענני הסערה מצטברים, כאמור, לרוחב כל החזית. ברצועת עזה, החלו הפלסטינים לשגר בלונים הנושאים מטעני נפץ, הנופלים מהם מעל יישובים ישראלים. אלה כבר אינם "בלוני תבערה" המייצרים שריפות שבהן לא היו עד כה נפגעים בנפש. צה"ל החמיר, במקביל, את תגובותיו וטנקים ישראלים יורים על עמדות חמאס בכל פעם שמטען נפץ כזה מתפוצץ בשטח ישראל.

ההפגנות והעימותים הליליים על הגדר ברצועה מסלימים אף הם. משלחת של המודיעין המצרי ביקרה השבוע [5 במארס] בישראל וברצועה וניסתה לקרב בין הצדדים, ללא תוצאות משמעותיות. הלחץ הכלכלי על הרצועה הולך וגובר, בעיקר ביוזמת אבו מאזן, שנמצא בלחץ כספי מצדו וממשיך לקצץ בכספים שהוא מעביר לפקידים ברצועה. הרשות הפלסטינית סירבה לקבל החודש את הכספים המגיעים לה מישראל מהמסים שנגבו עבורה, לאור העובדה שישראל החלה לנכות מהם את הכספים שמשלמת הרשות למחבלים הכלואים בישראל. שיתוף הפעולה הביטחוני נמצא אף הוא בסכנה.

ברקע, מאיימים שני אירועים נוספים על היציבות ביהודה ושומרון: העובדה ששירות בתי הסוהר, בהנחייתו של השר גלעד ארדן, מתקין משבשי קליטה סלולרית בבתי הכלא, על מנת למנוע מהאסירים הפלסטינים להשתמש בטלפונים המוברחים לתוך בתי הסוהר. הדבר מעורר תסיסה נרחבת בקרב האסירים הפלסטינים, שמקרינה החוצה, לגדה המערבית. אירוע נפיץ עוד יותר הוא החלטת הווקף המוסלמי לפתוח מחדש את בניין באב א-רחמה הסמוך לשער הרחמים והקמת מסגד מאולתר במקום. בית משפט השלום בירושלים כבר הורה לפנות את המקום בתוך שבוע [4 במארס], וממשלת נתניהו לא יכולה להרשות לעצמה למצמץ מול האירוע הזה. בימים רגילים היה נתניהו מפשיל שרוולים, מגייס את מלך ירדן וגורמים מוסלמים נוספים, ומורה לרשויות הביטחון בישראל לעשות הכל כדי לצנן את האווירה. אבל אלה ימי בחירות והצדדים ממשיכים לחרוץ לשון זה מול זה.

הר הבית וירושלים הם ליבת הסכסוך וסמליו. הימין הישראלי, כמו גם הפלסטינים, לא מוכן לשמוע על ויתורים בהקשר הזה. כשנתניהו נאבק על כל קול בימין כדי לא להפסיד ל"כחול לבן", הזהירות ממנו והלאה. ראש ממשלה הנאבק על חייו, כשהפסד בבחירות מזרז את הפיכתו לנאשם ושיגורו לכלא, מאבד את מערכת האיזונים והבלמים שלו. לא ברור אם נתניהו כבר שם, או שיתעשת ברגע האחרון.

הערכת המודיעין השנתית של צה"ל כבר כללה את האזהרה כי הסיכוי להתלקחות בזירה הפלסטינית הולך וגובר. למרות זאת, לא ננקטו כל צעדים למניעת ההתלקחות הזו. הרמטכ"ל הקודם, רב אלוף גדי איזנקוט, טען כי התלקחות בזירה הפלסטינית מסוכנת לישראל בהרבה מהתלקחויות בזירות אחרות. על פי תפיסתו, כשהזירה הפלסטינית מתלקחת נקלעים הצדדים לעימות דמים שנמשך שנים (האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה), אותו קשה הרבה יותר לסיים מאשר מלחמות קצרות בזירות אחרות (מלחמת לבנון השנייה).

איזנקוט הצליח, במהלך הקדנציה שלו, להכיל את התפרצות טרור הסכינים והיחידים, למנוע ממנו להתפשט בשטח ולהתגבר עליו במחיר זול יחסית, תודות למדיניות הכלה מאופקת ובידול בין המחבלים עצמם לאוכלוסייה. ממש לא בטוח שאם התפרצות כזו תקרה עכשיו, תוכל ישראל להכיל אותה באותה המידה.

השבוע [4 במארס] כבר אירע פיגוע דריסה קשה בגדה, כששלושה פלסטינים השליכו בקבוקי תבערה על עמדה של צה"ל ולאחר מכן דרסו ברכבם קבוצת חיילים. הפיגוע הוגדר כ"חריג" ע"י גורמי המקצוע, לאור העובדה ששלושה מחבלים נסעו ברכב הדורס וניסו קודם לכן לפגוע בעמדת צה"ל באמצעות בקבוקי תבערה.

שאלת מפתח נוספת היא עד מתי ימשיך אבו מאזן בדירקטיבה הנוכחית שלו, לפיה מנגנוני הביטחון הפלסטינים משקיעים את מרצם בהרגעת השטח ומניעת עימות. העובדה שהמנגנונים איבדו לאחרונה את התמיכה הכספית האמריקאית בסך עשרות מיליוני דולרים בשנה ושהרשות נקלעה למשבר כלכלי אמיתי חסר תקדים, לא מוסיפה אופטימיות.

אבו מאזן, בן 83 וחולה, צריך לקבל עכשיו את ההחלטה הקשה בחייו: איזה מורשת להשאיר? האם יחליט, בדמדומי שלטונו, לשבור את ההגה חזק, לבצע פניית פרסה ולהניח לעמו לצאת לעימות נוסף מול ישראל? או אולי ידבק במלחמתו הארוכה נגד הטרור ותפיסתו כי הוא מזיק לעניין הפלסטיני? כך או אחרת, עם אבו מאזן או בלעדיו, ישראל והפלסטינים מתקרבים במהירות לנקודת האל-חזור ממנה אי אפשר יהיה להימנע עוד מהתנגשות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept