ישראל פולס

האם הדגל המדיני יציל את לבני בבחירות?

p
המחבר
בקצרה
אחרי פירוק המחנה הציוני, התנועה של ציפי לבני היא המפלגה הכמעט יחידה שהתהליך המדיני הוא הדגל העיקרי שלה ושאינה קורצת לימין או מדברת בסיסמאות עמומות. וזה בדיוק מה שימנע כנראה מגנץ או לפיד לחבור אליה.

הדחתה של ציפי לבני לעיני המצלמות [1 בינואר] הייתה מבחינת יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי אקט מנהיגותי שנועד להתניע את קמפיין הבחירות הקורס שלו לראשות הממשלה. אלא שלפי התגובות בשטח וסקרים ראשונים, אפקט ההדחה ניפץ לרסיסים לא רק את המחנה הציוני אלא גם את מפלגת העבודה ואת מפלגתה של ציפי לבני התנועה. אלה הן חדשות רעות למחנה השמאל בתחילת מערכת הבחירות. לא רק שלא נוצרו חיבורים ואיחודים במחנה לצורך יצירת אלטרנטיבה לשלטון הליכוד בראשות נתניהו, אלא שהאופציה הזאת רק הולכת ומתרחקת.

על פי סקרים ראשונים שפורסמו לאחר ההדחה, מפלגת העבודה בראשות גבאי ממשיכה להתרסק לכדי 8-7 מנדטים בלבד. התנועה בראשות לבני מתנדנדת סביב אחוז החסימה.

המחנה הציוני על 24 המנדטים שלו התפרק ברגע מכוער אחד. רבות נכתב ועוד ייכתב על האירוע שכמותו לא ראתה הפוליטיקה הישראלית: ראש מפלגה מדיח בשידור חי, בברוטאליות, את שותפתו הפוליטית הבכירה הנושאת בתפקיד יו"ר האופוזיציה. לזכותה של לבני ייאמר שהיא התאוששה מהר מהפגיעה, התייצבה כעבור שעה מול המצלמות והודיעה שהיא ממשיכה בדרכה.

גבאי אמנם נחלץ משותפות שהעיקה והאפילה עליו, אבל במעשהו הפך את מפלגתו לזירת קרב מדממת. זוהי ללא ספק התקופה הגרועה בתולדות מפלגת העבודה, עד כי קיים חשש כבד להמשך קיומה. כמה חברי כנסת בולטים, ביניהם איתן כבל, איילת נחמיאס-ורבין ויוסי יונה, קראו ביום חמישי [3 בינואר] לגבאי להתפטר מראשות המפלגה. במקביל פעילים בעבודה מגבשים מהלך להדחתו באמצעות כינוס מוסדות המפלגה. הסיכוי להדחה אמנם אינו גבוה, אבל הוא מבטא הלך רוח של כאוס. התחושה במפלגה היא של אובדן דרך, רגע לפני התדרדרות לתהום. "המשמעות עלולה להיות היעלמותה של תנועה מפוארת", אמר כבל בראיון נרגש לגלי צה"ל ביום חמישי בבוקר, ולא הפריז.

אבל גם לבני נמצאת כעת על פרשת דרכים. האישה שהייתה קרובה מאוד להיות ראש ממשלה בישראל, שהובילה סדר יום מדיני קוהרנטי של שתי מדינות ומו"מ עם הפלסטינים ואפילו זכתה עם הדגל הזה להישג של 28 מנדטים בבחירות 2009, עומדת כיום בראש מפלגה אשר כלל לא בטוח שתצליח לעבור את אחוז החסימה.

מאז פירוק המחנה הציוני ביום שלישי, לבני מרבה להופיע בתקשורת ולספר כי היא חשה הקלה וכי היא שלמה עם עצמה. על גבאי היא אומרת, שהיום ברור לה שאין לו יכולת להיות ראש ממשלה וגם אין לו דרך. בראיון לחדשות הבוקר בערוץ 12 אמרה לבני כי "יש לנו משימה, ואני כרגע היחידה על המגרש שעדיין נלחמת על התהליך המדיני". האמירה הזאת של לבני קרובה מאוד למציאות. למעט מרצ, אין היום אף מפלגה בישראל שהתהליך המדיני הוא הדגל העיקרי שלה, מפלגה שאיננה קורצת לימין או מדברת בסיסמאות עמומות.

כבר ב-2017 היה ברור שיש כאן שני אנשים בעלי סדר יום שונה, שלא ברור כיצד הם יוכלו להמשיך להתנהל יחד. בעוד מפלגת העבודה בראשות גבאי קיפלה את דגל פינוי התנחלויות לאחר בחירתו ביולי 2017 במסגרת ניסיונותיו לחזר אחר הימין, לבני הודיעה כי זו אינה עמדת המחנה הציוני.

יחסי אנוש אינם הצד החזק של לבני. היא השאירה הרבה אנשים פצועים בצדי דרכה הפוליטית והחליפה ארבע מסגרות פוליטיות: היא התחילה בליכוד, עזבה ב-2005 עם אריאל שרון לקדימה, ב-2012 הקימה את התנועה וב-2015 איחדה כוחות  עם מפלגת העבודה לרשימה משותפת המחנה הציוני.

לבני ללא ספק ידעה לשרוד ולנצל את הפופולריות שהייתה לה בציבור. אבל לצד כל אלה היא גם עקבית בסדר היום המדיני שלה מאז עזבה את הליכוד: שתי מדינות לשני עמים. לבני אינה מרפה מהדגל הזה שהיה במשך שנים מזוהה עם מפלגת העבודה, ואשר מנהיגה, ראש הממשלה יצחק רבין, שילם על כך בחייו.

ככל שסקרי דעת קהל ותוצאות הבחירות בשנים האחרונות מצביעים על כך שהציבור בישראל "זז ימינה", כך יותר ויותר מפלגות בשמאל-מרכז נוטשות את הדגל המדיני. אבל לא לבני. מפלגת קדימה, שהיא הייתה בין מייסדיה ואף עמדה בראשה ארבע שנים [2012-2008], קמה על בסיס הרעיון של היפרדות מהפלסטינים. זה היה דגלה המרכזי. אחרי שקדימה קרסה, לבני הקימה את התנועה על אותו עיקרון. לקראת בחירות 2013, כשמפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' התרחקה מהדגל המדיני והתמקדה בנושאים כלכליים-חברתיים, התנועה ומרצ היו היחידות שלא גמגמו, ואשר דיברו בקול ברור על פתרון שתי המדינות. לבני זכתה אז בשישה מנדטים וזו הייתה הוכחה כי יש בישראל ציבור שהנושא המדיני חשוב לו.

לבני נמצאת עכשיו בסיטואציה משברית ובדילמה לא פשוטה. מצד אחד היא זו שקראה לחיבורים במחנה השמאל-מרכז; מצד שני היא מפצלת אותו בכך שהיא מוסיפה למרוץ מפלגה שכלל לא בטוח שתעבור את אחוז החסימה; ומצד שלישי היא מאמינה שעליה לנסות להגשים את מטרת העל שלה בכל מחיר, ושהציבור ישפוט. מה יקרה בהמשך הדרך, אם היא תמשיך לדשדש בסקרים ומועד הבחירות יתקרב? ההערכה היא שלבני תנסה לחבור לגנץ או ללפיד, אם כי אף אחד מהם אינו נלהב ממנה בשל תדמיתה השמאלנית.

בינתיים בגוש השמאל-מרכז פועלות חמש מפלגות: העבודה, התנועה, מרצ, יש עתיד וחוסן לאומי בראשות בני גנץ. אף אחת מהן אינה מאיימת על בנימין נתניהו והליכוד. לבני עדיין מאמינה שהיא האדם המנוסה ביותר להיות ראש ממשלה מגוש השמאל-מרכז: היא כיהנה כשרת חוץ והייתה חברה בפורומים מדיניים ביטחוניים בכירים. בינתיים לא רק שהיא התרחקה מהיעד הזה, אלא היא מוצאת שהדגל המדיני שהניפה ואשר הפך אותה למותג פוליטי חזק, נזקף כעת לרעתה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: labor party, zionist camp, israeli elections, israeli politics, left wing, center-left, hatnua party, tzipi livni

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x
keyboard_arrow_up

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept