ישראל פולס

מי מפחד ממוסלמים במדים?

p
המחבר
בקצרה
למרות הפקעת אדמותיהם ואפלייתם לרעה בחלוקת עוגת התקציב, האזרחים הערבים נוטים להשתלב בכל תחומי החברה הישראלית. למרבה הצער, החלטת המדינה לסגור בפניהם את שערי לשכת הגיוס, מונעת מהם להיות חלק אמיתי ממנה.

במאמץ לסכל את המחאה נגד חוק הלאום, הציע ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם חוק מיוחד ש"יוקיר את תרומתה של העדה הדרוזית למדינת ישראל בבניין הארץ, בחיזוק הביטחון ובעיצוב פני החברה הישראלית כחברה שוויונית ומגוונת". ביקור אקראי באתר בנייה מגלה כי תרומתו של המיעוט הערבי לבנין הארץ אינה נופלת מזו של העדה הדרוזית. זה המצב גם בחדרי המנתחים בבתי החולים או בדלפקי בתי המרקחת. המיעוט הדרוזי המונה כ-120 אלף נפש (בנוסף ל-20 אלף תושבי הגולן שאינם אזרחים ישראלים), בטל בשישים לעומת האוכלוסייה הערבית, המוסלמית והנוצרית, המהווה כחמישית מתושבי ישראל. מטבע הדברים, תרומתם היחסית של ערביי ישראל לעיצוב עולם התרבות, הכלכלה והמדע, משמעותית יותר מזו של השכנים הדרוזים.

נותרנו אפוא עם תרומתם העודפת של הדרוזים "לחיזוק הביטחון". בתחום הזה, של השירות הצבאי, ידם של הדרוזים (והצ'רקסים) על העליונה. זה הגורם שהוציא לכיכר העיר במוצאי שבת (4 באוגוסט) גנרלים, ראשי שב"כ ומוסד, והותיר את ערביי ישראל בשוליה. שום חוק שמפלה לרעה אזרחים מוסלמים ונוצרים שלא שירתו בצה"ל, או מאיים על ארגוני זכויות אדם, לא זעזע את החברה הישראלית כמו הפגיעה באתוס של "אחוות לוחמים" ו"אחים לנשק". גם לאחר 71 שנות קיומה ו-51 שנות כיבוש, לשכת הגיוס נותרה שער הכניסה הראשי למרחבי הישראליות. פוליטיקאים קבעו עליו את השלט הפופוליסטי "שוויון בנטל". הערבים, כמו החרדים, נשים דרוזיות וסרבני מצפון מצאו את עצמם מחוץ לגדר.

עם קום המדינה, המנהיגות היהודית נעלה את שערי הצבא בפני צעירים מוסלמים. ממשלת מפא"י החליטה להתיר רק ליהודים ללבוש את מדי צה"ל. במשך השנים, ''הפוקד'' נמנע מלקרוא לאזרחי ישראל הערבים ללשכת הגיוס.

בדיון שהתקיים בכנסת על חוק שירות הביטחון ב-1950, היקשה חבר הכנסת הערבי תופיק טובי מהמפלגה הקומוניסטית: "מדוע מוציאה הממשלה מכלל השירות הצבאי את האזרחים הערבים בגיל הגיוס, אף כי רבים מהם גילו נכונות למלא את חובותיהם כאזרחים התובעים ליהנות מכל הזכויות?" הוא כינה את הדרתם של הערבים מהצבא "אחת התופעות הבולטות של האפליה הגזעית במדיניותה של הממשלה, העומדת בניגוד לכל מאמץ לרכוש את ידידותם של ההמונים הערביים".

באוקטובר 1966 הודה ראש הממשלה דוד בן גוריון בחצי פה באוזני טובי, כי הממשל הצבאי (שבוטל באותה שנה) פגע בעקרון השוויון, ותירץ זאת בכך שהערבים אינם משרתים בצבא. "מי מונע את גיוסם? הממשלה", הטיח בו חבר הכנסת, בן העדה הערבית-נוצרית. "אתה היית שר הביטחון במשך עשר שנים. לא קראת [לערבים] ל[שרת] בצבא. (פרוטוקול השיחה פורסם באנגלית בכתב העת Israel studies. התוספות בסוגריים המרובעים הן של המחבר שלום זכאי). 

טובי התייחס מן הסתם לצו ששר הביטחון פנחס לבון חתם עליו ב-1954 להחלת חוק שירות ביטחון על כל תושבי המדינה, במטרה "לשחרר את האוכלוסייה הערבית מהרגשת הפליה, וברצון להשוותה בזכויות ובחובות אל כלל תושבי הארץ“. ואכן, בהמשך להוראתו של לבון, כעשרים אלף צעירים ערבים נענו לקריאתו של "הפוקד".

בדו"ח שהזמין לבון על תגובתם של המועמדים הצעירים הערבים שהתייצבו בלשכות הגיוס, נאמר כי הם "מביעים את שביעות רצונם שיוכלו לשרת בצבא ומתעניינים לדעת באיזה חיל ישרתו... רבים ביקשו לרשום אותם לחיל הים, לטנקים... קסמה אותם האפשרות לשאת נשק וללבוש מדי חייל וההזדמנות הקרובה לצאת מחיי השגרה המשעממים של החברה הערבית בכפר ובעיר. מעניין שבקרב נערים יותר מבוגרים שלמעלה מגיל 20 התבלטה קנאה גדולה ותקווה שגם שעתם תגיע להיקרא“.

המהלך של לבון סוכל שנתיים לאחר מכן.

מנהיג "חרות" ולימים ראש הממשלה, מנחם בגין, מתח ביקורת על הטוענים שלערביי ישראל לא מגיע ליהנות משיוון זכויות מלא, מאחר שהם אינם משרתים בצה"ל. בנאום שנשא בכנסת ב-1962 אמר בגין כי "זאת טענה מוזרה. נכון, אנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערבים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי". הוא הצדיק את הפטור ב"נימוק המוסרי" שאין להעמיד את ערביי ישראל בניסיון האנושי החמור של התנגשות מזוינת נגד בן עמו".

הבעיה היא, שהמניע האמיתי למניעת החלת גיוס החובה על הערבים לא היה "הנימוק המוסרי", אלא חוסר האמון בנאמנותם למדינה. המנהיגות המוסלמית לא התלהבה אף היא מהרעיון של גיוס בניה לצבא שהביא עליהם את הנכבה. הכיבוש שהחל ב-1967, חודשים אחדים אחרי ביטול הממשל הצבאי, הוציא מהבקבוק את שד הנאמנות הכפולה של ערביי ישראל ולצדו פרץ השד הדמוגרפי.

למרות הפקעת אדמותיהם ואפלייתם לרעה בחלוקת עוגת התקציב, מסתמנת בקרב האזרחים הערבים נטייה להשתלב בכל תחומי החברה הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי מובהק בגידול ניכר במספרם של המתגייסים לכוחות הביטחון. מיעוטם מגיעים ללשכות הגיוס של צה"ל ורובם מבקשים להצטרף למשטרה, הכפופה למשרד לביטחון הפנים. הם עומדים שכם אחד עם חבריהם היהודים והדרוזים מול אחיהם בהפגנות אלימות ובסיכול פעילות טרור. במחצית הראשונה של 2016 הגישו 1,420 מוסלמים את מועמדותם לשירות במשטרה, פי שלושה ממספר הפונים בכל השנה הקודמת. באותה שנה קודם המוסלמי הראשון, ג'מאל חכרוש, לדרגת ניצב, והקצינה המוסלמית דוניה נאסר הועלתה לדרגת רב פקד. ביישוב הבדואי רהט נפתחה תנועת נוער של המשטרה.

הצהרת העצמאות מבטיחה שישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. לפי חוק הלאום, לרופאים מוסלמים מצילי חיים, בלי הבדל דת, גזע ומין, כמו גם לקציני משטרה ששומרים על שלומם של אזרחים, בלי הבדל דת, גזע ומין, לא מגיע שוויון זכויות. הם הרי אינם שייכים לעם הנבחר וגם לא כרתו איתו "ברית דמים". הם לא יותר מ"בעיה דמוגרפית".

 

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept