מה יש לוועידת השלום בפריז להציע לישראל ולפלסטינים?

בצרפת מתכוונים שמשתתפי הוועידה הבינלאומית ב-15 בינואר יגבשו חבילת הטבות לצדדים כדי לעודד אותם לחזור למו״מ. בתוכנית: תמריצים כלכליים, סיוע לפלסטינים בהקמת תשתית מדינתית, וחידוד המסרים הציבוריים בעד הסכם.

al-monitor .

ינו 3, 2017

הודעתה של צרפת (22 בדצמבר) כי ועידת פריז השנייה לשלום במזרח התיכון תתקיים ב-15 בינואר, לא הפתיעה במיוחד את הישראלים. ובכל זאת, מאחר שיום אחד בלבד לאחר מכן התקבלה במועצת הביטחון של או"ם החלטה 2334 המגדירה את ההתנחלויות כבלתי חוקיות, ישראל לא יכלה שלא לתהות אם שני הצעדים אינם מתואמים. כך או כך, ומבלי להכריע גם בשאלה אם המועד החדש שנקבע לינואר נועד להבטיח את השתתפותו של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, ישראל כבר קיבלה את החלטתה. משרדו של ראש הממשלה דחה את ההזמנה עוד לפני שהצרפתים קבעו את המועד.

ישראלים רבים תומכים בסירובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתתף בוועידה, אבל מה בדיוק היא אמורה להניב? הצהרה? תוכנית עבודה? בסיס לעוד החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם? דומה שרבות נכתב על הסירוב, אבל מעט מאוד על התוכן.

נתניהו לא בדיוק סירב להזמנה לוועידה, אבל דחה הזמנה לפגישה בפריז עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) מיד לאחריה. הצרפתים קיוו שוועידה דו-מסלולית, שבה תוצאות השיחות הבינלאומית יוצגו לישראלים ולפלסטינים בצורה דיסקרטית יותר, תשכנע את ראש הממשלה הישראלי להשתתף. לצערם, הם התבדו.

אסטרטגית המסלול הכפול תואמת את ההגיון שמאחורי היוזמה הצרפתית, מכיוון שמטרת המפגש ב-15 בינואר הינה הכנת חבילת הטבות אותה ניתן בעצם לגבש ללא נוכחות שני הצדדים. חבילה שאמורה לעודד את הישראלים והפלסטינים לשוב למשא ומתן. מקור במשרד החוץ הצרפתי, שדיבר שלא לייחוס, הדגיש כי "מטרתנו מעולם לא הייתה לפתוח מיד בשיחות או להציע תוכנית שלום מקיפה. היעד שהצבנו לעצמנו היה להחזיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסדר היום הבינלאומי, ולקרב את שני הצדדים לחידוש השיחות. וזה מה שעשינו".

כדי להכין את חבילת ההטבות הזאת, משתתפי הוועידה הקודמת ב-3 ביוני (28 מדינות וארגונים) התחילו בזיהוי התחומים שבהם יש לקהילה הבינלאומית משהו להציע. בהקשר זה הוגדרו שלושה תחומים: החברה האזרחית, פיתוח יכולות מוסדיות/מדינתיות וסיוע כלכלי. התחום הראשון מתייחס הן לישראלים והן לפלסטינים. השני, ובעיקר השלישי, פונים לצד הפלסטיני.

כבר מההתחלה נמנעה צרפת מיצירת מנגנון רשמי כלשהו שיגבש את החבילה, במחשבה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני כבר ידע שפע של מנגנונים, פרוטוקולים ומסגרות לעשיית שלום, שלא הועילו בדבר. במקום זאת, הרעיון היה לייסד קבוצות עבודה גמישות מאוד. כל אחד ממשתתפי הוועידה הורשה להצטרף לאיזו קבוצה שיבחר, והרכב הקבוצות נותר חסוי ככל האפשר. שבדיה, לדוגמה, הייתה הכוח היוזם והמוביל בקבוצת החברה האזרחית; הגרמנים נטלו על עצמם להוביל את פיתוח היכולות; הנורבגים יחד עם האיחוד האירופי התמקדו בסיוע הכלכלי.

"ישראל הרשמית דחתה את ההצעה להשתתף ולא העלתה כל הצעות", אמר לאל-מוניטור שלא לייחוס בכיר באיחוד האירופי. "הפלסטינים היו מעורבים בעיקר בקבוצה השנייה, והעלו כמה הצעות. היו להם כמה רעיונות פוריים בנוגע למעברי גבולות ולתשתיות". הבכיר מהאיחוד האירופי הסביר כי בכל אחת מקבוצות העבודה הייתה דינמיקה אחרת: הקבוצה הראשונה התחילה מאפס, שוחחה עם בעלי עניין ובנתה מהיסוד מעין תיבת כלים, ואילו קבוצת הסיוע הכספי ביססה את עבודתה על מבנים קיימים.

"העבודה שלנו התמקדה בבחינה של רמת הדיאלוג בין שני הצדדים", אמרה לאל-מוניטור דיפלומטית שבדית שלא לייחוס. "נפגשנו כמה פעמים בסטוקהולם וניסחנו שורה של שאלות שהפנינו לישראלים ולפלסטינים, בניסיון לקבל תמונה מדויקת של המציאות בשטח. בעיקר רצינו לדעת איך פתרון שתי המדינות נתפס בעיני החברות בשני הצדדים.

"דיברנו עם עמותות, ארגונים, בלוגרים ושחקנים אחרים. רק לא עם פוליטיקאים. תוצאות הסקר שלנו הן לא מדעיות בשום פנים ואופן, אבל אני מאמינה שהן משקפות היטב את המצב הקיים: פער עמוק השורר בשני הצדדים בין הדור שקדם לאוסלו לדור שאחרי אוסלו. הצעירים איבדו תקווה לפתרון של שתי מדינות, אבל אין להם הרבה מה להציע במקומו. קבוצות כמו חרדים או נשים מודרות תכופות מהדיון בסוגיה, ולכן אינן חשות אחריות כלשהי למצב".

לדברי אותה הדיפלומטית, ההמלצות של שבדיה לוועידת ינואר יתמקדו בתקשורת בין הצדדים, כשהם לוקחים בחשבון שתי זוויות: הראשונה, חידוד המסר לישראלים ולפלסטינים בנוגע למשמעותו של פתרון שתי המדינות ולאופי החיים הצפויים להם בהעדר פתרון כזה; השנייה, עבודה על יצירת קשרים בין אזרחים משני הצדדים באמצעות הצעות של ערוצי דיאלוג. במישור המעשי, בשלב מאוחר יותר אולי תתקיים ועידה בנושא במטרה לאחד בעלי עניין מהחברה האזרחית, אבל גם כאן אולי מוקדם מדי לדבר על תוכנית עבודה ממשית.

הקהילה הבינלאומית יכולה להציע לרשות הפלסטינית שורה של תמריצי פיתוח ותמריצים כספיים, ועל כן שתי הקבוצות האחרות מתכוונות להציג פרויקטים ספציפיים יותר. מקורות בקבוצת העבודה השלישית – המוקדשת לתמריצים כלכליים – הסבירו כי נורבגיה לא ממהרת לכלול את ועדת הקישור אד-הוק (AHLC), המתאמת את הסיוע לפלסטינים בנושאי פיתוח, ברשימת ההצעות וההמלצות של הקבוצה. מנקודת מבטם, זוהי למעשה זירת המפגש היחידה בין נציגים ישראלים ופלסטינים שממש פעילה ומתפקדת; מאחר שזה פועל, אסור להתערב ולהפריע.

דיפלומטים ישראלים שדיברתי איתם באחרונה היו ספקנים לגבי היוזמות השונות הללו, בטענה שרוב ההצעות מתייחסות לפרויקטים שכבר התחילו לפעול או לרעיונות שהוצגו בעבר; הדוגמה הבולטת היא ההצעה לשדרג את יחסי ישראל והמדינה הפלסטינית העתידית עם האיחוד האירופי.

בפריז מודעים לעובדה שלא יהיה קל "למכור" לציבור הישראלי שדרוג כזה. "ישראל תקדם בברכה שדרוג כזה, כמובן. אבל מה שבאמת נחוץ לנו הוא רצון פוליטי לחדש את המשא ומתן ולהגיע לפשרה; לא תמריצים", אמר המקור מהאיחוד האירופי. "הפלסטינים ישתפו פעולה בכל מקרה, כי יש להם רק מה להרוויח פה; אבל נתניהו לא ישתתף במשחק אם הפרס היחיד שיוכל לזכות בו הוא הסכם עם אירופה".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020