ישראל פולס

סוחרי עזה הפכו לפועלי דחק בישראל

p
המחבר
בקצרה
אחרי שאיבדו בשנות הסגר הארוכות את כל חסכונותיהם ומצאו עצמם על סף פשיטת רגל, המוצא היחיד מבחינתם של סוחרי עזה לפרנס את משפחתם הוא ניצול אישורי הכניסה שלהם לישראל כדי לחפש עבודות מזדמנות בערי הדרום.

שר הביטחון אביגדור ליברמן שוקל בימים אלה [ינואר 2017] לאפשר לפועלים מרצועת עזה לצאת לעבודה בישראל, בעיקר בענף החקלאות. זו כידוע הופסקה לפני כעשור בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה. אבל לא מצוקתם של תושבי הרצועה היא שתכריע, בסופו של דבר, האם שר הביטחון יאשר את כניסתם של הפועלים, אלא לחצם של ראשי המועצות האזוריות שער הנגב ואשכול, הסובלים ממצוקת כוח אדם בענף הפרנסה העיקרי של יישובי עוטף עזה.

ראשי המועצות נפגשו לפני כארבעה חודשים [ספטמבר 2016] עם ליברמן, וביקשו ממנו לשקול בחיוב להתיר את כניסתם של פועלים פלסטינים מעזה כדי להציל את ענף החקלאות בדרום, הסובל ממחסור בעובדים.

לפני הפיכת חמאס, הפועלים מעזה שיצאו לעבודה בישראל בתחומי הבניין, החקלאות והתעשייה היו המנוע העיקרי של כלכלת הרצועה. מי שהחזיק אישור עבודה בישראל נחשב בשעתו לבר מזל, על אף הקשיים והמסע הארוך שנאלצו הפועלים לעבור לילה-לילה בדרכם להתייצב עם שחר לעבודת כפיים בישראל תמורת שכר זעום, שאפשר להם איכשהו לפרנס את משפחותיהם.

האם ליברמן ייענה או ידחה את בקשת ראשי המועצות? בשלב זה, לא ידוע. אבל בינתיים עשרות פועלים מהרצועה נצפים מדי יום בצמתים מרכזיים בערי הדרום כמו אשקלון ואשדוד כשהם מחפשים עבודות מזדמנות. המראות האלה, של פועלים פלסטינים מרוכזים בצמתים כשבידיהם שקיות מזון, מקווים להיאסף על ידי בעלי קבלני בניין ושיפוצים, ולו ליום עבודה אחד, מזכירים ימים אחרים. ימים שבהם רוב פועלי הבניין שעבדו בישראל היו פלסטינים מעזה.

האמנם חל שינוי במדיניות המעברים הסגורים של ישראל? האם נוכחותם באשקלון או באשדוד של פועלים פלסטינים מעזה היא תוצאה של הקלות בסגר במטרה להפחית את מצוקתם של תושבי הרצועה?

בדיקת אל-מוניטור העלתה כי מדיניות הסגר לא השתנה ואף הוקשחה. עוד התברר, כי הפועלים הללו הם למעשה סוחרים בעלי אישורי כניסה לישראל לצורך פגישות ורכישות חומרי גלם מספקים ישראלים. עקב המצוקה הכלכלית הנוראה ברצועה והירידה החדה בהכנסותיהם, סוחרים אלה החליטו לנצל את אישורי הכניסה שלהם כדי לעבוד בעבודות מזדמנות ביישובי הדרום. רוב הסוחרים הללו נחשבו בעבר לאליטה הכלכלית של עזה. רבים מהם גלגלו מחזורי כספים גדולים והעסיקו עשרות פועלים פלסטינים בעסקיהם, אבל במהלך תקופת הסגר הנמשך כבר כעשור עסקיהם נקלעו לקשיים. חלקם עומדים בפני פשיטת רגל ואיבוד מקורות ההכנסה שלהם בעזה. רוב הסוחרים הללו איבדו בשנות הסגר הארוכות את חסכונותיהם שצברו במשך שנים. המוצא היחיד מבחינתם הוא לצאת לישראל, להציע את מומחיותם בתחומי הבניין, ולחזור הביתה לעזה עם שכר יומי או שבועי שיאפשר להם לרכוש את האמצעים הבסיסיים ביותר לקיום, מזון ולבוש.

נ' תושב נוסייראת סיפר לאל-מוניטור כי היה לו מפעל קטן לייצור מרצפות. בעבר עבדו במפעלו כ-20 פועלים שפרנסו מהעסק את משפחותיהם המורחבות. ההגבלות של ישראל על כניסת מלט ואגרגטים והמצוקה הכלכלית ברצועה הביאו את נ' להשבית את כל קווי הייצור שעלו כסף רב והחלידו מחוסר שימוש, למעט קו אחד אותו הוא מפעיל עדיין לסירוגין. "אני מחזיק את המפעל רק כדי להמשיך ולהיחשב סוחר", הוא אומר, "אם אסגור (את המפעל) אאבד את האפשרות לצאת לישראל".

הרעיון לעבוד כפועל בניין בישראל עלה בדעתו כששמע על כך מסוחרים אחרים. "רובנו עבדנו עם ישראלים, יש לנו לא מעט חברים ישראלים ואנחנו נחשבים למומחים בתחומי הריצוף והבניין", מסביר נ'. לדבריו, יש ימים בהם הוא יכול להרוויח 500 שקל ביום אחד, משכורת הנחשבת לסכום עתק בעזה, אך ישנם גם ימים אחרים בהם הוא נאלץ לשוב הביתה ללא פרוטה.

מ', תושב בית להיא בצפון הרצועה, יוצא גם הוא ממחסום ארז מדי פעם לישראל באמצעות אישור המוקנה לסוחרים. "אני נזהר מאוד שלא לעמוד בצמתים עם כולם, אני מפחד שיתפסו אותנו ונאבד את הדבר היחיד שנשאר לנו. אני מכיר חברים באשקלון ובבאר טוביה והם מסדרים לי עבודות יומיות", הוא מספר.

לדבריו, הוא הספיק לעבוד בעבודות סבלות, אריזה, ניקיון ואפילו אצל חקלאי ביישוב בטחה שבנגב אותו הכיר בעבר. מ' אף לן מדי פעם בביתו. "הוא מרחם עליי ועל מה שקורה לנו היום. כשהכרנו (לראשונה) היינו צעירים, המשפחות שלנו הכירו. בינתיים הילדים שלו, אותם הכרתי כשהיו קטנים, גדלו. וגם הילדים שלי גדלו. יש לי שבעה בנים ושלוש בנות, ובחיים שלי לא חשבתי שלא יהיה לי מה לתת להם לאכול. הלוואי שלא היו לי ילדים, הלוואי ולא הייתי מביא אותם (לעולם) לסבול. אני אוהב אותם, הם החיים שלי, אבל אני לא יודע מה יהיה איתם בעוד שנה, שנתיים, עשר שנים. מה יהיה אתנו בכלל? מה יקרה לנו?"

סוחרים נוספים עמם ניסיתי לשוחח סירבו להרחיב בדיבור. אחד מהם הסביר כי הפחד גדול – לא רק מישראל אלא גם מחמאס. "כל עוד חמאס שולט בעזה, אין סיכוי שמצבם של תושבי הרצועה ישתפר", הוא אמר. "אנחנו לא מעניינים יותר אף אחד", מסכם נ'. "אנחנו יכולים כולנו למות ולאיש זה לא יזיז".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: poverty, gaza strip, unemployment, gaza blockade, economic crisis, avigdor liberman, agriculture sector

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept