אובדן הזהות התרבותית של ערי עיראק

עם התפשטות העיור בעיראק, חברות בנייה אינן מתחשבות במורשת העשירה של ארצם ובהיסטוריה הארכיאולוגית שלה, וכתוצאה אתרים היסטוריים נהרסים ובמקומם קמים מבנים מודרניים.

al-monitor .

נושאים מכוסים

market, heritage, culture, construction, business, baghdad, architecture

אוג 23, 2015

בגדאד - ב-2014 ירש עלי אל-חפאג'י בית ישן בעיר העתיקה של חילה שבמחוז באביל, כ-120 קילומטר דרומית לבגדאד. לפי מסמכים רשמיים, הבית נבנה ב-1905, בשלהי התקופה העותמאנית בעיראק (1532-1918). אבל ההיסטוריה של המבנה לא מנעה מחפאג'י להרוס אותו בפברואר 2015 , על חלונות העץ המסורתיים שלו וקירותיו המקושטים שנחרטו בהם פסוקים דתיים על ידי בעלי מלאכה מיומנים שכמותם קשה למצוא בימים אלה.

בראיון לאל-מוניטור הסביר חפאג'י את הסיבה להרס הנכס. "הוא ממוקם ברחוב עם חנויות כך שאוכל להפיק מכך תועלת כספית. אף אחד לא מנע ממני להרוס אותו [ולבנות במקומו חנות], משום שמדובר בנכס שלי. אפילו העירייה לא הציעה לקנות אותו ממני על אף חשיבותו התרבותית הרבה," אמר והוסיף: "לו הייתי חושב שאפשר להפיק מכך תועלת כלכלית, הייתי משחזר ומשפץ את הבית."

כמו אזרחים רבים בעיראק, לחפאג'י אין יחס מיוחד למורשת התרבותית של נכסים ולחוקים שאינם נאכפים, כגון חוק העתיקות והמורשת מס. 55 משנת 2002. לפי החוק, "שימורם של עתיקות ומורשת ברפובליקה העיראקית הוא מרכיב משמעותי בהון הלאומי." אבל חוק זה לא מנע מחפאג'י להרוס את הבית או לשנות את אופיו.

כדורי הריסה החריבו אתרי תרבות חשובים רבים בעיראק. עמר עבדוללה, אדריכל המועסק בעיריית חילה, אמר לאל-מוניטור כי "חוק זה אינו מונע את הריסתם של בתים היסטוריים ושווקים בבגדאד ובערים אחרות."

עבודללה אינו מאשים רק את האזרחים, אלא גם את האקדמאים ומשרדי אדריכלים. "רוב חברות העיצוב האדריכלי מבקשות לעצמן רווח על אף הקשרים המקצועיים והאקדמיים שלהן," אמר. "במקום לשמר אתרי מורשת תרבותית יפים, הם מקשטים מבנים מודרניים בחומרים מהודרים באמצעות תהליכי עיצוב תלת-ממדיים, כגון חזיתות מפלסטיק ולוחות ענק."

והוא הוסיף: "תחת אמתלה של מודרניזציה ארכיטקטונית, הארכיטקטורה העיראקית [המסורתית] נהרסת."

מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת עוברות ערי עיראק תהליך שינוי עירוני כאוטי שאינו תואם את מדיניות האדריכלות הלאומית המוגנת בחוק.

בהודעה לעיתונות שפירסם בדצמבר 2014, מסר מאזן ראזוקי, ראש ועדת התיירות והעתיקות במועצה המקומית של מחוז בגדאד, שבתים בעלי משמעות תרבותית בבגדאד הוצפו או נשרפו על ידי בעליהם על מנת למכור אותם במחירים מופקעים ליזמי נדל''ן. בכך הורסים הבעלים והקונים באופן חוקי את הנכסים המסורתיים הללו, בטענה שיש פיצוצים בקירות והם על סף התמוטטות.

עלי אל-סלאח, ראש מועצת הנאמנים של רשת המדיה העיראקית (חברת אחזקות ממשלתית של כלי תקשורת שונים) אמר לאל-מוניטור: "התקנים הלאומיים השתנו. הדבר גרם לרשות הכללית לעתיקות [בעיראק] [ולמוזיאונים] לבקש מהממשלה ומהפרלמנט לנסח חוקים נוקשים על מנת למנוע הרס של מורשת תרבותית ואתרים ארכיאולוגיים." הדגש העיקרי הוא על שימור האופי הערבי והמוסלמי של מבנים.

באשר לצעדים מעשיים לשימור מורשת תרבותית, אמר סלאח: "בית בבל לתרבות, אמנות ומדיה עבר למבנה מהמאה ה-19 לאחר ששופץ. המבנה נבנה מחדש בדיוק כפי שהיה במקור."

בהודעה לעיתונות מספטמבר 2014, הודיע מנכ"ל הרשות הכללית לעתיקות, פוזייה מהדי, כי לפי חוק מס. 55 "ההורס מבנה בעל חשיבות תרבותית בלא ידיעתה של הרשות ואישורה יישלח לשש שנות מאסר והמבנה ייבנה מחדש בצורתו המקורית." אולם החוק מעולם לא יושם בשל הפלישה האמריקאית ב-2003.

קאיס חסאן ראשיד, מנהל הרשות הכללית לעתיקות, מסר בספטמבר 2014 נתונים עגומים: 3,600 אתרים תרבותיים נהרסו במקומות שונים בעיראק (לא נמסר באלו תאריכים).

ברחוב אל-ראשיד בבגדאד, שנבנה ב-1916, הומרו המבנים ההיסטוריים במבנים מודרניים. ברחוב אל-נאהר בעיר, שנבנה בתקופה האבסידית המאוחרת (1055-1258), חנויות בשוק השתלטו על האפיונים המסורתיים של המבנים. החזיתות המסורתיות של המבנים ברחוב סעדון בבגדאד הוחלפו בחזיתות חדישות, ושכונת בטאווין העתיקה בעיר, הידועה במרפסות המקושטות שלה, נחרבה. הבניינים באזור על-חיידאר חאנה בבגדאד, שהתפרסמו בזכות הצורות הייחודיות שלהם, נהרסן אף הם, ובתי הקפה הנודעים בשכונת אל-שוואקה באזור קארח בבגדאד גם הם כבר אינם שם. מאז העיור של שנות ה-90 של המאה הקודמת, האתרים ההיסטוריים בעיר נעלמו לאיטם.

ב-2014, תיאטרון עשתאר, שנבנה בערך לפני 87 שנה, נהרס. בנייה מודרנית והתפשטות עסקים לא מבוקרת מאיימים גם על אתרי תרבות בעיר נג'אף (160 קילומטר דרומית לבגדאד), כגון השוק ההיסטורי בנג'אף. בניינים גדולים רבים נבנו גם ברובע אל-ג'מיין שבעיר חילה, שמקורו בשנת 1100 וכולל שכונות ישנות אחדות ומבנים מסורתיים מקושטים בפיתוחים מעודנים.

בהאה חוסיין אל-סעדי, מעצב גרפי ופרופסור באוניברסיטה הבבלית, עוקב אחר ההתפתחויות בתחום האדריכלות העכשווית בעיראק. לאל-מוניטור אמר כך: "חברות עיצוב ובנייה מחפשות רק להרוויח, בלא להתחשב בסטנדרטים אסתטיים מסורתיים ואובדנם של מבנים חשובים בעלי משמעות תרבותית."

לדבריו, "חייבים לאכוף את החוקים ולשים קץ להתפשטות העירונית הכאוטית." הוא מתח ביקורת קשה על "ההרס והסילוק של אתרים תרבותיים במקום לשקם אותם ולשחזר את האפיונים המקוריים שלהם."

במידה ויימשך הרס זה של הזהות המסורתית של ערי עיראק, הן יהפכו לקומפלקסים של מבני מגורים זהים, בלא כל אפיון מסורתי, והאזרחים יהפכו לצרכנים המנותקים רגשית מסביבתם.

מאמר זה מהווה חלק מסדרת המורשת התרבותית המזרח תיכונית שלנו, באוגוסט 2015. כדי לקרוא עוד מאמרים מהסדרה, אנא לחצו כאן.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

האינטרס הישראלי בשגשוג הכלכלה הפלסטינית
דני זקן | כלכלה ומסחר | אוג 30, 2019
עיראק היא סוריה החדשה
בן כספית | | אוג 21, 2019
האם החלטת נתניהו על בנייה לפלסטינים מכינה את הקרקע ליורשו?
יוסי ביילין | הבחירות בישראל | אוג 5, 2019
ארגון ישראלי מחפש יהודים אבודים במדינות ערב
מרדכי גולדמן | | אוג 2, 2019
המלחמה על פינוי פיסת הקרקע היקרה ביותר בישראל
מרדכי גולדמן | תשתיות ואדריכלות | מאי 31, 2019