ישראל פולס

ח''כ ילין: הופתעתי מהבורות של חברי ועדת שאבס על ישראל

p
המחבר
בקצרה
ימים לפני פרסום מסקנות האו"ם על מבצע צוק איתן, כשבישראל עוסקים בדה-לגיטימציה לוועדת החקירה, אומר חבר הכנסת חיים ילין: '' גם אם דו"ח שאבס יקבע שאנחנו פושעי מלחמה, לא אצטער [שהעדתי]. כי באופי שלי אני לא מכיר קרב אבוד מראש.''

"לכל אורך העדות שלי הסתכלתי לשאבס לתוך העיניים והוא ניסה להזיז אותן למקום אחר. הרגשתי שהוא נבוך. היה שלב שבו הוא נראה לגמרי בהלם, כשבכיתי כאשר דברתי על בני החייל שנפצע בלחימה ועל החברים הקרובים שנהרגו. הוא לא שאל אותי אפילו שאלה אחת, וכשסיימתי להעיד רק לחץ לי את היד ואמר לי תודה".

ימים ספורים לפני פרסום דו"ח האו"ם על מבצע צוק איתן, ח"כ חיים ילין מיש עתיד שחזר בראיון לאל-מוניטור את עדותו בפני ועדת החקירה. הוועדה החלה את דרכה ביולי 2014, כשבראשה עמד המשפטן הקנדי, הפרופ' וויליאם שאבס. כעבור כחצי שנה שאבס אולץ להתפטר בעקבות טענות לקשרים עם הרשות הפלסטינית. ביום שני הבא (22 ביוני) צפויה הוועדה לפרסם את מסקנותיה, ובישראל כבר טוענים שהן יהיו חד צדדיות, ויציגו את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה.

ילין, חבר קיבוץ בארי הסמוך לרצועת עזה, כיהן בתקופת המבצע כראש המועצה האזורית אשכול והפך לאחד מסמלי הנחישות האזרחית של קיץ 2014. מעבר לתפקידו הציבורי, הוא התמודדד עם פציעת בנו החייל ששירת כלוחם בגזרת חאן יונס, ועם מותו מפגיעת פצצת מרגמה של הילד דניאל טרגרמן, בנם בן הארבע של ידידיו הקרובים מקיבוץ נחל עוז. הוא גם איבד את חבריו זאב עציון ושחר מלמד מקיבוץ נירים הסמוך, שנהרגו מפגיעת פצמ"ר. בחמישים ימי הלחימה ילין הפך לדמות מוכרת בישראל ובעולם, כשעמד בחזית ההסברה.

החלטתו לנסוע לז'נבה בינואר האחרון ולהעיד בוועדת החקירה התקבלה חרף ניסיונות מצד משרד ראש הממשלה להניא אותו מכך, בטענה שהמסקנות כבר כתובות מראש. ילין, שמאמין שישראל הזניחה במשך שנים את הזירה ההסברתית, יצא בכל זאת. בינתיים הוא הספיק להיבחר לכנסת, ומשם הוא משמש אופוזציה מדינית מנומקת לנתניהו. לטענתו, ראש הממשלה לא השכיל למנף את מבצע צוק איתן לכדי מהלך מדיני איזורי - צעד שהיה מצמצם את ממדי הדה לגיטימציה והחרם נגד ישראל.

אל-מוניטור: אם יתממשו טענות גורמים בממשלה, שלפיהן הדו"ח יקבע שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה, תצטער שנתת את העדות?

ילין: גם אם דו"ח שאבס יקבע שאנחנו פושעי מלחמה, לא אצטער. כי באופי שלי אני לא מכיר קרב אבוד מראש. לצערי, יש משהו ברוח הלחימה הישראלית שהלך לאיבוד, גם בהסברה. להילחם על צדקתנו זה לא קשור לשמאל ולימין. צריך לפעול. בהתחלה מפסידים 7:0, אחרי זה 5:0, ואחרי זה מנצחים. צריך שבדו"ח הזה יופיעו לפחות עמוד או שניים עם מה שאמרנו. ואם חס וחלילה נגיע לעוד ועדת חקירה, כבר יהיו ארבעה עמודים.

לדעתי, כל המצב שמדינת ישראל נמצאת בו קשור להעדר מדיניות של נתניהו. אם הוא רוצה שתי מדינות לשני עמים אז בבקשה, שיוביל לשם. אם הוא רוצה מדינה דו-לאומית, אז שיוביל לזה. אבל מהרגע שהגיע לשלטון הוא תקוע באותו המקום.

אל-מוניטור: בגישה הזאת יש שיטענו שאתה דווקא מחליש את ההסברה ואת העמדה הישראלית בימים של דה-לגיטימציה, רגע לפני שהאו"ם מאשים את ישראל בפשעי מלחמה.

ילין: אנחנו במשך שנים לא יודעים להסביר את הטרור לאף אחד. אף אחד לא הולך עם צילומים של אל-קאעידה. התפקיד שלנו הוא להסביר לעולם שהטרור פוגע בכולם, בכל מרכיבי החיים, בכלכלה ובהתפתחות העולמית של כולם. לנו יש את האפשרות להוביל את ההסברה הזאת מכיוון שאנחנו הנפגעים העיקריים. במקום זאת, אנחנו יושבים בכוך שלנו ומפחדים שאם נסביר את הדברים האלה בסוף גם יכריחו אותנו לתת חלק מיהודה ושומרון, כך שהכל מחובר להכל. זה לא סותר את מה שאמרתי בעדות ואפילו מחזק אותה.

בעדות שלי אמרתי שאני לא גידלתי את הבן שלי להרוג אף אחד. גידלתי אותו - כמו הרבה חיילים שנלחמו בצוק איתן - להגן על אזרחי המדינה. הם לא גדלו להרוג. אבל בעצם הוא והחברים שלו היו מוכנים להקריב את חייהם למען הביטחון. כשהוא נפצע והגיע אל בית החולים הוא אמר לי: "אבא, אני ניקיתי את המנהרה שהגיעה עד הבית שלנו". אין יותר מוחשי מהמשפט הזה שהוא אמר לי כשהוא שכב פצוע בבית החולים. אין לי ספק שיש לנו צבא מוסרי.

אל-מוניטור: הרגשת שיש נכונות לשמוע אותך?

ילין: אנחנו הרי יצאנו בלי שמשרד ראש הממשלה רצה שניסע לתת עדות, בטענה שהדו"ח שם כבר נכתב מראש והם ישתמשו בנו. אני אמרתי שאני לא מוכן לתבוסתנות הזאת.

הייתה לי הרגשה שרוצים לשמוע אותנו. העדות הייתה צריכה להתחיל בתשע בבוקר ולהסתיים בארבע אחר הצהריים, אבל חברי הוועדה ויתרו על ארוחת צהריים והעדות הסתיימה בשש וחצי אחר הצהריים. זה נדיר.

נדהמתי מהבורות שלהם בנוגע לדברים בסיסיים, אבל הופתעתי לטובה מהרצון שלהם להבין ולשמוע. הם חשבו, למשל, שהקיבוצים בקו הקדמי שחמאס יורה עליהם הם למעשה בסיסי צה"ל. היינו צריכים להסביר להם מה זו כיתת כוננות, ומה זה צוות חירום יישובי. הסברנו דברים שקשורים לאינתיפאדה הראשונה, ושמעבר קרני נקרא על שמו של איש עסקים ישראלי שהאמין בשלום, העסיק פלסטינים ונרצח (יוסף קרני); שהיה לפלסטינים נמל, שהיה להם הכל אבל הם בחרו בטרור.

אל-מוניטור: הייתה כלפיך אמפתיה?

ילין: במהלך העדות הרגשתי שאני נותן את כל כולי. האם השפענו? נדע ביום שני. אנחנו רק כמה חודשים אחרי צוק איתן, והייתי במצב שלא יכולתי להכיל כלום. הייתי חמישים יום במלחמה עם כל היישובים בעוטף עזה על הכתפיים ולא הייתה לי סבלנות לאף אחד. אז כשהעדתי, הכל יצא החוצה, גם בבכי. כל הסיפור של הפציעה של הבן שלי, והמוות של דניאל, שההורים שלו חברים שלי, ואת החברים שלי זאביק עציון ושחר מלמד שנהרגו. כשהתחלתי לדבר יצא גם הרבה בכי. אני זוכר שהביאו לי הרבה טישו. התחושה שלי הייתה שפעם הראשונה אנחנו עושים משהו. לא מפקירים את הזירה שהוזנחה במשך שנים.

אל-מוניטור: היו לך הרבה שיחות גם אישיות עם ראש הממשלה, הוא לא מבין זאת?

ילין: נכון. רוב השיחות, גם עם שר הביטחון, היו בזמן צוק איתן. שניהם מאוד שיכנעו אותי בדיבור, כשאמרו שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי למנוע את המלחמה, לא לשלוח את החיילים. מאוד התלהבתי לשמוע. אבל בסוף הם אמרו שלא יסכימו בשום פנים ואופן לנהל מו"מ, שהם רוצים חמאס מוחלש. שנה אחרי אנחנו רואים מהי התוצאה.

במזרח התיכון רק השחקנים משתנים. הדינמיקה היא אותה הדינמיקה. לא רצינו לדבר עם ערפאת ואש"ף, ובסוף דיברנו איתם. לא רוצים לדבר עם חמאס, והם מאוימים עכשיו על ידי דאע"ש והג'יהאדיסטים בצורה שלא תיאמן בכלל. כולם מבינים שחמאס יאבד את השלטון, וזה לא אינטרס של אף אחד, כי אם יגיע מישהו אחר - הוא יהיה עם סכין וחולצה כתומה.

גם אחרי המבצע השתכנעתי שביבי רציני. גם חלק מהשרים היו משוכנעים שהוא הולך לעשות סוויץ'. אבל אני שומע את זה שש-שבע שנים משרים שכבר לא נמצאים בממשלה, וביבי בשלו. אין ספק שהוא גאון הסברתי, וגאון בהישרדות, אבל אני לא בטוח שהוא גאון בשחמט המדיני. הוא דורש מכולם, וכולם אשמים, ולנו אין אחריות בכלל.

ברצועת עזה יש 1.85 מיליון פלסטינים, חצי מהם מובטלים, וזו פצצה מתקתקת. מי שלא מבין את זה, בסופו של דבר ימשיך לחטוף טילים - לא רק על תל אביב אלא על קריית שמונה מרצועת עזה.

אחרי צוק איתן היינו צריכים להיות חלק מיוזמה מדינית של כל המדינות שיש להן אויב משותף, שהוא האיסלאם הקיצוני ודאע"ש. חמאס מפחד לאבד את השלטון. זאת לעומת מדינת ישראל, שבה ככל שיש יותר הפחדה והמצב גרוע יותר - ככה נתניהו יכול לשמר את הכיסא. בגדול, זהו ניגוד אינטרסים.

נתניהו חושב שהוא צריך לשלם מחיר יקר מאוד ביהודה ושומרון, ולא מוכן לשלם אותו. כל מה שאני אומר כאן, הוא יודע מצוין, הוא פשוט לא רוצה לעשות.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: war crimes, two-state solution, schabas, occupation, israeli-palestinian conflict, hamas, gaza strip, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept