ישראל פולס

ראש עיריית אשקלון עונה לביקורת: בעד שוויון לערבים, נגד חוק הלאום

p
המחבר
בקצרה
"אני מאמין שערביי ישראל הם חלק מאתנו", אומר ראש עיריית אשקלון ויוצא נגד ה"צביעות" ו"חוסר המנהיגות" של שרי הממשלה, שלטענתו תקפו אותו מתוך מניעים פוליטיים. חוק הלאום, לדעתו, הוא התגרות בערבים כמו גם עליית יהודים להר הבית.

בין כל הגינויים החריפים להחלטתו של ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, להפסיק את עבודתם של עובדי בניין ערבים-ישראלים בגני הילדים בעירו [19 בנובמבר], זה של השר נפתלי בנט הכעיס את שמעוני יותר מכל. "כשר הכלכלה לא אתן יד לפגיעה באף עובד על רקע דת או גזע", ביקר השר בנט את שמעוני.

"תראה מי תוקף אותי", מלגלג שמעוני בראיון לאל-מוניטור על דברי השר, "פתאום איש הימין, בנט, מגן כביכול על ערביי ישראל. זה היה יכול להיות יפה מאוד, אלמלא לא היה מהול בצביעות. כל השנה הוא מחזיק בעמדה מסוימת, ופתאום עכשיו הוא יוצא נגדי בכל מיני הצהרות. אני מצטער שאלו האנשים שמנהלים את מדינת ישראל".

את ההחלטה השנויה במחלוקת קיבל שמעוני בעקבות הטבח בבית הכנסת "בני תורה קהילת יעקב" בירושלים [18 בנובמבר], ולדבריו הפסקת עבודת הערבים נועדה להיות זמנית עד יעבור זעם.

אבל הנזק לעיר ולתדמיתה הורגש כמעט מיד. מפעל "פלזית" מקיבוץ גזית שבצפון, המעסיק יהודים, ערבים ודרוזים, החליט לבטל נופש באשקלון למאות עובדי המפעל. אשקלון נבחרה מלכתחילה כיעד הנופש של המפעל מתוך הזדהות עם העיר שספגה בקיץ האחרון [2014] כ-230 רקטות במבצע "צוק איתן".

"ההחלטה לבטל את הנופש לא התקבלה מתוך כוונה להטיל סנקציות על העיר, אנחנו נלך למקום שבו רוצים אותנו", מסביר לאל-מוניטור יהודה בן חיים, יו"ר מועצת המנהלים של המפעל, את פשר הביטול, "אנחנו אוהבים את אשקלון, הם סבלו מספיק במלחמה, אבל אתה לא יכול ללכת למקום שלא רוצים אותך בו, בו ראש העיר משדר שהוא לא רוצה אותך ואותי. זו הייתה אמירה אומללה ולא לעניין של ראש העיר, היא לא הייתה צריכה להיאמר וחבל שנאמרה. אני לא מוכן להסתכן בזה שאחד העובדים שלי ילך בטיילת ויזרקו כלפיו הערות גזעניות. לכן הקלתי על ראש העיר וביטלתי את הנופש. אני אלך לתל אביב. שם רוצים אותי. בערים אחרות שסבלו ב'צוק איתן' גם הזמינו אותנו אליהן, נאמר לנו שהם מסכימים איתנו במאתיים אחוז".

ביום ראשון [23 בנובמבר] כבר נמצאה פשרה שתאפשר את חזרתם של הפועלים הערבים לעבודתם בגנים: ילדי שלושת הגנים יעברו ללמוד במתנ"ס למשך שבוע, עד שיסתיימו העבודות בתוך הגנים. שמעוני דוחה את הטענה כי החזרתם של הפועלים לעבודה באה בעקבות הסערה הציבורית שעוררה החלטתו הראשונה.

אל-מוניטור: אתה לא חושב שקיבלת החלטה מקוממת שפוגעת בערבים?

שמעוני: אף פעם לא הוחלט שלא להעסיק ערבים או לפטר אותם. אני מאמין שהם (ערביי ישראל) חלק מאתנו, הם שווי זכויות. יש באשקלון עשרות אתרי בנייה בהם מועסקים מאות מערביי ישראל, בבית החולים בעיר עובדים רופאים ואחיות ערבים ואני בעד שוויון.

בשלושה גני ילדים בעיר עבדו פועלים ערבים בתוך הגנים, הם מקימים ממ"דים. בעקבות הפיגוע בבית הכנסת בירושלים הורים לא רצו להכניס את ילדיהם לגנים. הייתה מתיחות אדירה בין ההורים לפועלים ואני חושב שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. ביקשתי מהפועלים להגיע אחרי השעה 16:00, כשהילדים כבר לא נמצאים, רק כדי להפיג את המתיחות ולהפחית את החיכוך. מפה יצא כאילו באשקלון לא מעסיקים עובדים ערבים, כאילו שפיטרנו ערבים.

אל-מוניטור: אז מאיפה נבעה הסערה הציבורית והביקורת כלפיך?

שמעוני: זה בגלל רדיפה של פוליטיקאים אחרי כותרות, כל אחד רוצה למשוך לכיוון שלו. הפוליטיקאים מהימין פתאום רצו להראות שהם בכלל במרכז, ואלה שבשמאל מיהרו לומר 'הנה אמרנו לכם'. אבל מנהיגות צריכה להפעיל שיקול דעת בנקודות חיכוך, כמו שעל יהודים נאסר בעת מתיחות לעלות להר הבית לפי הוראה של כוחות הביטחון, וזו החלטה נכונה. כל מיני פוליטיקאים שעולים להר הבית ועושים פרובוקציות אשמים במצב, הם אלה שגורמים לאינתיפאדה.

לא אסרנו על ערבים לעבוד בעיר בצורה גורפת ולא עשינו אפליה, אנחנו לא שם. אני מצר אם כך הובן, לא זו הייתה הכוונה.

אל-מוניטור: אז למעשה לא הבינו אתכם נכון?

שמעוני: להערכתי, הפוליטיקאים מנסים להביא לעצמם איזה הישג כהיערכות לקראת בחירות, אבל זה לא הזמן, זה לא העיתוי הנכון. זה מעיד על חוסר מנהיגות, כי יש עכשיו מצב חירום. אתם רואים שיש מתיחות בין ערבים ליהודים, זה הזמן לקדם את חוק הלאום? להביא אותו להצבעה? ליצור עוד מתח? מה שעושים עכשיו זה פשוט להתגרות בערבים. אם החוק הזה היה עולה בעתות שלום הכל היה נראה אחרת. אבל עכשיו זוהי פשוט התגרות. זה בדיוק כמו הבנייה בירושלים, אתה רוצה לבנות בירושלים? לך תבנה, מדוע אתה עושה מזה כותרות? למה להתגרות? זה בלתי מתקבל על הדעת. מנהיגים צריכים לעשות יותר ולדבר פחות.   

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: naftali bennett, israeli-palestinian conflict, israeli-arabs, israel, intifada, discrimination, construction, arab israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept