ישראל פולס

אש בדרום: החמאס חסר אונים

p
המחבר
בקצרה
הדרום שוב סופג עשרות רקטות וישראל בדילמה: בין חמאס והג'יהאד האסלאמי, בין הריבון החלש והמבודד לבין הטוען לכתר שזוכה לחיבוק איראני. בחמאס מעדיפים לחטוף מכה צבאית ישראלית, רק לא לריב עם המעצמה הגרעינית שבדרך.

בסוף מבצע "עופרת יצוקה" [ינואר 2009], לאחר שלושה שבועות בהם תקף צה"ל ברחבי רצועת עזה, מנו הפלסטינים כ-1,400 הרוגים, אלפי פצועים והרס אדיר של תשתיות. מי שהביא אז להסלמה וגרר את חמאס וישראל לסבב אלימות עקוב מדם, הוא אותו ארגון שממטיר מיום רביעי השבוע [12 במארס] אחר הצהריים עשרות רקטות על הדרום: הג'יהאד האסלאמי.

כשבועיים לפני שהחל מבצע "עופרת יצוקה" [16 בדצמבר 2008], חיסל צה"ל בכפר אל יאמון בגדה המערבית את ג'יהאד נוואהדה, בכיר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. בתגובה החלו פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של הארגון, לשגר מטחים כבדים של רקטות לעבר ישראל, שריסקו את הניסיונות להביא להפסקת אש בין חמאס לישראל.

השבוע כאמור אנשי הג'יהאד האסלאמי עשו זאת שוב. יום אחרי שצה"ל פגע בחוליית ג'יהאד אסלאמי והרג שלושה פלסטינים, עת שיגרו פצצת מרגמה סמוך לגדר המערכת, "הצליח" הארגון לגרור את חמאס להרפתקה לא רצויה מבחינתו ובעיתוי גרוע ביותר. כ-60 רקטות נורו על ידי הג'יהאד לעבר ישראל, שהגיבה בתקיפת עשרות יעדים ברצועת עזה. בחמישי בבוקר נמשכה ההסלמה.

מעניין אגב שחמאס, שפרס לאחרונה את גדודי עז א-דין אל-קסאם לאורך הגבול עם ישראל כדי להבטיח שלא יירו משם קסאמים, לא הצליח למנוע מאנשי הג'יהאד האסלאמי לפעול בשטח האמור להיות מחוץ לתחום עבורם. אז מה עוצר את חמאס, שאפילו ישראל רואה בו הריבון ברצועת עזה, מלפרק את גדודי אל-קודס מנשקם? מה או מי מונע מלוחמי עז א-דין אל-קסאם, שכוחם הצבאי עולה עשרות מונים על פני כוח הג'יהאד האסלאמי, לאכוף את ריבונותם? ואיך הפכה סיסמת החמאס "לרכז את הכוח הצבאי ביד אחת", לנבובה וחסרת תוכן?

זמן קצר לאחר שחמאס השתלט על רצועת עזה [יוני 2007] וסילק משם את ראשי תנועת הפת"ח, החלו אנשי עז א-דין אל-קסאם במבצע צבאי רחב לפירוק הנשק מהארגונים שונים. אנשי חמולת דורמוש, משפחת פשע וטרור חזקה, הוכו על ידם נמרצות; ארגונים קטנים נוספים, כולל ארגונים סלאפים קיצוניים, נרדפו עד שמסרו לחמאס את נשקם והבטיחו לקבל את מרות הארגון ואת העיקרון של ריכוז הנשק בידי חמאס.

רק שני ארגונים זכו ל"הקלות" מפליגות: ועדות ההתנגדות העממית והג'יהאד האסלאמי. שניהם נהנו ונהנים עד היום מסיוע נדיב, כספי וצבאי, של איראן. אבל בין השניים, הבן המועדף על טהרן הוא הג'יהאד האסלאמי. מזכ"ל התנועה, עבדאללה רמדאן מוחמד שלח, הוא אורח רצוי ברפובליקה האסלאמית, ופעילי פלוגות אל-קודס נהנים מייעוץ, אימון וחימוש קבוע מצד אנשי משמרות המהפכה. על פי ישראל, הנשק שנתפס על סיפון הספינה "קלוס-סי" היה מיועד לג'יהאד האסלאמי ולא לחמאס.

פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל-קסאם, ומנהיגי התנועה, אנשי הזרוע הפוליטית, נהנו בעבר מיחס דומה. כסף איראני שזרם לעזה לא רק שהחזיק את תנועת חמאס בחיים, אלא אף העניק לה יתרון צבאי עצום מול הפת"ח. הרומן בין חמאס לאיראן החל במהלך האינתיפאדה השנייה, לאחר שהמשטר האיראני הופתע מיכולותיה הצבאיות של התנועה ומהעובדה שהפכה למובילת הפעולות נגד ישראל. לאחר שהוכחו יכולותיה המבצעיות והיו לאיום על ישראל, התהדקו היחסים בין איראן לחמאס והוחלט לטפחם, כלומר להזרים לעזה סיוע כספי ומשלוחי נשק באופן רציף וסדיר לעזה.

תנועת חמאס הגיעה למקום שבו היא נמצאת היום - תנועה פוליטית השולטת ברצועת עזה, בזכות הסיוע האיראני הרב שזכתה לו. באמצעותו הצליחה להכניע את הפת"ח, לסלקו מרצועת עזה ולהשתלט על כל מוקדי הכוח והשליטה. אבל הסיוע הנדיב והגב החזק שהעניק לראשיה ביטחון רב (לעתים באופן מופרז), נגדע כשבחרו לקחת את צד המורדים במלחמת האזרחים בסוריה. התדרדרות היחסים בין איראן לחמאס הייתה מהירה מאוד והרומן הסתיים בסכסוך מר.

כעת ראשי חמאס מביטים באנשי הג'יהאד האסלאמי, ומבינים שפלוגות אל-קודס מסוגלות לעשות להם בדיוק את מה שעשו אנשי חמאס לפת"ח לפני שבע שנים: להגיע לעליונות צבאית המהווה איום לחמאס, לא כל שכן לאיים על הבכורה ברצועת עזה.

איראן רואה בג'יהאד האסלאמי ארגון מועדף, ובחמאס מבינים זאת ואינם מנסים לפרק אותו מנשקו. הג'יהאד האסלאמי מצדו יודע היום לנצל את מצוקת ארגון חמאס וחולשתו. ראשי חמאס מצויים למעשה בין הפטיש לבין הסדן. מצד אחד ישראל, המאיימת עליהם במבצע צבאי גדול אם לא ייפסקו מטחי הרקטות; ומצד שני איראן, שלא תעבור בשתיקה אם יפגעו באנשי הג'יהאד האסלאמי ובאינטרסים שלה ברצועה.

מנהיגי תנועת חמאס נאלצים לבחון ולבחור: ישראל או איראן, מי מפחידה יותר? מהו האיום הגדול יותר מבחינתם? לאיזה איום השלכות מרחיקות לכת על עתידם? מאיזה איום ייצאו בנזקים נסבלים? בחמאס נוטים לבחור באיראן.

חמאס איבדה לאחרונה את כל תומכיה, ביניהם איראן וסוריה. היא הפכה לאויבת המשטר המצרי החדש. לכן בחמאס מעדיפים לא להעמיק את הקרע עם איראן ולספוג מבצע צבאי ישראלי אחד בעזה שיסתיים בתוך כמה ימים. מנגד, פגיעה בג'יהאד האסלאמי עלולה לשים קץ, לתמיד, ליחסי חמאס ואיראן, ולקבוע את גסיסתה המתמשכת של התנועה ללא אופק ובלי תקווה. לזה, לא חאלד משעל ולא איסמעיל הנייה מעונינים להגיע.

אבל גם ישראל, מתברר, נמצאת בין הפטיש לסדן, בין חמאס והג'יהאד האסלאמי, בין הריבון החלש והמוחלש לבין הטוענים לכתר. מכה צבאית על עזה בסגנון "עופרת יצוקה" או "עמוד ענן" לא רק שלא תדרבן את חמאס להשתלט על הג'יהאד האסלאמי, אלא תחזק אותה עוד יותר. אז מה עושים?

התגובה הישראלית על מטחי הרקטות הייתה מדודה. צה"ל תקף עשרות יעדים, רובם יעדי הג'יהאד האסלאמי ורק מטרה אחת של ארגון חמאס, כדי לאותת ולדרבן אותו לעשות מעשה. אבל לראשי מערכת הביטחון בישראל ברור שחמאס אינו יכול

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli-palestinian conflict, israel defense forces, islamic jihad, iran, hamas, gaza strip, al-quds brigades

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept