ישראל פולס

עצה לארה"ב: כשאתם צריכים לירות, תירו – אל תאיימו

p
המחבר
בקצרה
המבוכה שנגרמה לאמריקאים בעקבות החשיפה הישראלית של השימוש בנשק כימי בסוריה פחות חשובה מהעובדה שהמקל הגדול שבו איימו מתברר כקיסם דק, כותב בן כספית.

זו הייתה בקשה מאוד לא אמריקאית. ביקורים של בכירים אמריקאים בישראל, מהנשיא דרומה, מתאפיינים בדרך כלל בתכנון מדוקדק מראש. כל שניה מדודה, כל דקה מתוכננת, לוח הזמנים נקבע חודשים מראש, משלחות הכנה ענקיות סורקות את השטח ומכינות לנשיא, או לשר ההגנה, או לשר החוץ, תיק מיוחד על כל מי שהוא אמור ללחוץ לו יד בביקור. והנה, במהלך ביקורו של שר ההגנה האמריקאי צ'אק הייגל בישראל, האמריקאים הפתיעו: הייגל, הם אמרו, מאוד רוצה לפגוש חיילים ישראלים. לדבר איתם, להסתכל להם בעיניים, ללמוד את צה"ל מקרוב, בנגיעה.

לוח הזמנים, כאמור, היה עמוס עד להתפקע. האמריקאים הציעו לדחוף את הביקור המבוקש על הדרך, אחרי הפגישה עם נתניהו ביום שלישי בבוקר, ה-23 באפריל, בדרך לשדה התעופה, משם אמור הייגל להמריא ליעדו הבא. לשכת שר הביטחון יעלון הפילה את התיק על צה"ל, שמצא פתרון מאולתר, אך מבריק. יחידת "עוקץ", יחידת הכלבים המבצעית הישראלית שנחשבת לטובה מסוגה בעולם, ממוקמת בדיוק "על הדרך". הבעיה: הדרך המדוברת היא כביש 443, האלטרנטיבה הנוחה ומהירה יותר לכביש מספר 1, שהוא דרך המלך בין תל-אביב לירושלים. ובכן, הייגל לא נסע ליחידת "עוקץ" ב-443, כי חלקו המזרחי של הכביש עובר בשטח שנכבש ב-67. הפמליה האמריקאית-ישראלית נסעה כרגיל בכביש מספר 1, וממנו חתכה ליער בן-שמן, שנמצא בתוך תחומי הקו הירוק, שם המתינו לוחמות ולוחמי "עוקץ", על כלביהם.

הייגל ועמיתו משה (בוגי) יעלון נראו נינוחים, מבודחים, נהנים מכל רגע. בשלב מסויים הם התעניינו אם יש ביחידה כלב בשם "בוגי", וכשהצחוקים נרגעו, גמל שר הביטחון הישראלי בשאלה אם יש או היה ביחידה כלב בשם "צ'אקי". המשימה המיידית של ביקור הייגל, הקמת מערכת יחסים בינו לבין יעלון, הוכתרה בהצלחה. אנשים שנכחו בחלק מהפגישות מדווחים על כימיה אמיתית בין השניים. הם ישבו, בין היתר, קרוב לשעה בארבע עיניים. הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, הצטרף לרבע שעה. הייגל לא אמור להתאהב בחלק מדעותיו של יעלון, בעיקר בנושא הפלסטיני, אבל הוא כן אמור להבין שמולו יושב ישראלי רציני, מפוכח, הגון, שלא ינסה לעשות עליו סיבוב, שלא ינסה לסבך אותו בקונסטרוקציות בלתי אפשריות, שיגיד לו את האמת.

הביקור עסק בכל הסוגיות המיידיות שעל הפרק. איראן, סוריה, חיזבאללה, פלסטינים. גולת הכותרת הייתה עסקת הנשק הגדולה שהאמריקאים הניחו על השולחן בקריה. מדובר במכ"ם מתקדם מאוד, במטוסי תדלוק וב"מטוסוק", ה-v22 אוספרי. האמריקאים נראו להוטים למכור את הסחורה הזו לישראלים, שגילו להיטות דומה. מקור ביטחוני ישראלי אמר השבוע ל"אל מוניטור" שאם זה היה אפשרי, הייגל היה שמח להגיע לישראל בתוך מטוסוק ''אוספרי'', ולהשאיר אותו כאן במתנה.

הצדדים עובדים עכשיו על דרכי המימון. בקרוב יחלו הדיונים בין ממסדי הביטחון של ישראל וארה"ב על הסיוע הצבאי הבא. ההסכם בדבר הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל יסתיים ב-2017, צריך להגיע להסכם חדש. ההערכה היא כי ממדי הסיוע יהיו דומים. בישראל מקווים שיוכלו לרכוש את מה שהאמריקאים הציעו מיד, לקבל את הסחורה בשנה-שנתיים הקרובות, ולשלם עליה בכספי הסיוע מ-2018 ואילך. האמריקאים נתנו לישראלים להבין שיש על מה לדבר.

עם עזיבתו של הייגל את ישראל, פרצה מיני-שערורייה בכל הקשור ליחסים המודיעיניים בין שתי המדינות. ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל איתי ברון, קצין מוכשר, רציני ויסודי, הופיע בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, בראשות האלוף במילואים עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן. לברון היו כמה כותרות, אבל המהדהדת שביניהן הייתה הצהרתו שעל פי ההערכה בישראל משטר אסד השתמש לאחרונה, בכמה אירועים נקודתיים, בנשק כימי.

הצהרה זו, שבאה מפיו של קצין מודיעין ישראלי בכיר, מהווה בום על-קולי בין-יבשתי, לאור העובדה שהנשיא אובמה עצמו, בקולו, הצהיר בעבר ששימוש בנשק כימי על ידי משטר אסד יהווה חציה בוטה של הקו האדום, ויוביל לתגובה אמריקאית דרמטית. הופעתו של ברון הובילה לפארסה מגוחכת למדי במסגרתה החלו בכירים אמריקאים, וגם ישראלים, להתרוצץ סביב עצמם במאמץ לברר מה יש לנו כאן, למען השם, ואיך יוצאים מהתסבוכת הזו עם כמה שפחות מבוכה. הייגל עצמו, וגם ג'ון קרי, הצהירו בעקבות הופעתו של הקצין הישראלי שאין להם מושג על מה הוא מדבר; קרי סיפר ששוחח עם ראש הממשלה נתניהו, שלא אישר את המידע האמור. וכשהיה נדמה לנו שרע יותר כבר לא יהיה, ביצעו האמריקאים קפיצת צוקהארה נחשונית לאחור כעבור יממה נוספת: הם הודיעו שבעצם ההערכה הישראלית נכונה, אם כי מדובר עדיין בהערכה בלבד, אין אקדח מעשן ממשי, אי אפשר עדיין להסיק מסקנות סופיות, ושאר ירקות.

אז מה היה לנו כאן באמת? לא היה ניסיון להביך את הייגל. הכל קרה בתום לב. אמירתו של תא"ל ברון לא היתה מתואמת עם הדרג המדיני. "זה התחלק לו", אמר אתמול גורם ביטחוני ישראלי הבקיא בפרטי האירוע. "המידע שמסר היה נכון, אבל עוד לא היה בשל להצגה כסופי." פרשנות: בישראל אין עדיין פיסת אדמה מקרקע סורית שממנה אפשר להסיק בוודאות שבוצע שימוש בחל"כ (חומר לחימה כימי). יש סימנים מעידים רבים אחרים, שמייצרים הערכה, הקרובה להיות ודאית, שאכן בוצע שימוש בחומר כזה. "האקדח עוד לא מעשן", אומר גורם ישראלי, "אבל הוא כבר מחזיק ביד אחת סיגריה וביד שניה מצת".

זו הסיבה שהחומר לא הוצג עדיין בפני הייגל, כשקיבל כאן סקירות מודיעיניות. זו הסיבה למבוכה האמריקאית לאחר שהדברים פורסמו, ולעובדה שראש הממשלה נתניהו לא היה יכול לאשר, בשיחה הטלפונית עם קרי, את אמיתות הדברים. בירושלים הבינו שהעמידו את האמריקאים במצב לא נוח, ומיהרו להוריד הילוך. אבל המציאות לא מורידה הילוך. המידע עליו התבסס תא"ל ברון קיים, והוא מוצק ואמיתי. ולכן האמריקאים הפגינו הוגנות והודו, כעבור יממה, שיש דברים בגו.

זו פרשה לא באמת חשובה. מה שחשוב הוא המהות. אסד השתמש בחומר לחימה כימי, קרוב לוודאי. האמריקאים איימו בעבר שאם זה יקרה, הם יתערבו. אז או שהם לא היו צריכים לאיים, או שהם צריכים לרדת מהעץ. לא פשוט להיות מעצמה. פעם, היה מספיק לדבר ברכות ולאחוז מקל גדול ביד. היום, מתברר שהמקל דומה יותר לקיסם שיניים. הדברים האלה מתחדדים מכיוון שאסד הוא לא הבעיה. להיפך. כשייעלם, אם ייעלם, יתגעגעו אליו. תחת אסד, היה האזור יציב, נשלט ומנוהל. הגבול עם ישראל היה הכי שקט, למעלה מ-40 שנה. הבעיה היא בטהרן, ושם מביטים על המקל האמריקאי בסקרנות רבה. נכון לעכשיו, אין להם סיבה לדאוג.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us, syrian crisis, syrian, security, israel, iranian threat, iran, chuck hagel

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept