האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
קמפיין הדה-לגיטימציה שהימין-מרכז עושים למפלגה המייצגת את רוב הציבור הערבי בישראל, ותת הייצוג שלהם במפלגת המרכז-שמאל, הופכים את ההצבעה לרשימה המשותפת להצבעה בעד שוויון ושותפות יהודית-ערבית ונגד גזענות.
במערכות הבחירות האחרונות [אפריל וספטמבר 2019] נחלק השמאל הציוני לשני מחנות. האחד אופיין במצביעים הוותיקים, האידיאולוגיים, שאינם מחמיצים הפגנה נגד הכיבוש. ידם של אלה הושטה לפתק הנושא את האותיות "מרצ" ויהי מה. ביום טוב, המחנה הזה יכול לקרב את מרצ לשולי אחוז החסימה. המחנה השני הורכב מאנשי שמאל-מרכז פרגמטיים, אלה המוטרדים מהכרסום בדמוקרטיה ובשלטון החוק. המניע המרכזי שלהם לשלשל מרצ לקלפי היה החשש מצלילתה אל מתחת לרף החסימה ואובדן שניים-שלושה מנדטים לגוש "רק לא ביבי".
בבחירות הקרובות, ב-2 במארס, השמאל הציוני עשוי לצאת קירח משני המחנות. החבירה של מרצ לעבודה-גשר הפכה את ההצבעה של שמאלנים אידאולוגיים למפלגת האם שלהם כואבת כעקירת שן בלי הרדמה. קשה להם במיוחד לבלוע את מנהיגת גשר, אורלי לוי-אבקסיס, שהחלה את הקריירה הפוליטית שלה בישראל ביתנו של אביגדור ליברמן ותמכה בחוק הלאום. לוי-אבקסיס עצמה הצהירה כי השותפות עם מרצ היא "טכנית בלבד". הם זועמים על דחיקתו של הנציג הערבי היחיד, עיסאווי פריג', למקום ה-11, ואת גלגולו של פעיל השלום המסור מוסי רז למקום ה14. זאת, כדי לשריין את הגנרל לשעבר, האלוף במיל' יאיר גולן, שהוצנח למקום השביעי ברשימה המאוחדת.
