"עסקת המאה" של טראמפ נוטלת חלק מהעקרונות שהעולם אימץ כבר לפני עשרות שנים (הקמת מדינה פלסטינית בגבולות שיתבססו על גבול 1967, פיצוי הפלסטינים על סיפוח שטח קטן מהגדה המערבית על ידי ישראל באמצעות שטח ריבוני ישראלי באותו היקף ובאותו ערך, בירה פלסטינית במזרח ירושלים), ומרוקנת אותם מתוכנם באורח שקוף וציני תוך התנערות בוטה מעקרונות אחרים (כמו פתרון מוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים). לצד הנקודות המדיניות, מוצג פירוט האפשרויות לפיתוח כלכלי, שקריאה מדוקדקת מתקשה למצוא בהן נדיבות של ממש כלפי הפלסטינים בהשוואה לכספים המגיעים כיום לשטחים הכבושים מהמדינות התורמות ומקיומו של אונר"א.
לכאורה הייתה צפויה תגובה קשה, בעיקר בעולם הערבי ובאיחוד האירופי. אבל הזהירות המופלגת שבה התקבלה התכנית בקרב שני הגורמים הללו, ואפילו במוסקבה, הפתיעה. כנראה שהממשל האמריקאי עשה עבודה דיפלומטית מאומצת מתוך כוונה לבלום שלילה מיידית של התכנית על ידי העולם, ברוח "קודם כל תקראו בעיון, ואחר כך תגיבו". הליגה הערבית, שגורמים בתוכה בירכו על עצם פרסום התכנית, אימצה מאוחר יותר עמדה השוללת אותה. גם מוסקבה התבטאה באופן שלילי ימים מעטים לאחר הפרסום. התגובה האירופית נותרה זהירה ודיפלומטית.
