מדוע יחיא סינוואר מאיים על ישראל במלחמה?

נאומו של יחיא סינוואר השבוע בעזה [4 בנובמבר] הדליק נורות אדומות במערכת הביטחון. זה היה הנאום המיליטנטי ביותר שנשא סינוואר בעזה מאז מבצע "צוק איתן" [2014]. "הגיעו מים עד נפש", הוא זעק, "התכוננו למשהו גדול". אחר כך מילא את איומיו בתוכן מפורט.

לדבריו, ארגונו הצליח לחפור מנהרות באורך קילומטרים שיצליחו להתמודד במערכה קרקעית עם טנקים של צה"ל. כמו כן התרברב שברשות ארגונו עשרות אלפי רקטות שיאפשרו לו לירות על תל אביב חצי שנה ברציפות, ויהפכו את היישובים בישראל ל"ערי רפאים". מנהיג חמאס קבל על כך שההסדרה עם ישראל תקועה, שהסבלנות של חמאס פקעה, והדגיש: "מה שאי אפשר להשיג במילים, נשיג בעזרת אללה בשפת הרובה והאש".

בהמשך גם השתלח סינוואר במנהיג כחול לבן ח"כ בני גנץ, בעקבות דבריו [2 בנובמבר] אחרי מטח הרקטות לעזה, כי אם ירי הרקטות על ישראל יימשך יש לחדש את מדיניות החיסולים. "אתה תקלל את היום שבו נולדת", איים סינוואר.

האיש שישב בכלא הישראלי 22 שנה לאחר שנגזרו עליו חמישה מאסרי עולם, וששוחרר בעסקת שליט [2011], מכיר היטב את יכולותיה ועוצמתה של ישראל. שישה חודשים רצופים של מלחמה, כפי שהוא עצמו איים, פירושם פגיעה אנושה ברצועת עזה וקריסה מוחלטת של תנועת חמאס. את זה הוא מבין. אפילו מנהיג הזרוע הצבאית מוחמד דף וסגנו מרוואן עיסא מבינים זאת היטב. זו הסיבה שרובה של הנהגת התנועה, למעט כיסי התנגדות מסוימים המכונים ברצועה "מורדים", מעוניינים בקידום הסדרה עם ישראל כברירת מחדל. אין דרך אחרת מבחינתם להביא לסיום מצוקתה הנוראה של רצועת עזה. "רובים ואש", כפי שאיים סינוואר, יביאו בפועל לאובדן השליטה.

ובכל זאת במערכת הביטחון הישראלית מתייחסים ברצינות לאיומים של סינוואר. תנועת חמאס היום, יותר מתמיד, מתמודדת עם תסיסה גוברת והולכת של תושבי עזה. אלה מפנים את זעמם כלפי חמאס ומנהיגיו ורואים בהם כמי שהביאו את הרצועה, על שני מיליון תושביה, למצוקה איומה.

בתחילת השבוע התקיימה בחאן יונס מחאה יוצאת דופן בעוצמתה נגד תנועת חמאס. היא החלה בהלווייתו של ענאן אבו ג'אמע, שנהרג לטענת משפחתו על ידי שוטרי חמאס, אשר באו לעצור אותו והשליכוהו מחלון הקומה העליונה בביתו. אבו ג'אמע נפצע אנושות ומת תוך זמן קצר. ההפגנה שפרצה בעקבות מותו שחררה זעם שנצבר זמן רב על ידי התושבים. "חמאס רוצחים", זעקו המפגינים, "די לעושק, נמאס". הם נשאו את גופתו של הצעיר, הניפו עשרות אגרופיהם לשמיים וגידפו "חמאס, שיעה". כלומר, חמאס אינם סונים אלא כופרים בדתם. מבחינת חמאס, אין קללה מדאיגה יותר מקריאות "שיעה" לעברם. לא פחות גרוע מבחינת הארגון הוא האומץ שגילו עשרות צעירים בכך שהפגינו וקיללו את חמאס בפומבי. מבחינת אותם צעירים, אם להשתמש בביטוי של סינוואר – "הגיעו מים עד נפש".

התסיסה נגד חמאס אינה רק בחאן יונס אלא קיימת בכל הרצועה. על פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה הפלסטינית, שיעור האבטלה בעזה ב-2018 עמד על 52%. ב-2019 שיעור זה צפוי לעלות. צעירים רבים מסיימים את לימודיהם באוניברסיטאות ואין להם שום סיכוי למצוא עבודה. באותה עת הם רואים את פעילי חמאס דואגים לעצמם ולקרוביהם. בעיני הצעירים המובטלים, חמאס היא תנועה מושחתת.

כשהמצוקה שוברת שיאים ואין אור בקצה המנהרה, הכוחות הניצים בתוך חמאס גוברים ומערערים את מעמדם של אלו הפרגמטיים ובראשם סינוואר, התומך המוביל בהסדרה עם ישראל. הבעיה היא שזו אינה מתקדמת מבחינתו בקצב הרצוי. סינוואר סמך על המצרים, שהבטיחו לו שאם ילך בדרך האיפוק תגיע הסדרה בהקדם ותושבי עזה ייהנו מהקלות בסגר. אבל מאז אותה הבטחה ישראל נקלעה למשבר פוליטי ממושך מאוד שאינו מאפשר קבלת החלטות; לא רק בעניין רגיש וטעון כל כך כמו הסכם הסדרה עם חמאס אלא בכל נושא הדורש החלטת ממשלה. בכנס שבו איים על ישראל הוכיח מנהיג חמאס כי הוא עוקב אחר העניינים הפוליטיים בישראל ומעודכן היטב במשבר השלטוני. "אין להם אפילו ממשלה שיכולה לאשר תקציב או קבינט מצומצם שידון בסוגיות ביטחוניות כמו האיום האיראני", הוא לגלג.

מקור ביטחוני ששוחח עם אל-מוניטור אומר כי "הכתובת כתובה על הקיר. (אבל) ישראל אינה יכולה לקבל החלטות בעניין עזה, לא בנושא הסדרה והקלות משמעותיות וגם לא על מבצע צבאי מקיף".

סינוואר הלך עד כה בדרך הקשה מבחינתו. למרות ועל אף התנגדותם של ניצים בתנועת חמאס, שביקרו אותו על ה"הסכם" עם ישראל, הוא הבין היטב את הסכנות שבמלחמה ונתן אור ירוק לקדם את ההסדרה. עכשיו הכל קורס מול עיניו. המתנגדים לפרגמטיות שגילה דווקא מתחזקים, והוא נאלץ לעמוד בפני צעירים מיואשים ולהתרברב שיש ביכולת הארגון להחזיק את ישראל במלחמה לפחות חצי שנה. איש מהנוכחים לא העז לשאול אותו – האם חשבתם לקחת חלק מההשקעות האסטרונומיות בהתעצמות צבאית ולהשקיע אותם ברווחתם של תושבי עזה? הנהגת חמאס, מאז ההפיכה ברצועה לפני 12 שנים [2007], סמכה על כך שהרשות הפלסטינית תמשיך לממן את המוסדות האזרחיים בעוד חמאס ימשיך להטביע את משאביו בפיתוח רקטות ובניית מנהרות. איש ממנהיגי חמאס עדיין לא התפכח מטעותו, גם לא כשהמחאה בעזה גוברת. הפתרון היחיד שעומד על הפרק, מבחינת חמאס, זו עוד מערכה עם ישראל. יהיה המחיר אשר יהיה.