הפיילוט הירושלמי לתכנית הסיפוח בגדה
הכישלון של כל ממשלות ישראל לרבע את המעגל, כלומר גם לשמור על הרוב היהודי בירושלים וגם לקיים שוויון בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית, הוליד תוכנית להשלמת הסיפוח בחלקים הפנימיים של ירושלים וניתוק שכונות קצה במזרח העיר.
למה התכוון שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן כשרמז, בראיון לניו יורק טיימס [8 ביוני], לאפשרות של סיפוח של שטחים מסוימים בגדה המערבית? מה מסתתר מאחורי ההצהרות של השליחים הנשיאותיים ג'ארד קושנר את ג'ייסון גרינבלט, על חלופות לפתרון שתי המדינות? איך שליט יכול לשלוט בשטחים לא לו, בלי להחיל עליהם ריבונות ותוך קבלת החלטה שרירותית לגבי מתן אזרחות או שלילתה? מתברר שאפשר. ראו את תוכנית החומש להשלמת סיפוח הליבה של ירושלים המזרחית-הערבית, ואת המהלך המשלים לניתוק השכונות שמעבר לגדר ההפרדה שחוצצת בינן לבין הליבה.
במשך 50 שנה ויותר ניסתה המדינה למשוך יהודים נוספים לירושלים המזרחית ולדחוק פלסטינים לעזוב. התוצאה עגומה למדי: לפי נתונים שפרסם מכון ירושלים למחקרי מדיניות לרגל יום ירושלים 2019, בשנת 2017 היגרו מהעיר שחוברה-לה-יחדיו 17 אלף תושבים לעומת 11 אלף שעברו אליה. המהגרים לירושלים וממנה הם בעיקר יהודים (96%). בסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסיית העיר כ-900 אלף תושבים מתוכם 62% יהודים. אם המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות יימשכו, ירושלים תוכל להפוך לעיר שבה מיעוט יהודי כבר בשנת 2045.
