האסטרטגיה של נתניהו: מדיניות חוץ בילטרלית במקום רב-לאומית

כשהוא ניצב לצדו של נשיא צ'אד אידריס דבי בארמון הנשיאות בנג'מנה [20 בינואר], הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. "צ'אד היא מדינה חשובה מאוד, ומאוד חשובה לישראל", הוא אמר. התקשורת בישראל תיארה את האירוע כהיסטורי, וכתבים שהצטרפו לביקורו של נתניהו בצ'אד שיגרו הביתה דיווחים אודות העיר ותושביה כך שכל ישראלי יוכל ליטול חלק בחגיגה.

אכן, חידוש היחסים, שנותקו בשנות ה-70 תחת לחץ אנטי-ישראלי מצד מדינות ערב, הם סיבה למסיבה עבור הדיפלומטיה הישראלית וסימן מובהק לרוחות של שינוי המנשבות במדינות המוסלמיות באפריקה. אולם הסיקור הנלהב של הביקור והצהרותיו של נתניהו היו מנוגדות בתכלית לסיקור של אירוע בינלאומי אחר שהתרחש שבועיים קודם לכן [31 בדצמבר], קרי פרישתה הרשמית של ישראל מארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, אונסק"ו. למעשה, "אי סיקור" הוא המונח המדויק לתאר את תגובת התקשורת המקומית, שהתעלמה כמעט לחלוטין מאירוע זה.