מדוע נתניהו מחפש רמטכ"ל כנוע?

כהונתו רבת השנים של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל נכנסת לשלב המסוכן ביותר שלה, בו נתניהו מאבד את מערכת האיזונים והבלמים שגרמה לו להיות ראש ממשלה המתרחק בכל כוחותיו מהרפתקאות והימורים בתחום הביטחוני והופך למי שחותר למגע ושואף "להטביע חותם" על ההיסטוריה היהודית. הנושא נותח במאמר קודם באל-מוניטור לפני חודשים ארוכים, אבל דומה שעכשיו אנחנו נכנסים לזמן ההכרעה.

נתניהו ייחקר ביום שישי הקרוב [5 באוקטובר] פעם נוספת, אך הדבר לא מפיל את רוחו. בשבוע שעבר [28 בספטמבר] התברר שראש הממשלה משחק תפקיד ראשי בדרמה, הניטשת ברובה מתחת לרדאר, סביב סוגיית מינוי הרמטכ"ל הבא של צה"ל. ראש הממשלה מקשה על שר הביטחון שלו, אביגדור ליברמן, לנהל הליך סדור ושקוף של מינוי יורשו של רב אלוף גדי איזנקוט, שאמור להניח את המפתחות ב-1 בינואר. נתניהו מבקש למנות לתפקיד דווקא את הקצין הצעיר והפחות מנוסה מבין ארבעת המועמדים. המטרה: לקבל רמטכ"ל כנוע, כזה שחייב את מינויו לבוס הגדול בירושלים.

"נתניהו נמצא בשלב ההכרעה של חייו כמנהיג", אמר לאל-מוניטור אחד ממקורבי ראש הממשלה, "הוא נשבע שלא יעזוב את התפקיד לפני שיתמודד באופן חד וברור עם הסוגיה האיראנית, הוא לא ייתן לרמטכ"ל דעתני מדי או לראשי זרועות הביטחון העצמאיים מדי לעשות לו מה שעשו ב-2010 ו-2011, הוא חותר למצב בו ראשי הזרועות ימלאו פקודות כפשוטן ולא יהיו 'ראשים גדולים' מדי".

השחקן הראשי בהליך מינוי רמטכ"ל בישראל הוא שר הביטחון. הוא אמור להביא את שמו של המיועד לאישור מליאת הממשלה. לראש הממשלה מונופול על מה שקורה בישיבות הממשלה וברצותו, לא יעלה את נושא מינוי הרמטכ"ל לסדר היום, כך ששר הביטחון עשוי להפוך לבן ערובה אם לא "יתיישר" עם רצונו של הבוס הגדול. יחד עם זאת, בדרך כלל ממעטים ראשי ממשלה להתערב בתהליך. הם שומרים על זכותם לראיין את המועמדים ולהיות בתמונת העניינים, אך בסופו של דבר הגורם הממליץ אשר מביא את ההחלטה אל מול הממשלה נשאר שר הביטחון.

נתניהו החליט שהשנה הוא מתעקש. הוא סוחב על גבו לא מעט טראומות שנגרמו על ידי רמטכ"לים סרבניים. זה החל בקדנציה הראשונה שלו בשנות ה-90, כשיריבות מרה עם הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הולידה אחר כך את מפלגת המרכז, שסייעה לנפילת נתניהו בבחירות 99'. זה נמשך בחבורת ראשי זרועות הביטחון בשנים 2011-2009, בהן ניסה נתניהו לגייס את תמיכת הצבא לתקיפת תשתית הגרעין באיראן. הוא נתקל ברמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן, ראש השב"כ יובל דיסקין וראש אמ"ן עמוס ידלין שהתנגדו בתוקף. ראש הממשלה יכול, לכאורה, לגייס רוב בקבינט ולצאת לפעולה למרות התנגדות ראשי הזרועות, אבל במקרה כזה כישלון אפשרי של הפעולה ימיט עליו אסון, ועדת חקירה וכנראה גם התפטרות בקלון.

גם יורשיהם של ראשי הזרועות לא בישרו טובות מבחינת נתניהו: הרמטכ"ל בני גנץ וראש המוסד החדש תמיר פרדו המשיכו בהתנגדות תקיפה לפעולה באיראן ונתניהו "נתקע", לאור העובדה שגם שר הביטחון שלו דאז, אהוד ברק, נמלך בדעתו והחליט לרסן את השאיפה ההרפתקנית של הבוס להנחתת מכה צבאית בעומק איראן.

נכון להיום המצב השתנה: מדובר בנתניהו אחר. לא עוד חששן, הססן ומי שנמנע בכל כוחו מחתירה למגע במאמץ שלא לסכן את כהונתו. נתניהו מודל 2018 יודע שהגשת כתב אישום נגדו היא שאלה של זמן. ניצחונו המדהים, כנגד כל הסיכויים ב-2015, עודד אצלו את התפתחות התפיסה המשיחית ואת ההנחה שאין מי שמסוגל לסכן את שלטונו. בוושינגטון יושב נשיא שיגבה כל הרפתקה ביטחונית ישראלית באשר היא. כך, לפחות, מאמין נתניהו. איראן מוחלשת, קורסת כלכלית ונטולת יכולת תגובה צבאית ממשית נגד ישראל בחזית הסורית. שנתיים של התקפות ישראליות בלתי פוסקות על מאמצי ההתעצמות האיראנית בסוריה נחלו לא מעט הצלחות טקטיות.

והכי חשוב: ראש המוסד יוסי כהן עובד צמוד עם נתניהו (אחרי שכיהן כיועץ לביטחון לאומי שלו), ראש אמ"ן האלוף תמיר הימן מונה זה עתה לתפקידו, וכל מה שנשאר זה למנות רמטכ"ל נוח שלא יעמיד קשיים שיטילו צל על נחישותו של נתניהו להמשיך בכל הכוח את הלחץ על איראן. מקורבים לראש הממשלה אמרו בשבועות האחרונים לאל-מוניטור ש"ביבי לא מתכוון לוותר, הוא לא יעזוב את תפקידו לפני שיפתור, אחת ולתמיד, את הסכנה האיראנית. זו שליחותו, זה תפקידו ההיסטורי".

בין ארבעת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, שניים כבר כיהנו בתפקיד סגן הרמטכ"ל, הנתפס כהכרחי בדרך לראש הפירמידה – האלופים יאיר גולן ואביב כוכבי. גולן יצא מהמרוץ בגלל נאום [מאי 2016] שנתפס פוליטי מדי בערב יום השואה. נותר האלוף כוכבי, סגן הרמטכ"ל המכהן, מי שהיה אלוף פיקוד הצפון (משבצת הכרחית, בעידן בו החזית הצפונית היא האתגר העיקרי של צה"ל), ראש אמ"ן ומפקד אוגדת עזה.

אלא שכוכבי, שלא בטובתו, נתפס כ"נסיך", דמות כריזמטית של קצין מנוסה, בטוח בעצמו ומי שמסוגל אחרי שיפשוט מדים ללכת לפוליטיקה. אלה בדיוק הדמויות שנתניהו לא רוצה לראות בסביבתו. שני המועמדים האחרים (האלופים אייל זמיר וניצן אלון) מנוסים הרבה פחות וצעירים יותר.

בימים רגילים, נתניהו לא ימנה קצין שוועדת חקירה עתידית עלולה להאשים אותו במינויו. הוא ילך על ההימור הבטוח. אבל אנחנו לא בימים רגילים. לנתניהו אצה הדרך. בימים הקרובים יצטרך להחליט אם הוא מקדים את הבחירות לתחילת השנה הבאה [2019]. הוא מגביר את הלחץ על איראן על בסיס יומי.

לאחר הופעתו בשבוע שעבר [27 בספטמבר] באו"ם וחשיפת החומר המודיעיני הטרי, התפרסמה השבוע [3 באוקטובר] פנייה מסתורית באמצעות הווטסאפ לאלפי תושבי ביירות המוזהרים כי "חיזבאללה הקים מאגרי נשק בסביבת מגוריהם". נתניהו מסדר לעצמו תנאי מעבדה אופטימליים שיאפשרו לו להגיע לקרשצ'נדו של כהונתו, לדו הקרב בצהרי היום עליו חלם משחר נעוריו. יכול להיות שזה יעבור לו, ובשלב מסוים נתניהו המקורי, הזהיר והמחושב יחזור לתפוס את ההגה. אם לא, הכל יהיה מוכן להשלמת המשימה ההיסטורית: הכרעת איראן.