ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, נשא ביום שלישי (21 באוגוסט) בעזה דרשה לכבוד חג הקורבן, והבטיח לתושבי הרצועה שהמצור הישראלי עומד להסתיים. "זו תוצאה של העמידה האיתנה שלכם והמאבק שלכם, וכל סיוע הומניטרי לרצועה לא יהיה במחיר מדיני", הוא אמר. דבריו מזכירים את ההתייחסות של מקבלי ההחלטות בישראל להסכם עם חמאס. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן גם הם טוענים כי ישראל איננה משלמת מחיר מדיני על "ההסדרה". לאף אחד מהצדדים לא נוח להודות שערך הסכם עם אויבו, מכיוון שמטבע הדברים הסכם כמעט תמיד כרוך בפשרה.
במסגרת הפשרות שחמאס התחייב להן, מנהיגי הארגון נדרשים לקבל את הסכמתם של כל הפלגים ברצועה ליישר קו, ולהפסיק את האלימות (מול ישראל). אמנם אין בהסכם ההסדרה הכרה רשמית של חמאס בישראל, אבל מנהיגי חמאס, אלה שביומיום מתהדרים בסירובם להסכין עם קיומה של המדינה היהודית, יצטרכו להסביר איך הגיעו להסכם עם הציוניים ואף הסכימו לקבל על עצמם תנאים כמו נטישת דרך הג׳יהאד.
בדרשתו בעזה הסביר הנייה באופן מתחכם ודיפלומטי מדוע נדרשת הסכמתם של כל הפלגים בעזה, ולא רק זו של חמאס. "כדי שיהיו ערבויות מתאימות לסיוע המובטח לרצועה, מוסכם שכוחות ההתנגדות הפלסטינית יישארו במעמדם כספקי המגן והביטחון לעם הפלסטיני, והסיוע יינתן בהסכמה לאומית פלסטינית ותוך פיקוח של רשת ביטחון ערבית״. שלא מרצונם, ועוד לפני שהסכימו להיכנס למטריית ההסכם, הנייה איחד את כל הפלגים ליחידה אחת שהיא ״המגן והביטחון״ של הפלסטינים.
אולם התיאור הזה של הנייה בעצם מייפה את המציאות. הפלגים הפלסטינים הוזמנו בשבוע שעבר לקהיר (14 באוגוסט) כדי להשתתף בסוף השיחות על ההסדרה, אך לא הצליחו להגיע להסכמה. כל הצדדים חזרו לעזה לחגוג את חג הקורבן והבטיחו להתכנס שוב בקהיר בשבוע הבא. עד אז מקווים מנהיגי חמאס לשכנעם אותם שההסכם טוב גם עבורם.
אין זה אומר שאם הפלגים הפלסטיניים יסרבו להיכנס למטריית ההסדרה הם יהוו איום ממשי על חמאס. אבל מנהיגי הארגון לא יכולים להרשות לעצמם אפילו בדל של התנגדות או ביקורת בעזה מפלג כלשהו, קטן ככל שיהיה, שיעז לטעון שחמאס, מוביל ההתנגדות האיסלאמית, נכנע לישראל רק כדי לשמור על השלטון. הכבוד, היוהרה, הרצון להוכיח שהם אינם מתפשרים ונכנעים לעולם, הם גורמים הצרובים עמוק בדי-אן-איי של מנהיגי חמאס.
אז מי הם הפלגים שהנייה מנסה להכניס למטריית ״מגן העם הפלסטיני״?
עם הג'יהאד האיסלאמי, הארגון השני בגודלו בעזה, אין לחמאס בעיה. הג'יהאד נתמך במאה אחוז על ידי איראן. התמיכה של בת הברית איראן גם בגי'האד האיסלאמי וגם בחמאס הבטיחה לאנשי הג'יהאד שעצמאותם הארגונית לא תיפגע, גם אם יעזו לתקוף את מנהיגי התנועה השלטת בעזה, וגם אם יטענו שהם המובילים האמיתיים של הג׳יהאד מול הציונים. יותר מכך. בשנים האחרונות, מאז מבצע צוק איתן, שתי התנועות נמצאות בעצם בירח דבש הבא לידי ביטוי בשיתוף פעולה מבצעי הדוק, כפי שהוכח בסבבי העימותים עם ישראל בחודשים האחרונים.
עם שאר הארגונים הפונדמנטליסטיים, הארגונים הסלפיים, לחמאס אין כמעט דו-שיח. פעיליהם לא נעצרו או נאסרו רק משום שחמאס לא ראה בהם איום ממשי. הארגון העדיף להשאיר אותם בשטח מאשר להצטייר כמי שמגן על הציוניים מפני הפרובוקציות שלהם. אולם אם ראשי הזרוע הצבאית יראו בהם בעתיד איום שעלול לסכן את ההסכם עם ישראל, הם כנראה יחוסלו בתוך שעות.
האופוזיציה להסכם ההסדרה באה בעיקר מכיוון הפלגים החילוניים - החזית העממית, החזית הדמוקרטית ואפילו ועדות ההתנגדות. כוחם של הפלגים האלה אמנם נחלש לאחרונה, אבל דעתם, כך מתברר, עדיין נחשבת. בהמשך להוראות שקיבלו ממנהיגם עבד אל-עאל, דרשו נציגי החזית העממית לשיחות בקהיר לשתף את הרשות הפלסטינית בכל הסכם. לא ברור עד כמה תוכל החזית העממית להמשיך בהתנגדותה להסדרה, אם חמאס ופתח לא יתפייסו. עם זאת, נציגי פתח לסבב השיחות האחרון בקהיר נקראו לנסות שוב לשכנע את יו"ר הרשות אבו מאזן להיות חלק מהמהלך.
עמדת החזית העממית אינה מפתיעה. לאחר מבצע צוק איתן קיימו פעילי הארגון כנס בבית חנון (ספטמבר 2014) ודרשו למסור את השליטה על מעבר רפיח לידי אבו מאזן כדי שניתן יהיה להקל על המצור. בכיר הארגון ג'מיל מזהר אמר אז מעל במה שהוקמה על הריסות המבצע שהותיר עשרות אלפי חסרי בית, כי החזרת פת'ח לרצועה היא צעד מתחייב למען העם בעזה.
אבל לא רק מצב האוכלוסייה ברצועה מטריד את פעילי החזית העממית. בשיחה עם אל-מוניטור טען אחד מתומכי הארגון, כי מאז שחמאס תפס את השליטה על הרצועה מתנהל בעזה שלטון טוטליטרי שאינו מאפשר לפלגים האחרים לפעול בחופשיות. לארגונים המכונים "חילוניים" העניק חמאס מרחב פעולה מוגבל ביותר.
ולמרות זאת, בחמאס לוחצים להגיע להסכמה לאומית בעזה. מנהיגי התנועה מעוניינים לצאת בהצהרה שהמצור הוסר ללא כל פשרה מדינית מצדם, ושהצליחו לאחד את כל הפלגים מאחוריהם. בחמאס לא צריכים לפרט במילים את האיום כלפי מי שיסרב להשתתף במהלך.