הסדרה בעזה היא הכרה ישראלית בשלטון חמאס

ביום ראשון (5 באוגוסט) קיים הקבינט המדיני-ביטחוני דיון נוסף בהסכם ההסדרה המתגבש עם חמאס. רוב פרטי ההסכם חסויים מחשש שהדלפתם תטרפד את העסקה. מלבד ישראל וחמאס מעורבים בו גם מצרים ושליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלאדנוב.

גורם בחמאס הנחשב לאחד מאנשי הזרם הפרגמטי של התנועה אומר לאל-מוניטור כי הסרת המצור תהיה ניצחון המאבק העממי של תושבי עזה מהחודשים האחרונים. לדבריו, הסכם ההבנות הרב שלבי שמקדמים מצרים ושליח האו"ם מלאדנוב הגיע לשלב כמעט סופי, והנהגת חמאס ממתינה להחלטות שיתקבלו בישראל.

בעוד שחמאס מעוניין להציג את ההסכם לציבור הפלסטיני בעזה כסופו המוצלח של מאבק מזוין ועממי, בישראל מנסים לטשטש את העובדה שמתקיים משא ומתן מול תנועה המוגדרת כארגון טרור. במקום לדבר על הסרת הסגר מהרצועה לראשונה מאז 2007, הגורמים הרשמיים מדברים על "הסדרה" (בדומה ל״התנתקות״ ב-2005 שהחליפה את המונח פינוי יישובים מעזה, או המונח ״פעימה״ אשר בסוף שנות ה-90 שימש לתיאור שלבי נסיגה מהגדה במסגרת הסכמי אוסלו). כך או כך, ישיבת הקבינט דנה בהסרת הלחץ הכלכלי על עזה וויתור על רוב ההגבלות שנחשבו עד עתה קריטיות במאבק מול חמאס.

הסיטואציה הזאת מזכירה את הטיעונים שהשמיעה ישראל נגד הנסיגה מלבנון, עד שזו יצאה אל הפועל במאי 2000. הנרטיב שנטמע בשעתו בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית היה שנסיגה מ״רצועת הביטחון״ הלבנונית אינה באה בחשבון כי הסכנות יהיו גדולות הרבה יותר מהמחיר שישראל שילמה עד אז במשך כמעט שני עשורים. כלומר החל ממבצע שלום הגליל ב-6 ביוני 1982 ועד הנסיגה בשנת 2000 – שנים אשר במהלכן נהרגו בלבנון 670 חיילים ואנשי מערכת הביטחון, וארבעה הוגדרו נעדרים. אולם לאחר שצה״ל הוציא את חייליו משם, על פי החלטת ממשלתו של אהוד ברק, הוכח שרצועת הביטחון כלל לא תרמה לשמירה על ביטחון ישראל - בטח שלא באופן שהצדיק את נפילתם של מאות חיילים.

האם הסגר על רצועת עזה, שהקבינט המדיני-ביטחוני דן בימים אלה על הסרתו, תרם תרומה משמעותית לביטחון יישובי הדרום בשנים האחרונות? קשה להשיב על כך חד-משמעית בשלב זה. אבל כן אפשר להתרשם מהעובדה שאותם מקבלי החלטות שהיו חלק מצמרת המדינה ב-11 השנים האחרונות, וטענו שוב ושוב כי הסרת המצור מעזה תעודד את חמאס להתחמש ולהחריף את המאבק שלו בישראל, דנים כעת בהסכם עם אותו חמאס. איש מהם לא מזהיר כעת מאסון.

ישראל דנה בימים אלה באופן גלוי בהסכם על הסדרה ארוכת טווח וקבועה שתביא להסרה הדרגתית של המצור על עזה. אבל גולת הכותרת של ההסכם היא דווקא עקרונית. משמעות הדיונים היא כי ישראל משלימה עם שלטון חמאס ברצועת עזה, מכירה בו כריבון ומנהלת עם ראשי הארגון מגעים להסכם.

לאחר ישיבת הקבינט עדכן גורם ישראלי מדיני בכיר את העיתונאים כי המגעים המתקיימים כיום ממוקדים במטרה אחת: הפסקת האש. והרי אין זה פשוט כלל וכלל להודות שישראל מנהלת מו"מ עם ארגון טרור. ברור שאין מדובר בהפסקת אש בלבד, אלא בהסדרה שאחד ממרכיביה הוא באופן טבעי התחייבות חמאס להפסיק את כל הפעילות ההתקפית נגד ישראל.

להתפתחויות בסוגיית המו״מ עם ארגון טרור, על רקע העיקרון עד עכשיו שלא לנהל מו''מ עם ארגון טרור (שהיה מזוהה בעיקר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו), עשויות להיות בהמשך גם השלכות דיפלומטיות. מעתה ישראל לא תוכל לנזוף באף גורם בינלאומי על מפגשים או מגעים עם נציגי חמאס. ההסכם, אם יאושר, יהווה הצהרה ברורה שלא ניתן עוד להכחישה או להמעיט בערכה, כי ישראל רואה בחמאס גורם פוליטי אשר מייצג את תושבי הרצועה ויש לו אחריות ומחויבות לאזרחיה. ישראל מאשרת שמנהיגי חמאס השולטים בעזה הם כתובת להסכם, ולא רק להבנות על הפסקות אש.

בעבר הכריזה ישראל שלא תנהל מו"מ עם חמאס אם לא יקבל את תנאי הקוורטט, כלומר להפסיק את הטרור, להכיר בישראל, ולקבל הסכמים שנחתמו בעבר, קרי, הסכמי אוסלו. יצוין, שמנהיג חמאס איסמעיל הנייה ממשיך להשתמש בכול מילות השלילה בשפה הערבית כדי להדגיש שלעולם, לעולם לא יכיר בקיומה של ישראל.

נכון לעכשיו, רוב מדינות העולם עדיין רואות בחמאס ארגון טרור. ייתכן כי בעקבות ההכשר שהעניקה ישראל, הן ישנו את גישתן לתנועה. האם משרד החוץ בירושלים יוכל כעת לתקוף הזמנת נציגי חמאס לכינוס פוליטי בינלאומי?

ההסכם המתגבש משפיע גם על מערכת היחסים עם הרשות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן מערערים על מעמדו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. במשך שנים נתניהו טוען שאבו מאזן אינו פרטנר, ושר הביטחון ליברמן מגדירו תכופות כמכשול לשלום שצריך להסיר. בזמן שהם נמנעים מקיום מו״מ עם יו״ר הרשות, שמאז בחירתו דוגל באי אלימות וממשיך לקיים באדיקות את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, הם מגיעים להבנות עם חמאס שמעדיף את דרך הטרור נגדה.

אחד מאנשי הפתח הבכירים בגדה אמר לאל-מוניטור השבוע, כי ישראל ממשיכה להראות שהיא ״מבינה רק כוח״. לדבריו, כפי שההתנתקות נחשבה תבוסה לקו הפייסני של אבו מאזן וניצחון להתנגדות של חמאס, גם במקרה הנוכחי של הסרת המצור - ישראל מראה לציבור הפלסטיני שדרכו של חמאס היא זו שמובילה להישגים.