ישראל וחמאס לכודות במעגל קסמים המורכב משני נרטיבים סותרים אך יצוקים בבטון. שני הכוחות הללו מפעילים וקטורים הלוכדים את חמאס וישראל במבוי הסתום והמדמם אליו נקלעו.

שני הצדדים בשלים להסדרה ארוכת טווח של המתח בעזה. הדגימה את זה מצוין המהירות בה חשו בכירי חמאס, ביום שישי האחרון [20 ביולי], להפציר בכל שלל המתווכים בינם לבין ישראל להפסיק את חילופי האש ולחזור להפסקת אש. כמו גם המהירות היחסית בה ישראל מיצתה את גל התקיפות העוצמתיות של חיל האוויר והחזירה את החרב לנדנה.

חמאס יודע מצוין מה צפוי לו אם ייצא לסבב מלחמתי חדש נגד ישראל. גם בישראל יודעים שסבב כזה יביא למותם של עשרות חיילים ואולי גם כמה אזרחים, בדיוק כמו קודמו [2014], ויחזיר את המצב לאותה משבצת בדיוק בה היה כשהכל החל. חוסר התוחלת הזה מייאש, אבל עיקש.

יחיא סינוואר לא יכול להרשות לעצמו להחזיר את גופותיהם של שני לוחמי צה"ל, הדר גולדין ואורון שאול, מבלי לקבל תשלום מכובד באסירים פלסטינים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לשחרר מחבלים פלסטינים תמורות גופות לוחמים מצד אחד, אבל גם לא מסוגלת ללכת להסדרה מול חמאס מבלי ששני לוחמיה יובאו לקבורה בקבר ישראל. אף אחד מהצדדים לא מסוגל לפרוץ את תקרת הזכוכית המתוארת כאן ולכן הם נשארים לכודים באותה סמטת דמים, שחוזרת על עצמה בדיוק שוויצרי כל פרק זמן מסוים. כרגע זה כל סוף שבוע.