ישראל מאותתת לטהרן: לא פוחדת ממלחמה

"אנחנו יודעים שנשארנו לבד במאבק הזה", אמר לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי בכיר ביותר השבוע, "אבל אין לנו ברירה אלא להמשיך בו".

שיחת הטלפון בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בשבוע שעבר [3 באפריל] הבהירה לצמרת הישראלית כי אין בדעתו של "הנשיא הידידותי ביותר לישראל" אי פעם לשנות את החלטתו האסטרטגית, להוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה ולהשאיר את הזירה לוולדימיר פוטין. נתניהו ניסה להסביר לטראמפ את ההשלכות של יציאה אמריקאית מהאזור. על פי מקורות ישראלים שנחשפו לתוכן השיחה טראמפ הביע הבנה לאינטרס הישראלי, אך הבהיר לנתניהו שאין לו כוונה לשנות את החלטתו. השניים סיכמו שארה"ב תמשיך להעניק לישראל גיבוי בינלאומי נרחב, אך אין לה כוונה להמשיך לבחוש בקלחת הסורית. מרגע שדאע"ש הובס והמדינה האסלאמית איננה עוד, אמר טראמפ לנתניהו, אין לנו סיבה להישאר כאן. יחד עם זאת, טראמפ הבטיח לנתניהו שארה"ב תתייצב לצדה של ישראל אם תזדקק, ותעניק לה את הסיוע הנדרש.

מבחינתו של נתניהו מדובר באכזבה קשה, אשר גדעה את האידיליה הרומנטית בינו לבין הנשיא טראמפ והמירה אותה בסוג של מתיחות חמוצה. נתניהו יודע שאין לו קלפים טובים יותר מטראמפ, שאומר את כל הדברים הנכונים בהקשר של האינטרסים הישראלים, אך לא תמיד מצמיד לאמירותיו גם פעילות בשטח.

הנושא הקריטי ביותר לביטחון הלאומי הישראלי בעת הזו היא ההתבססות האיראנית בסוריה, שנמשכת במלוא העוצמה. דווקא בתחום הזה מסרב טראמפ בעקשנות לספק לנתניהו את הסחורה. הנשיא האמריקאי הפך על פיה את מדיניות ארה"ב כלפי איראן. הוא חושב בדיוק הפוך מקודמו, ברק חוסיין אובמה. טראמפ לא רואה באיראן נכס, אלא נטל, מגדיר אותה כמדינה המפיצה טרור ואלימות, שוקל ברצינות לפרוש מהסכם הגרעין שנחתם בין איראן למעצמות ורואה באיראן סכנה חמורה ומיידית לאינטרסים האמריקאים במזרח התיכון וליציבות המשטרים הסונים הנתפסים כבעלי הברית המרכזיים של אמריקה באזור. הבעיה היא שכשמגיעים מדיבורים למעשים, הנשיא מהסס. כשמגיעים למה שמתרחש בסוריה ביום שאחרי, הנשיא נעלם.

"על פניו, אין שום הבדל בין המדיניות שלו ושל אובמה בהקשרי איראן על הגבולות הצפוניים שלנו", אמר שר קבינט ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "בסוף שניהם החליטו את אותה החלטה, להסתלק מכאן כמה שיותר מהר ולא לתת לביצה המזרח תיכונית לגבות מאמריקה מחירים נוספים".

למרות העובדה שנותרה כמעט לבדה, ישראל אינה ממצמצת. התקיפה האווירית המאסיבית נגד בסיס חיל האוויר T4 הסמוך לחומס מיוחסת לישראל, והנושא אושר גם על ידי גורמים אמריקאים רשמיים. ישראל מתעטפת בשתיקה. שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר ביום שלישי [10 באפריל] ש"אני לא יודע מה קרה בסוריה ומי תקף שם", והדגיש כי אין לישראל כוונה להתיר לאיראן להמשיך להתבסס בסוריה "יהיה המחיר אשר יהיה". לדבריו, אם נאפשר לאיראנים להתבסס בסוריה, זה כאילו התרנו להם להניח עניבת חנק על צווארנו.

ליברמן לא היה יכול להבהיר טוב יותר את המדיניות הישראלית. דומה כי בחודשים האחרונים חצתה ישראל את סף הפחד והשלימה עם העובדה שהיא נמצאת על מסלול התנגשות עם איראן ואסד במקרה הטוב; איראן, אסד וחיזבאללה במקרה הפחות טוב; או אפילו איראן, אסד, חיזבאללה ורוסיה במקרה הגרוע מאוד.

במערכת הביטחון הישראלית, שבדרך כלל מגדירה עבור ההנהגה המדינית את גבולות הגיזרה ומרגיעה את יצר ההרפתקנות, רואים עין בעין עם נתניהו, ליברמן ושאר שרי הקבינט הלוחמניים. אחדות דעים כזו לא נראתה מזמן בין קבינט המלחמה הישראלי לצמרת צה"ל ומערכות הביטחון. המדיניות פשוטה: אסור למצמץ בסוריה. אסור לתת לאיראן להקים בסיסי אוויר במדינה, אסור להתיר לאיראן להקים בסיסים קרקעיים, אסור להרשות לאיראן להקים תשתיות צבאיות. מי שימצמץ, יקום בעוד שנה עד שלוש שנים למציאות בלתי נסבלת. ואם המדיניות הזו תדרדר את האזור למלחמה? שתדרדר. ישראל מפסיקה לחשוש. לפחות בשלב הזה.

התקיפה האווירית על הבסיס בסוריה הייתה מאסיבית בהרבה מתקיפות קודמות המיוחסות לישראל. למרות ההודעה לפיה מערכות ההגנה יירטו חלק משמונת הטילים שירו מטוסי האף-15 התוקפים, גורמים מערביים שנחשפו לחומרים המודיעיניים אמרו לאל-מוניטור כי מדובר בעשרות רבות של טילים שנורו לעבר חלקו הצפון-מערבי של הבסיס, בו הקימה איראן הלכה למעשה שדה תעופה עצמאי משלה לכלי טיס בלתי מאוישים צבאיים. על פי דיווחים שהגיעו למערב, הבסיס הושמד לחלוטין ונהרגו בו לפחות שבעה איראנים. האירוע גרר גל של תגובות חסרות תקדים, כולל גינוי רוסי בוטה ותקיף וזימון של השגריר הישראלי במוסקבה לשיחת הבהרה אצל סגן שר החוץ. איראן, מצידה, הגדירה את הפעולה המיוחסת לישראל כ"פשע" והבטיחה נקמה.

גם כאן, סירבו בירושלים להיבהל. שר הביטחון ליברמן אמר ביום שלישי לכל מי שהסכים לשמוע שאם איראן תפעל נגד ישראל מתוך שטחה של סוריה, ישראל תגיב בעוצמה רבה. גורמי ביטחון ישראלים הוסיפו בשיחה עם אל-מוניטור כי במקרה כזה ישראל תפעל להפלת משטר אסד וחיסולו של בשאר אל-אסד עצמו. כלומר, איתות אזהרה מפורש לטהרן, דמשק ומוסקבה: בעל הבית השתגע. ישראל נשארת אולי לבדה, אבל זה לא מפחיד אותה אלא להיפך, מחדד את הצורך הקיומי לעמוד על הקווים האדומים שהגדירה ולא להיבהל.

הכדור נמצא עכשיו בטהרן. בישראל מאמינים שפוטין יבליג ויכיל את המדיניות הישראלית הלוחמנית. בתוך הכאוס המסתמן אין לאף אחד בצמרת הישראלית כוונה להתקפל. אם איראן מוכנה להסתכן במלחמה גלויה עם ישראל כדי לבסס לעצמה תשתית צבאית בסוריה, היא צריכה להבין שישראל תלך עד הסוף. אנחנו עדים למשחק "צ'יקן" אזורי בו מעורבים כוחות רבים ומגוונים עם אינטרסים סותרים ומורכבים. בתוך כל זה, מנסה ישראל להמציא את הרתעתה מחדש. בשבועות הקרובים נדע אם הצליחה.