ישראל יכלה למנוע את הפגנות הגדר

הפגנות חמאס על הגדר בעזה נמשכות כבר למעלה מחודש ימים. מספר המשתתפים יורד, אך האלימות עולה – ובמקביל ממשיכים פלסטינים רבים להיפצע ואף להיהרג במהלך האירועים. צה"ל חוקר כעת את הריגתו של נער בן 15 שנורה למוות בשבת האחרונה [21 באפריל], אך למרות זאת הקונצנזוס בישראל סביב דרך פעולתו של הצבא במאמץ למנוע את פריצת הגדר ממשיך להיות כמעט מוחלט: למעט קולות בודדים השייכים לשמאל הקיצוני, אין כמעט ביקורת על העובדה שהצבא הציב צלפים המונעים ממסיתים ראשיים לפגוע בגדר ויורים בהם (כל ירי של צלף מותנה בהוראה ישירה של מג"ד) כדי לנטרל מראש מצבים בהם הגדר עלולה להיפרץ ואחריה ייאלץ צה"ל לפתוח באש קטלנית על מאות ואולי אלפי עזתים שימהרו לחדור לתוך ישראל. כמעט לכולם ברור שאין דרך אחרת.

התפיסה הזו מתעלמת מהעובדה שבפני ההנהגה המדינית של ישראל דווקא עמדה דרך אחרת. על פי גורמים בכירים שעסקו במגעים בין ישראל, מצרים, ארה"ב והרשות הפלסטינית בשנתיים האחרונות, חלק מהאשמה על כי חמאס הגיע, שוב, למבוי סתום אותו הוא מנסה לפרוץ בכוח, מוטל על ישראל. על פי הגישה הזו, האלטרנטיבה הייתה קיימת בשטח אך ישראל העדיפה לחבל בה.

ישראל הייתה יכולה לקדם את תהליך הפיוס הפלסטיני ולעודד את חזרתה של הרשות הפלסטינית לניהול רצועת עזה, מה שהיה מאפשר הסרה הדרגתית של הסגר, שיפור מיידי בתנאי החיים של העזתים ויצירת תקווה. על פי גורמים הבקיאים במגעים, ישראל הבטיחה למצרים שתעודד ותקדם את תהליך הפיוס. עדויות לכך פורסמו גם כאן, במאמר שעסק בסוגיה באל-מוניטור. "בנימין נתניהו עצמו הוא שהבטיח לנשיא א-סיסי שהוא עומד מאחורי התכנית ויעשה הכל לשפר את סיכויי הצלחתה", אומר לאל-מוניטור דיפלומט מערבי הבקי במהלך העניינים, "גם ראש המודיעין המצרי דאז, הגנרל חאלד פאוזי, שמע את ההבטחה הישראלית הזו באזניו מנתניהו ומגורמים נוספים בממשל הישראלי יותר מפעם אחת".

אבל אז המהלך יצא לדרך וברגעים הקריטיים ביותר שלו ישראל התהפכה. במקום לעודד את אבו מאזן, הפחידו אותו. במקום לסייע, טרפדו. "לא רק שנתניהו התהפך", אומר הגורם הדיפלומטי הבכיר, "הוא הצליח להפוך גם את הממשל האמריקאי. אחרי שג'ייסון גרינבלט וג'ארד קושנר שמעו מסיסי על פרטי התכנית והביעו הסכמה, ארה"ב התיישרה עם המדיניות הישראלית ולא נקפה אצבע להצלחת מהלך הפיוס, מה שגרם לקריסתו והפך את יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, מפוטנציאל לפרגמטיות, אילוף חמאס והחזרת הרשות הפלסטינית לרצועה, לגורם קיצוני בהרבה שאיבד תקווה וחייב עכשיו להוכיח מחדש את כשירותו לעמוד בראש 'ההתנגדות'".

המצרים השקיעו במהלך הפיוס בעזה אנרגיה עצומה, יצירתיות וגם כסף. הגורם הדיפלומטי גילה לאל-מוניטור, כי המצרים הכשירו קבוצה של 1,200 צעירים עזתים במשך תקופה ארוכה במצרים על מנת שישמשו "בייס" עממי לגישה החדשה השוללת קיצוניות ומעודדת פרגמטיות.

לכך יש להוסיף את העובדה שיחיא סינוואר שהשתחרר מהכלא הישראלי וחזר לרצועה לא היה אותו בריון קיצוני ואלים שיצא ממנה. "כולם הופתעו מהעובדה שסינוואר חזר מפוכח ומתון, העדיף ללכת לפיוס עם אבו מאזן ולתת יד להחזרת הרשות לרצועה, כולל רמיזות על שלב מתקדם יותר בו הרשות תיטול גם את נושאי הביטחון לידיה", אומר הדיפלומט המערבי הבכיר.

בשלב הזה בא השינוי הדרמטי בעמדה הישראלית. הגורם מספר על פגישה בקהיר בהשתתפות ראש המודיעין הפלסטיני בגדה מאג'ד פרג', בה הוא סיפר לבני שיחו כי סינוואר הסכים לכניסת 3,000 שוטרים פלסטינים חמושים מהגדה המערבית לרצועה. פרג' התלונן כי ישראל היא שמטרפדת את המעבר של החמושים הפלסטינים בשטחה. זו הייתה נקודת איזון ארכימדית קריטית, בה ביקש סינוואר להוכיח את כוונותיו הרציניות בכך שהסכים לוותר על המונופול שלו על הנשק בתוך עזה. כשחמאס הציע לבכירי הרשות שאת הנשק יקבלו ממחסני חמאס בעזה, זה היה כבר מאוחר מדי.

במקביל, הועברו באותה תקופה מסרים ישראלים ברורים לרמאללה: אל תאמינו לחמאס, הם ישחטו את אנשיכם בעזה כפי שעשו בפעם הקודמת. זה מהלך שסופו אסון.

"וכך", אומר הדיפלומט הבכיר, "ברגע האמת של המהלך כולו ישראל היא שבלמה אותו. במקום להחדיר אומץ ואסרטיביות באבו מאזן הספקן, היא פיזרה פחד וציננה את ההתלהבות שלו".

קריסת הפיוס, כפי שהתברר לאחרונה, היוותה מכה קשה ליוקרתם של המצרים, אבל גם אסון אסטרטגי לא קטן לסינוואר עצמו, שצבר לעצמו אויבים לא מעטים ברצועה מאז החליט להפוך את עורו ולקדם מאמצים פרגמטיים. "זו הסיבה בדיוק להתחממות שאנו רואים עכשיו", אומר הדיפלומט הבכיר, "לכך שחמאס התהפך פעם נוספת ואינו רואה שום מוצא מהמצב למעט פיצוץ. אפשר היה למנוע את זה", הוא מוסיף.

החידה שנותרה היא מדוע הסכים נתניהו "לזרום" עם המהלך בתחילתו ואילו אחר כך חזר בו? הסבר אפשרי לכך היא העובדה שנתניהו היה משוכנע שסינוואר עצמו יטרפד את המהלך. ההפתעה המודיעינית באשר לתפיסתו של סינוואר הייתה רבה. בתחילה, הישראלים לא האמינו שהוא אכן משתף פעולה עם מהלך הפיוס. כשהתברר להם שכן, לא נותרה להם ברירה אלא לטרפד אותו בעצמם. זו התיאוריה הרווחת כעת בחוגים דיפלומטיים המעורבים במאמץ לקרר את המשבר ברצועה.

ומה עם המצרים? "הנשיא א-סיסי מאוכזב מאוד מנתניהו", אומרים לאל-מוניטור גורמים המקורבים למגעים הללו, "זו הפעם השנייה שהוא חוטף מביבי סכין בגב, הראשונה הייתה בצירופו של אביגדור ליברמן לממשלה במקום יצחק הרצוג, אבל לסיסי אין את הפריבילגיה לקרר את היחסים עם ישראל בעת הזו והוא מעדיף לקטר בשקט".