דילוג לתוכן העיקרי

אם טראמפ מוכן להיפגש עם קים, למה לא עם רוחאני?

הבית הלבן יכול לאותת ליורש העצר הסעודי מוחמד בין סלמן שהגיעה השעה לתת הזדמנות לדיפלומטיה, ולשים קץ למלחמות בתימן ובסוריה.
Iran's President Hassan Rouhani delivers remarks at a news conference during the United Nations General Assembly in New York City, U.S. September 20, 2017. REUTERS/Stephanie Keith - RC1D88E5F060

אם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ מוכן להיפגש עם מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און, ייתכן שנשיא איראן חסן רוחאני יהיה הבא בתור. 

בתחילה נדמה היה שהסיכוי לפגישה בין טראמפ לרוחאני קטן מאוד. טראמפ כינה את איראן ״משטר רצחני״, ואת הסכם הגרעין (תוכנית הפעולה המשותפת והמקיפה - JCPOA) תיאר כהסדר פגום מיסודו. אבל יש לכך תקדים. טראמפ, שהוכיח את נטייתו לייצר דרמה, רצה להיפגש עם רוחאני בשולי העצרת הכללית של האו״ם בניו יורק בספטמבר, בתיווכו של נשיא צרפת עמנואל מקרון, אלא שהמשלחת האיראנית דחתה את הבקשה. 

נשאלת השאלה מה יהיה הדגם או מה תהיה אמת המידה להסכם עם צפון קוריאה שיוביל הלכה למעשה לבלימת שאיפותיה של פיונגיאנג, כלומר תוכנית הגרעין ותוכנית הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים (ICBM) גם יחד, לאור העובדה שהסכם הגרעין נתפס בממשל טראמפ כמסמך פגום כל כך. ראש הסי-איי-איי מייק פומפאו, שמונה כמחליפו של מזכיר המדינה המודח רקס טילרסון, אמר ב-11 במארס שארה״ב תישא ותיתן עם צפון קוריאה מתוך ״עמדה של כוח עצום״, בניגוד לאופן שבו ניהל ממשל אובמה את המשא ומתן על JCPOA, ושכל הסכם עם צפון קוריאה לא יותיר לה את האפשרות להגיע ל״נקודת פריצה״ גרעינית, כפי שקרה עם איראן. 

בניגוד למשא ומתן מול איראן, ארה״ב תנסה להכריח את צפון קוריאה לוותר גם על מה שכבר יש לה, ואת זה יהיה קשה יותר להשיג מהסכם בסגנון JCPOA. לאיראן אין עדיין יכולת גרעינית, וגם לא תוכנית טילים בליסטיים בין-יבשתיים. קים, לעומת זאת, מחזיק בשניהם, ואף איים על ארה״ב במתקפה גרעינית. בקהיליית המודיעין האמריקאית מעריכים כי ״פיונגיאנג מחויבת לפיתוח טילים ארוכי טווח, עם ראשי נפץ גרעיניים, שעלולים להוות איום ישיר על ארה״ב״. מארק פיצפטריק ומייקל אלמן מהמכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים כתבו מוקדם יותר החודש: ״אף אחד מהטילים שאיראן מנסה לפחת אפילו לא מתקרב ליכולת הדרושה כדי לפגוע בארה״ב. וגם לא באירופה, למעט הפינה הדרום-מזרחית הרחוקה שלה״. 

עבודת ההכנה הדיפלומטית כבר נמצאת בעיצומה, במגוון נושאים שוושינגטון וטהרן יכולות לדון בהם. בין ארה״ב לבנות בריתה באירופה הולך ומתגבש הקונצנזוס שבכל דיון מחודש ב-JCPOA יש להעלות על סדר היום גם את הצורך למנוע מאיראן פיתוח של טילים בליסטיים בין-יבשתיים.

ביחס לפוטנציאל ההסלמה בגבול בין ישראל לסוריה, בטור הזה הסברנו בחודש שעבר כיצד מסע הדילוגים של דיוויד סאטרפילד, סגן מזכיר המדינה האמריקאי,  בין ישראל ללבנון סביב סוגיית חיפושי הגז בבלוק 9 בים התיכון, פתח מעין ערוץ חשאי למשא ומתן עם חיזבאללה, וכולם הרי יודעים שהארגון מחזיק בתיק ישראל בביירות. ״אי אפשר לדבר על בלוק 9 מבלי לדון בקו הכחול, קו הגבול השנוי במחלוקת בין ישראל ללבנון, או בלי לדון בסוגיה הסורית, שקשורה בתורה גם לקשרים בין ארה״ב, ישראל ואיראן״, כתבנו. ״המשימה של סאטרפילד והאפשרות של יצירת ערוץ חשאי אל חיזבאללה ואיראן, דרך ממשלת לבנון, עשויות לספק הזדמנות להרגעת הרוחות סביב עימות אפשרי לאורך גבולה של ישראל, ותוך כדי כך גם להתחיל בהכנות הדרושות ליישובו של סכסוך הגבולות בין ישראל ללבנון״. גם עקיבא אלדר הסביר מוקדם יותר החודש שישראל צריכה להתבסס על השיחות הללו בכל משא ומתן עתידי וישיר מול איראן.

ערוץ דיפלומטי עשוי לשפר את התנאים והעיתוי ליציאתו של חיזבאללה מסוריה, ולשנות את תפקידו בלבנון. רק לפני שבוע אמר נשיא לבנון מישל עאון כי לאחר הבחירות ב-6 במאי יידון גם החימוש של חיזבאללה. עאון לא היה יכול לצאת בהצהרה שכזו ללא אישור מחיזבאללה, כך שכדאי לבחון את האפשרות הזו. עוד ב-2013, שלוש שנים לפני שנבחר לנשיא, אמר עאון לאל-מוניטור, ״אני חושב שאיראן משתמשת בחיזבאללה כדי להפעיל לחץ על ישראל. אם תיפתר הבעיה, האיראנים כבר לא יזדקקו לחיזבאללה. קשרים טובים ביניהם בוודאי לא יזיקו גם לנו. נשמח לנהל קשרים טובים עם כולם. אבל מתוך בחירה, נראה לי שאיראן לא תבזבז כסף כדי לשמר את הכוח הצבאי הזה, כי הוא  יקר מאוד״.

המדינות החתומות על JCPOA - ארה״ב, איראן, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי - יכולות לספק את ההקשר ואת המקום למפגש שכזה. המדינות הללו כבר קיימו פגישות רבות בדרג של שרי חוץ. אפשר בהחלט לשחזר כינוס שכזה כהכנה למפגש בין טראמפ לרוחאני, בין אם רב-צדדי ובין אם דו-צדדי.

צעד משמעותי נוסף צריך לכלול שיחה כנה וישירה עוד השבוע בין ממשל טראמפ ליורש העצר הסעודי מוחמד בין סלמן, בביקורו בארה״ב. אף שבממלכה לא ששים לפתוח ערוץ דיפלומטי כלשהו עם איראן, ייתכן שהנסיך מחפש מוצא מהתסבוכת בתימן, שהפכה לביצה טובענית ומקור לביקורת בינלאומית קשה מאוד בשל המצור, שהוביל להתפרצות של מגפת כולרה, לרעב כבד ולסבל נורא.

ברוס רידל כותב: ״יחסיהם של הסעודים עם הצוות של טראמפ הדוקים יותר מאשר עם כל נשיא קודם, מאז ימי ג'ורג' בוש האב ושחרורה של כוויית״. אבל גם הקשרים הללו מלווים בחילוקי דעות. לדברי רידל, ״המהלך [שביצע הנסיך] נגד השחיתות בחודש נובמבר זכה לתמיכת נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, אך לקיתונות של ביקורת בתקשורת המערבית, שבה כונה ניסיון סחיטה מגושם וחסר לגיטימציה. הפרשה כולה עלולה לחשוף גילויים נוספים של התנהגות לא ראויה. פעילי זכויות האדם הצביעו על כך שמספר ההוצאות להורג בממלכה הוכפל מאז מינויו של מוחמד ליורש העצר. פתיחתה המובטחת של עראמקו הסעודית להשקעות זרות, שאמורה להיות גולת הכותרת של תוכנית הדגל 'חזון 2030', נדחתה כעת ל-2019״.

רידל מוסיף וכותב: ״כפי שדווח באל-מוניטור, ההתנגדות לתמיכתה של ארה״ב בתימן מתחזקת והולכת בסנאט. הדמוקרטים, שלא ששו למתוח ביקורת על עמדתה של ארה״ב בתקופת כהונתו של ברק אובמה, מאופקים עכשיו הרבה פחות, וקשובים הרבה יותר לאסון ההומניטרי שחוללה המלחמה. הסעודים חסמו בהצלחה את רוב הסיקור התקשורתי של המלחמה, אבל אפילו בבית הלבן הזהירו את ריאד לשחרר מעט את המצור״.

כתב אל-מוניטור מדווח: ״רבים תוהים אם טהרן וריאד עשויות לחתום בבוא העת על הסכם אזורי שבו כל הצדדים יצאו מנצחים, אבל המלחמה בתימן מוכיחה יום אחרי יום שאף אחד מהצדדים אינו יוצא מנצח, אלא שוקע עמוק עוד יותר בביצה שבה כולם מפסידים, שכן המלחמה מרוקנת את שתי המעצמות האזוריות בתחומים רבים. ובכל זאת, סעודיה היא שמשלמת מחיר כלכלי גדול יותר, ומעורבת ישירות במלחמה, שעה שאיראן משלמת מחיר יקר בעיקר בלחץ הבינלאומי הגובר והולך סביב תמיכתה בבני בריתה החותים, שלהם היא מספקת כלי-נשק וידע מבלי להיות מעורבת ישירות בלחימה״.

הנקודה העיקרית היא שערוץ דיפלומטי עם איראן לא צריך להיות, וגם לא יהיה, בגידה בישראל ובסעודיה, כפי שטענו בירושלים ובריאד נגד JCPOA. להפך, פגישה בין טראמפ לרוחאני היא הזדמנות להתקדם כדי למנוע עימות עתידי בין ישראל לאיראן ולחיזבאללה, ולאפשר לסעודיה לצאת בכבוד מהסיוט בתימן. תוצאות שכאלה נראות אמנם שאפתניות, ובוודאי שאינן מובטחות, אבל בהיעדרה של דיפלומטיה בהנהגה האמריקאית הסיכוי ממילא אפסי. גם אזרחי תימן וסוריה, שסבלו די והותר, עשויים להריע לכל יוזמה דיפלומטית תקיפה מצד ארה״ב.

More from Week in Review

Recommended Articles