המדינה האיסלאמית (דאעש) קרובה אמנם לתבוסה מוחלטת, אך סוריה עלולה לעמוד במרכזו של עימות בין המעצמות הגדולות - באזור ובעולם כולו. את התפתחות האירועים הזו ניתן לייחס אך ורק לכישלון יצירתי ומנהיגותי, וזה מחייב חשיבה מחודשת - ודחופה - סביב סוגיית המהלך הסופי בסוריה. וושינגטון ומוסקבה יכולות לבחור: להתכונן לסבב אלימות חדש ובלתי צפוי, או לפתוח בתהליך שלום אזורי בחסות מועצת הביטחון של האו"ם, כדי לקדם את היציבות הנחוצה כל כך למדינה, ולסייע בשיקומן של סוריה ולבנון, ותוך כדי כך גם לטפל בסוגיה הישראלית-פלסטינית.
תפנית של ממש בסוריה דורשת שינוי מהותי בהלך המחשבה. הפרקים האחרונים במלחמה נגד דאעש אמורים היו לספק את ההזדמנות, ולא להצית משבר חדש. אלא שבמצב הנוכחי שורר משבר עמוק. הגישה הזו של "מלחמה באמצעות שליחים" הפכה לאיום גדול עוד יותר. כוחות של ארה"ב, רוסיה, טורקיה, איראן וישראל הם כעת שחקנים פעילים בזירה. השחקנים בסוריה, ותומכיהם באזור, עלולים להפוך לזנב שמכשכש בכלב, אלא אם כן ארה"ב ורוסיה יפעלו יחדיו כדי להוביל לשינוי.
האירועים של תחילת 2018 מדגישים עוד יותר את המגמה המדאיגה הזאת. בחודש שעבר, התעלמה טורקיה מהבקשה האמריקאית לשמור על איפוק, תקפה באפרין ואיימה לתקוף גם במנג'יב, כחלק ממלחמתה ביחידות ההגנה העממיות (YPG). לוחמי YPG הכורדים הם החלק הארי בכוחות הדמוקרטיים של סוריה (SDF), שותפיה העיקריים של ארה"ב בסוריה. ב-7 בפברואר, כוחות הקואליציה בראשות ארה"ב העניקו חיפוי למתקפת נגד של כוחות SDF נגד הצבא הסורי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
