התכנית לחלוקת ירושלים שמאתגרת את הליכוד

ביום שני בשבוע שעבר [24 בספטמבר] הגיעה חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו (ליכוד) ללשכת ראש הממשלה בירושלים. יחד איתה הגיעה חבורה של מומחים שגיבשו לפני כשנה תכנית מדינית חשאית לשינוי פניה של ירושלים בירת ישראל.

ברקו ואנשי צוותה קיימו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו פגישה ממושכת, במהלכה הוצגה בפניו תכנית לעיצובה וחלוקתה מחדש של בירת ישראל. תכנית כזו, המתגבשת על ידי אשת ימין מובהקת כברקו, המכהנת בכנסת מטעם הליכוד ואשר הובאה לרשימה כמינוי אישי של נתניהו, היא לא פחות מאשר חומר נפץ מדיני פוליטי מהדהד.

זו לא הייתה הפגישה הראשונה בין נתניהו וברקו סביב הנושא הנפיץ של ירושלים. כמה חודשים קודם הם ישבו יחד ואז הציגה ח"כ ברקו בפניו של ראש הממשלה את עקרונותיה הכלליים של תכניתה: להפריד מירושלים כמה שיותר שכונות ערביות-פלסטיניות על מנת להגדיל את הרוב היהודי בעיר, לצמצם את הנטל הכלכלי על אוצר המדינה ולשפר את הביטחון. נתניהו לא אישר אז את העקרונות או הביע את הסכמתו, אבל עודד את ברקו להמשיך ולעבוד על התכנית ולהציג לו כעבור זמן נייר עבודה מגובש.

כך אכן אירע ביום שני שעבר. ברקו היא סגן אלוף במילואים, ובעברה פרסמה עבודה אקדמית נרחבת על מחבלים מתאבדים ומפעיליהם. היא פגשה במשך 15 שנה אסירי חמאס ומחבלים רבים בכלא הישראלי, ביניהם גם את השייח' אחמד יאסין, שהיה המנהיג הרוחני של חמאס עד שחוסל בידי ישראל שנים אחר כך. בעלה של ברקו, ד"ר ראובן ברקו, הוא מזרחן ובעברו היועץ לענייני ערבים של ראש עיריית ירושלים.

ברקו הציגה בפני נתניהו מפות מפורטות, בהן חולקה העיר לאזורים גיאוגרפיים ומדיניים בצבעים שונים, ואפילו הדמיות דיגיטליות. על פי תכניתה, כמעט כל השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים יועברו לשליטה פלסטינית. בשלב הראשון שליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית (מעמד של אזור B), ובשלב האחרון מעמד של אזור A, קרי שליטה פלסטינית מלאה. בכך ייגרעו ממצבת אוכלוסיית ירושלים כ-300 אלף פלסטינים, ויוותרו בה רק כ-30 אלף, לצדם של למעלה מחצי מיליון תושבי העיר היהודיים. הרוב הדמוגרפי היהודי בירושלים יגדל מפחות מ-70% (המצב היום) ליותר מ-95%. מיליארדי השקלים שישראל משלמת היום בתשלומי ביטוח לאומי וקצבאות שונות לפלסטינים תושבי ירושלים (הנהנים ממעמד של תושבות קבועה בישראל), ייחסכו.

ח"כ ברקו, בשיחה עם אל-מוניטור, סירבה להוסיף פרטים על תגובתו של נתניהו לתכנית. "היא מונחת על שולחנו", אמרה, "ואני מתכוונת להמשיך לקדם אותה".

התכנית והמפגש עם ראש הממשלה נחשפו ביום שישי [30 בספטמבר], וביום ראשון פרצה סערה בישיבת "שרינו" (שרי הליכוד) במהלכה שאלו שרים רבים את נתניהו האם הפרסום נכון והאם הוא תומך בתכנית לחלוקת ירושלים. נתניהו מיהר להתנער: הוא אישר שח"כ ברקו אכן הגישה לו "כמה ניירות", אך טען כי הוא אינו תומך בתכנית וכי היא מנוגדת לעקרונות הליכוד.

ח"כ ברקו לא נבהלת. בניגוד לכל חברי הכנסת והשרים בליכוד, גורלה אינו תלוי במתפקדי הליכוד ובתוצאות הפריימריז. היא הובאה לרשימת הליכוד לכנסת כמינוי אישי של ראש הממשלה, היא לא פוליטיקאית מקצועית והיא לא חוששת להביע את דעתה האמיתית. ברקו אומרת בקול רם מה שלא מעט מבכירי הליכוד לוחשים בשיחות שאינן לציטוט בתוך החדר. שרים בכירים בליכוד יודעים שרובן של השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים לא היה עד יוני 67' בתחום השיפוט המוניציפלי של ירושלים, אז החלה עליהן מדינת ישראל את החוק הישראלי, ואין שום סיבה לנפח את ירושלים לממדים מפלצתיים ולהכליל את השכונות הללו בתוכה.

מקומות כמו הכפר עקב, אל-עזריה, מחנה הפליטים שועפט, ג'בל מוכבר ורבעים רבים נוספים, בהם מתגוררים אך ורק פלסטינים, לא מוסיפים לחוסנה או ליהדותה של ירושלים, אלא להיפך: הם משמשים נטל ואבן ריחיים על צווארה. בתוך החדר, מודים בכך גם בכירים רבים בליכוד, אך הם לא יעזו להביע דעה כזו בפומבי. "ירושלים המאוחדת לנצח" היא האמירה המקודשת ביותר בליכוד, מפלגת השלטון הישראלית, ואוי למי שירים את ידיו על המיתוס הזה.

ח"כ ברקו היא, בהקשר הזה, הילד הקטן שמכריז בקול גדול כי "המלך עירום". במשך עשרות שנים הייתה אחדותה של ירושלים סיסמת הקרב האולטימטיבית של הליכוד. ב-1996 עלה נתניהו לשלטון אחרי שניצח את שמעון פרס בבחירות באדיבותה של הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". מאז ועד רגע זה, העניין הכמעט יחיד המאחד את כל בכירי הליכוד לדורותיהם, כמו גם ראשי מפלגות אחרים כיאיר לפיד ומשה כחלון, הוא ההסכמה סביב "ירושלים בירת ישראל מאוחדת לנצח".

ברקו מציבה כעת מראה מול הסיסמה הזו ומדגימה עד כמה היא חלולה. תכניתה אינה נבדלת בהרבה מתכניות דומות, דוגמת זו שהציג אשתקד [2016] חיים רמון, לשעבר המשנה לראש הממשלה אהוד אולמרט. ייחודה של תכנית ברקו היא בעובדה שנבטה וצמחה במעמקי הימין, בטבורה של מפלגת השלטון. ברקו לא מציגה את התכנית כמנוף לפתרון שתי המדינות, אלא להיפך: היא מדגישה כי אינה נותנת אמון בפלסטינים וגם אם וכאשר יושג הסדר עימם, הם "ימשיכו לאתגר אותנו". יישום תכניתה, לדבריה, יציל את ירושלים מהמשך התבוססות במצבה הנוכחי והוא טוב לא רק לשמאל בישראל, אלא גם לימין.

זהו בלון ניסוי מרתק, בבחינת אקדח שמונח על השולחן במערכה הראשונה. עמדתו של נתניהו בהקשר לתכנית ברקו אופיינית, ואינה נבדלת מעמדתו בכל הפעמים בהן ניהל משא ומתן סרק כזה או אחר עם הפלסטינים: נתניהו תמיד ימצא מאחורי מה להסתתר, ויידע להציב שכפ"ץ בין ההצעות המדיניות מרחיקות הלכת, לבינו. פעם יהיה זה דניס רוס שיעניק לו גיבוי, פעם הטיוטה תוגדר כ"נייר אמריקאי" ופעם המשא ומתן יוכרז כ"אקדמי".

הפעם, זוהי תכניתה של חברת הכנסת ענת ברקו, שנתניהו במו ידיו הביא לרשימת הליכוד. היא אומרת את האמת גם בשמו, אבל הוא מתנער.