היחסים עם מדינות ערב חיים על החרב

בהודעת הבית הלבן מ-11 באוגוסט על משימתה של המשלחת המדינית רמת הדרג שתגיע בסוף החודש למזרח התיכון, נאמר כי השיחות יעסקו ״בחיזוק הקשרים עם שותפים אזוריים ובצעדים כלכליים שניתן יהיה לנקוט לאחר חתימת הסכם שלום. זאת, כדי להבטיח ביטחון, יציבות ושגשוג באזור". בשבעת החודשים שהוא בבית הלבן, ממשל טראמפ הספיק לגלות ששלום ישראלי-ערבי לא הולך ביחד עם עימות ישראלי-פלסטיני. במילים אחרות, חתונה בין ישראל לסעודיה, ושימור הזוגיות בין ישראל למצרים ולירדן, מחייבים הסכם גירושים וחלוקת רכוש בין מדינת היהודים למדינה פלסטינית. הסכם כזה מחייב חלוקת רכוש הוגנת והגיונית. אשר על כן, הבית הלבן הזכיר כי "הנשיא טראמפ מחויב להשגת הסכם שלום בין ישראל והפלסטינים".

יומיים לפני פרסום הודעת הבית הלבן הבהיר החתן המיועד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי הוא עומד בסירובו לחלוק את הנדל"ן כנדרש לצורך פרידה מפלסטין הכבושה. הוא מנסה לשכנע את הציבור שאפשר לרקוד בעת ובעונה אחת בשתי חתונות; גם בחנוכה של עוד שכונה (יהודית) חדשה בגדה, וגם בקבלות פנים בבירות העולם. בעצרת התמיכה המביכה שעסקני הליכוד ארגנו ביום רביעי (9 באוגוסט) לכבוד הזוג המלכותי, הכריז נתניהו: "יש לנו את דימונה ויש לנו את עמונה". רוצה לומר, דין עיר פריפריה שבלב ישראל כדין ההתנחלות שבלב השטחים הכבושים. שתיהן חלק ממדינת ישראל. הוא חרץ לשון לעבר "תקשורת הפייק ניוז, שפמפמה לנו שאם לא ניסוג משטחי מולדת, ישראל תהיה מבודדת, חלשה ועזובה". הוא התרברב שישראל נהנית מ"פריחה מדינית" חסרת תקדים בכל היבשות.

בשיחה שקיים בחודש שעבר (19 ביולי) עם ארבעת ראשי ממשלה ממזרח אירופה, התפאר נתניהו כי בניגוד לאירופה המערבית המטורפת, כדבריו, שמתנה את היחסים עם ישראל בהתקדמות בתחום המדיני, הערבים ״מדברים איתנו על טכנולוגיה ועל כל מה שאנחנו מדברים כאן". אכן, אנשי מערכת הביטחון, בכירי תעשיית הנשק ומומחי סייבר ישראלים חולקים בחשאי מידע מודיעיני ושיטות לחימה עם עמיתים ממדינות ערב השכנות. היחס של אותן מדינות, כולל מצרים וירדן שחתומות על הסכמי שלום עם ישראל, מזכיר את את היחסים בין גבר נשוי (או אשה נשואה) לפילגשו (מאהבה). הם מספקים את צרכיהם המשותפים, אך מצניעים את הקשר ביניהם מעיני הבריות.

שגרירות ישראל בקהיר עומדת בשיממונה מזה תשעה חדשים. זו התקופה הארוכה ביותר מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות (1979), שהנציגות הדיפלומטית הישראלית הראשונה במדינה ערבית אינה מאוישת. שגרירות ישראל בעמאן מיותמת  מאז העימות בהר הבית ותקרית המאבטח. גם קודם לכן חל פיחות ניכר בהיקף פעילותה האזרחית של השגרירות בזירה הפומבית. ביום ראשון (13 באוגוסט) הגיעה משלחת ביטחונית ישראלית לקהיר בנסיון להגיע להסדר עם המצרים בנוגע לסידורי האבטחה שיאפשרו את פתיחתה מחדש של השגרירות. על פי דיווח באתר YNET, הצדדים הגיעו להבנות שיאפשרו את שובו הקרוב של השגריר גוברין לבירת מצרים.

אבל גם אם הדיפלומטים הישראלים יסירו את האבק מעל שולחנותיהם, ספק רב אם יהיה בידם להסיר את האבק מעל היחסים בין שתי המדינות. לפני כארבעה חדשים אמר שגריר ישראל בקהיר דוד גוברין בכנס שהתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) כי היחסים בין המדינות הינם בעיקר צבאיים. הוא הזהיר שהמשך המגמה הזאת עלולה לכרסם בשלום. השגריר ציין לטובה את הקשרים ההדוקים בין נתניהו לא-סיסי, אך הדגיש שכדי שהשלום יכה שורשים עמוקים, עליו לעמוד על שתי רגליים – רגל צבאית ורגל אזרחית-כלכלית.

מספר ימים אחר כך (1 באפריל) כתב בעיתון אל אהראם ד"ר אחמד פואד אנור, מומחה לישראל מאוניברסיטת אלכסנדריה, כי נתניהו הפר את התחייבותו לנשיא המצרי להקים ממשלה תומכת שלום, והעדיף לצרף לממשלתו קיצונים ימנים. במאמר נוסף מה-29 באפריל, כתב אנור כי יחסי מצרים-ישראל לא ידעו מתח כה רב מאז חתימת הסכם הפרדת הכוחות הראשון בשנת 1984.

הכתב המדיני של "הארץ" דיווח בשבוע שעבר כי בדיון שהתקיים בוועדת המשנה לענייני חוץ של ועדת החוץ והביטחון, הביעו נציגים של משרד החוץ ומשרד הכלכלה דאגה מכך שהיקף היחסים עם מצרים הצטמצם מאוד מאז עזיבת הסגל הדיפלומטי את השגרירות. מנגד, נציגים של המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה אמרו, כי נתניהו מייחס חשיבות רבה יותר להמשך תקין של היחסים הביטחוניים עם מצרים מאשר לאיוש השגרירות. נציגי אגף התכנון בצה"ל ציינו לעומת זאת, כי המתח בין ישראל למצרים משפיע לרעה גם על הקשרים עם בכירי צבא מצרים.

אל-מוניטור שמע השבוע את דעתם של שני שגרירים לשעבר במצרים ובירדן, על שיתוקן של שתי הנציגויות הדיפלומטיות היחידות של ישראל במדינות ערב. פרופ' שמעון שמיר, ששירת כשגריר בקהיר ובעמאן, לא התלבט לפני שפסק בנחרצות "אם השלום חשוב - השגרירויות חשובות". לדבריו, סימן שאלה גדול מוצב מעל יחסים בין מדינות שאינן מחליפות שגרירים. "זהו ביטוי סמלי אך גם מעשי לכך שהשלום מעורער ומצוי בסכנה". המזרחן הבכיר ציין כי אנשי השגרירות עומדים בחזית הקדמית מול תקשורת עוינת, ומגיבים על תיאוריות קונספירציה והאשמות זדוניות שמאיימות על השלום.

"אי החזרה של שגריר שולחת מסר לציבור שם", הוסיף שמיר, והדגיש כי יחסים בין עם לעם יוצרים עובדות קבע, בעוד שיחסים בין ממשלות יכולים להתבטל בהינף קולמוס. "העם המצרי לא יודע אם יש או אין תיאום בטחוני", קבע השגריר בדימוס, "העם יודע שאין לישראל שגריר בקהיר". שמיר לא התעלם מהסכנות הביטחוניות שאורבות לסגל השגרירות, אך ציין שארה"ב אינה סוגרת נציגויות במדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם של דיפלומטים אמריקאים. "דיפלומטים הם חיילים בחזית", סיים שמיר ,"לא מחזירים חיילים מהחזית בגלל סכנה לחייהם".

ד"ר עודד ערן, שהיה שגריר בעמאן והיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מציג עמדה שונה. "קצת קשה לדיפלומטים מקצועיים להודות בכך, אבל למדינות יש אינטרסים כלכליים וביטחוניים, שההגנה עליהם מאפשרת להן התפשרות עם עקרונות וסמלים". לדבריו, כל ראשי הממשלה דרדרו את מעמד השגריר לרמת דגל אנושי ותו לא. "ספק אם ראש הממשלה ידע מי היא או הוא השגריר בעמאן, לפני שהחליט לפנות את לוח הזמנים שלו למפגש מצולם עם מאבטח", עוקץ ערן. לדבריו, ראשי הממשלה הישראלים השלימו עם הדפוס שיצרו המלך חוסיין והנשיא לשעבר חוסני מובארק, שהעדיפו לקיים את ההתקשרות עם ישראל באמצעות שליחים מיוחדים ומנגנוני הביטחון. המתכונת הזאת אפשרה למנהיגים הערבים לצמצם את הביקורת הפנימית  בארצותיהם על עצם קיום הקשרים עם ישראל, בעיקר על רקע הקיפאון בתהליך המדיני עם הפלסטינים ותנופת ההתנחלויות.

ערן פוסק כי הורדת דגל ישראל לתחתית התורן בבירות ערביות היא מחיר זניח בהשוואה למחיר שהדרג המדיני היה נאלץ לשלם עבור נוכחות מלאה ואפקטיבית של השגרירים בקהיר, בעמאן ובבירות ערביות נוספות החתומות על יוזמת השלום הערבית משנת 2002. הוא התכוון, מן הסתם, למחירו של שלום אזורי במטבע טריטוריאלי יקר. נותר רק לדעת איזה מחיר פוליטי פנימי הנשיא טראמפ מוכן לשלם, כדי שהמשפט "הנשיא מחויב להשגת הסכם שלום בין ישראל והפלסטינים" יהפוך למציאות, ולא לפייק ניוז.