החלטת אונסק״ו על חברון לא מקדמת מדינה פלסטינית

ההחלטה של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו מסוף השבוע שעבר (7 ביולי) להכיר במערת המכפלה והעיר העתיקה של חברון כאתרי מורשת עולמית המצויים בסכנה, נפלה לידיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כמו לפי הזמנה. אחרי שכולם ראו אותו מטייל בשפת הים עם החבר החדש, ראש ממשלה הודו, נרנדרה מודי, נתניהו קיבל הזדמנות להזכיר לעם ישראל שהעולם עדיין כולו נגדו. גילוי ידידות מצד מעצמה כהודו עלול להטיל ספק במדיניות הזאת, המעוגנת בפסוק "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ועל כן, אחרי ביקור נוטף דבש, חייבים לספק לציבור את מנת הסם הקבועה שלו, המורכבת מקוקטייל של פחד, שנאת זרים וניפוח שרירים.

הדבר חשוב שבעתיים כשהשליח האמריקאי ג'ייסון גרינבלט שב להתרוצץ בין ירושלים לרמאללה, בניסיון להפשיר את המשא ומתן עם הפלסטינים ולהקפיא את ההתנחלויות. הרי איך אפשר לסמוך על כך שהאמריקאים יגנו על ישראל, בזמן שהם לא מצליחים אפילו לשכנע קומץ מדינות להצביע נגד "עוד החלטה הזויה של אונסק"ו", כהגדרתו של נתניהו. ההחלטה של ועדת המורשת של אונסק"ו, ברוב של 12 מדינות לעומת שלוש מתנגדות ושש נמנעות, באה לא רק בזמן הנכון, אלא גם במקום הכי הנכון; יהודים מכל הזרמים מאמינים שחברון בכלל ומערת המכפלה בפרט, מייצגים את הזיקה שלהם למדינה, לדת וללאום שלהם.

כשמישהו מטיל שמץ של ספק בזיקה של עם ישראל לנכסי צאן הברזל של מולדתו, מובטח לנתניהו שיריבו הפוליטי המר, הנשיא ראובן ריבלין, האישיות הקונצנזואלית ביותר בישראל, יתייצב לימינו. ואמנם, ריבלין הסיר את הכפפות והאשים את אונסק"ו בהפצת "שקרים אנטי-יהודיים", בשעה שהארגון מתעלם ממחיקת המורשת האזורית בידי "קיצוניים ברוטליים". שר החינוך נפתלי בנט, שמשרדו (יחד עם משרד החוץ) אחראי על הקשר עם אונסק"ו, לא החמיץ אף הוא את ההזדמנות לחטוף כותרת. הוא טען שהארגון "מנסה למחוק את המדינה היהודית מעל המפה". לא פחות. שר הביטחון אביגדור ליברמן אף האשים את אונסק"ו באנטישמיות.

נראה שהפוליטיקאים לא טרחו לקרוא את נוסח ההחלטה וסמכו על כך שגם הציבור לא יתעניין בתוכנה. ראשית, ההחלטה אינה מתייחסת כלל לזיקתו או אי זיקתו של עם או דת כלשהם לחברון. שנית, בהודעה שפרסם משרד החוץ הפלסטיני מודגש שחברון ומערת המכפלה הם אתרים קדושים למיליארד מאמינים משלוש הדתות המונותאיסטיות. זאת ועוד, בניגוד לטענת נתניהו כי "רק במקומות שבהם ישראל נמצאת מובטח לכולם חופש דת", ישראל מגבילה מאד את כניסתם של פלסטינים מהגדה לעיר העתיקה של חברון הקרויה "הרובע היהודי".

שגריר ישראל לאונסק"ו, כרמל שאמה-הכהן, אמר לאחר ההצבעה על חברון, כי שיחת טלפון שקיבל מהאינסטלטור שלו במהלך נאומו בדיון הייתה חשובה יותר מההחלטה. בכיר במשרד החוץ ששוחח עם אל-מוניטור בעילום שם הוסיף שנתניהו חולל מהומה תקשורתית סביב החלטה חסרת חשיבות מעשית, שהארגון עצמו נמנע במוצהר ליישם החלטות כמותה. לדברי הבכיר, המצוי בנבכי היחסים עם אונסק"ו, ישראל היא המפסידה העיקרית, אם לא הבלעדית, מהמשבר עם הארגון, שכן הוא משמש צינור ליוזמות המעניינות את ישראל. הוא הזכיר שאונסק"ו הכיר בשנים האחרונות בכמה אתרים ישראלים כאתרי מורשת עולמית.

הצד הפלסטיני קידם כמובן בברכה את החלטת אונסק"ו. שר החוץ ריאד אל-מאלכי אמר כי "העולם הכיר בזכותנו לרשום את חברון ואת אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) בריבונות פלסטינית". אז מה? כבר לפני שש שנים התקבלה הרשות הפלסטינית כבחברה מלאה באונסק"ו ואבו מאזן התכבד בהנפת דגל פלסטין במרכז הארגון בפריז. העולם רואה מזמן בגדה המערבית ובמזרח ירושלים שטח כבוש. העולם מעולם לא הכיר בסיפוח החד-צדדי של ירושלים ובחוקיותו של מפעל ההתנחלויות.

השגריר שאמה-הכהן צדק באומרו שהפלסטינים לא יזכו לקבוע את השלט הקטן עם הלוגו שלהם, כמו אלה שמוצבים על שאר אתרי מורשת עולמיים. החלטות אונסק"ו לא יחישו את סיום הכיבוש, כפי שהחלטות מועצת הביטחון לא גורמות להפסקת הבנייה בהתנחלויות. מישהו זוכר את החלטה 2334 מדצמבר 2016, שגינתה את "הצעדים שמטרתם לשנות את ההרכב הדמוגרפי, האופי והמעמד של השטח הפלסטיני שנכבש ב־1967, כולל מזרח ירושלים"?

"אינתיפאדה דיפלומטית" לא תהפוך את הרשות הפלסטינית למדינה פלסטינית יותר משעשתה זאת האינתיפאדה האלימה. המדינות המוסלמיות נהנות אמנם מרוב אוטומטי ברוב הגופים הבינלאומיים, אך ישראל נהנית מתמיכתה האוטומטית של ארצות הברית. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הסתייג מהחלטה 2334 והשגרירה באו"ם ניקי היילי מיהרה לגנות את אונסק"ו בעקבות ההחלטה בעניין חברון. הדרך לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, עוברת דרך הקלפיות בישראל. מעטים הנושאים שמסייעים לימין להתבסס בשלטון יותר מפגיעה במעמדה של ישראל במקומות הקדושים. אפילו מראית עין של נגיעה בקברי אבות ואמהות, מניעה את גלגלי התעמולה הלאומנית.

מעמדם של המקומות הקדושים לשלוש הדתות הוא נושא נפיץ ורגיש מכדי שישמש כלי משחק בידי פוליטיקאים וארגונים בינלאומיים. המקום שבו יש לטפל בנושא הזה - אם וכאשר אזרחי ישראל יחליפו את השלטון - הוא שולחן המשא ומתן על הסדר שלום אזורי. מן הראוי יהיה להקצות סביבו מקום למנהיגים דתיים שמאמינים כי חיי הבנים יקרים שבעתיים מקברי אבות.