למרות הכעס על ביטול מתווה הכותל, המאבק העיקרי הוא עדיין בכיבוש

בימים כתיקונם הייתי מייחד את השורות הבאות לתיאור ההשלכות החמורות של החלטת הממשלה מיום ראשון (25 ביוני) להקפיא את מתווה התפילה בכותל - הסדר שנועד לשים קץ לאפלייתם של הזרמים המתקדמים ביהדות. הייתי מנצל את ההזדמנות הנדירה הזאת כדי להביע תמימות דעים עם יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שאמר כי ההחלטה "מהווה פגיעה קשה באחדות העם היהודי, בקהילות יהודיות ובמרקם היחסים בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות".

בימים כתיקונם הייתי מציג את הקפאת מתווה הכותל כדוגמה נוספת לכך שדבקותו של בנימין נתניהו בכס ראש הממשלה מכניעה בנקל את דבקותו בכל עיקרון, ערך והתחייבות. הייתי מזכיר את הבטחתו לבאי ועידת הפדרציות היהודיות בארה"ב בנובמבר 2015 לחזק את הזרמים היהודים הלא אורתודוקסיים בישראל, בתקווה ש"נגיע להבנה שהכותל הוא מקור לאחדות בעמנו ולא למחלוקת".

בימים כתיקונם הייתי מדגיש את המשפט הבא בדו"ח המכון לחקר העם היהודי לשנת 2016: "בקרב יהודים המשתייכים לתנועות אחרות – הרפורמים, הקונסרבטיבים, הרקונסטרוקציוניסטים, גורמים חילוניים וקבוצות יותר ליברליות בקהילה היהודית-אמריקנית, עלולה להמשיך מגמה של התרחקות, כל עוד הדמוגרפיה הישראלית הופכת ליותר אורתודוקסית וימנית."

ואולם, הימים רחוקים מלהיות כתיקונם, כרחוק נתניהו מנכונותו ומיכולתו לשחרר את ישראל מהכיבוש ולעצור את הידרדרותה למעמד של מדינת אפרטהייד מצורעת. בימים אלה, מושלת בישראל ממשלה שמדכאת את חופש הביטוי והביקורת, מטפחת פונדמנטליזם דתי ומעודדת בערות. עם כל ההערכה, ויש הערכה רבה, לזרמים הליברליים ביהדות, החברה הישראלית מתמודדת כיום עם אתגרים גדולים שבעתיים מסוגיית התפילות בכותל. האתגר מספר אחת של כל דמוקרט יהודי צריך להיות החלפת השלטון בישראל, בממשלה שתשקם את מעמדה של הדמוקרטיה, תסיים את הכיבוש ותקדם את פתרון שתי המדינות.

התהום הפעורה בין שאיפתו של הנשיא טראמפ לרשום על שמו הסכם אזורי, לבין שאיפתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט לרשום על שמו עוד ועוד בתים באזור C, טומנת בחובה סיכוי להניח את האתגר הזה לפתחו של הציבור הישראלי כבר בשנה הקרובה. הזרם הרפורמי, שהפלורליזם הדתי ומתווה הכותל עומדים בראש מעיניו, כולל את רוב הקהילה היהודית בארה"ב, אך מהווה מיעוט זניח בספר הבוחרים הישראלי. המאבק נגד המונופול האורתודוקסי הוא נכון וחשוב. אך הוא מרחיק את המפלגות המסוגלות להחליף את השלטון ולקדם פלורליזם ושוויון מעמדת השפעה, ובד בבד להגיע להסדר עם הפלסטינים.

לשם כך, יש עתיד בראשות יאיר לפיד, והמחנה הציוני, בראשות מי שייבחר בשבוע הבא (4 ביולי) לעמוד בראשו, יאלצו לבלוע בבחירות הקרובות שתי צפרדעים לא קלות לספיגה במערכת העיכול שלהן - את רשימת מרצ והרשימה המשותפת מזה ואת המפלגות החרדיות מזה.

בכנס הרצליה שהתקיים בשבוע שעבר (22-20 ביוני) קרא יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, לשיתוף פעולה בין מפלגות המרכז. יו"ר מרצ, זהבה גלאון שעלתה לבמה אחריו, הזכירה להרצוג שאין בכוחו של המרכז להקים ממשלה בלי השמאל. כלומר, בלי המפלגה שלה. ח"כ אראל מרגלית, המתמודד על ראשות מפלגת העבודה, הרחיק לכת אף יותר והצהיר בשבוע שעבר (18 ביוני), בראיון לעמי קאופמן ברשת I24, כי אם ייבחר לראשות הממשלה, הוא יצרף את הרשימה המשותפת לקואליציה שלו.

קשה להאמין שהמפלגות הציוניות וחברי הכנסת הערבים יצליחו לגבש קווי יסוד משותפים. במקרה הטוב, הרשימה המשותפת תשלים את "בלוק ה-61" המפורסם, שימנע מהנשיא להפקיד את הרכבת הממשלה בידי מנהיג הימין. בשלב הזה, הכרזה על הפסקת אש במאבק על זכויות הרפורמים תפתח את הדלת למפלגות החרדיות. 

כפי שהזכיר דני זקן, יושב ראש יהדות התורה, ח"כ משה גפני, אמר בשיחה עם עורך "הארץ" אלוף בן בועידת ישראל לשלום (12 ביוני), כי השמאל יותר אינטליגנטי מהימין וכי הוא לא אוהב את החקיקה של הממשלה בנושאים ימניים. הוא הוסיף ואמר שלו יכול היה להצביע נגדה, היה עושה זאת. "אבל אין לי בן ברית. אין לי בשמאל מי שיגיד 'מה שאצלך בציפור הנפש - אנחנו איתך באש ובמים'". ציפור הנפש שלו, חזר גפני ואמר, הוא אי מתן מעמד רשמי לקהילה הרפורמית.

הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל, הביע צער על שנאתו של גפני לרפורמים, אך הוסיף  שבעבור קידום פתרון שתי המדינות "אני מניח שיהיו  רפורמי אחד או שנים שיסכימו להקפיא את מתווה הכותל". אפשר לצפות לכך שגם יהודי ארה"ב הליברליים יציבו את האינטרסים הקיומיים של מדינת היהודים לפני הערכים שלהם, נכונים וחשובים ככל שיהיו.

פוליטיקאים חילונים בכירים דוגמת הנשיא השישי ומנהיגת התנועה (אז "קדימה") השתמשו באמרה "עבור השלום אני מוכנה לחבוש גם שטריימל", כדי להמחיש את נכונותם לעסקה "שלום בית עם החרדים תמורת שלום עם הערבים". לפיד הצטלם בכותל כשטלית עוטפת את כתפיו וזוגתו, כך פורסם, מפרישה חלה. מפלגת העבודה ואפילו מרצ כבר ישבו בעבר לצידם של החרדים סביב שולחן הממשלה.  בכירה במרצ אמרה השבוע לאל-מוניטור כי היא אינה שוללת השתתפות בקואליציה עם ש"ס ויהדות התורה. היא יודעת ששינוי הסטטוס קוו ביחסים עם הפלסטינים יחייב ויתורים כואבים שבעתיים משמירה על הסטטוס קוו בכותל.

בימים כתיקונם, היה ניתן להניף דגלים רבים שראוי להיאבק עבורם. אך אלה אינם ימים כתיקונם. בימים אלה עלינו להתמקד במאבק המרכזי ולא להרפות. באנגלית אומרים we have to choose our battles .