דילוג לתוכן העיקרי

הדרך השלישית של חמאס: גם איראן וגם מצרים

חמאס הפתיע כשנפגש באותו סבב שיחות גם עם בכירים בקהיר וגם עם נסראללה - אחד מיריבה הגדולים של מצרים. בכיר בארגון אמר לאל-מוניטור שבהנהגה החליטו לשנות גישה ולהפסיק לבחור צד בשסע הבין-גושי של העולם הערבי, אלא לנסות להסתדר עם כל הצדדים.
A member of the Palestinian security forces loyal to Hamas speaks on a walkie-talkie at Rafah border crossing between Egypt and southern Gaza Strip May 19, 2016. REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa   - RTSEZZG

בכיר חמאס מוסא אבו-מרזוק נפגש בשבוע שעבר עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. אבו-מרזוק הגיע לביירות אחרי שבכירי חמאס נוספים, רובם משוחררי עסקת שליט, נדרשו לעזוב את קטאר בעקבות הסנקציות שהטילו המדינות הסוניות, הרואות באמירות תומכת בארגוני טרור. לפני שבא ללבנון נועד אבו מרזוק עם שר המודיעין המצרי, חאלד פאוזי. לכאורה, קיימת סתירה בסבב השיחות הזה: כיצד ייתכן שבכירי חמאס, שמצד אחד מתחננים אל מצרים לחמם את היחסים, נפגשים מצד שני עם יריבה של קהיר ובן בריתה של איראן, מנהיג חיזבאללה נסראללה? ומעבר לכך, האם ייתכן שיש לחמאס דרך שלישית כדי לצאת מהמלכוד המדיני שהתנועה מצויה בו, מבלי לבחור צד?

כפי שכבר נכתב כאן מספר פעמים, הזרוע הצבאית של חמאס דוחקת בהנהגה המדינית להדק את היחסים עם איראן, בציפייה שתחמש אותה לקראת עימות צבאי עם ישראל. בחודשים האחרונים טהרן חידשה את סיוע הכלכלי לתנועה, אם כי במידה קטנה בהרבה מבעבר. במקביל, בעקבות הפעולות של צבא מצרים בחצי האי סיני ולאורך הגבול עם עזה, ולנוכח העובדה שמצרים רואה בחמאס ארגון טרור שיש לפקוח עליו עיניים, קשה עד בלתי אפשרי להבריח נשק ותחמושת לרצועה לעומת תקופתו של הנשיא הקודם, חוסני מובארק.

אחד מבכירי חמאס ברצועה אומר לאל-מוניטור בעילום שם, כי בתנועה מתנהל היום ויכוח עז בין הפלגים השונים על הדרך שבה היא צריכה ללכת. הבכיר מספר שהוויכוח הוא עמוק הרבה יותר מהשאלה היכן הלשכה המדינית תקבע את מקום מושבה לאחר שנאלצה לצאת מקטאר.

מוסא אבו-מרזוק, מייסדה של הלשכה המדינית של חמאס בסוף שנות ה-80, התגורר בווירג'יניה, ארצות הברית, ובמשך יותר מעשרים שנה מחפש מקלט וחסות ללשכה המדינית. תחילה נמלט מארצות הברית לעמאן, משם לדמשק, אחר כך לקטאר, וכעת נראה כי היעד הבא של הלשכה המדינית הוא ביירות.

ראשי התנועה שעזבו את קטאר לא הגיעו לעזה משתי סיבות: הראשונה היא החלטה אסטרטגית שהתקבלה לפני מספר שנים, לאחר חיסולם של מנהיגי התנועה, השייח אחמד יאסין ועבד אל עזיז רנטיסי (מרץ-אפריל 2004). בזמנו הוחלט כי הנהגת התנועה לא תשב כולה במקום אחד כדי להקשות על ישראל להתנקש בה. הסיבה השנייה מעניינת יותר. הבכיר בעזה מסביר לאל-מוניטור כי גוברות הדעות בקרב ראשי התנועה שאסור לחמאס לחזור על טעויות העבר של מנהיגה היוצא, חאלד משעל, ששם את כל הביצים הדיפלומטיות של התנועה בסל אחד. על פי הגישה החדשה, אותה מוביל ראש הלשכה המדינית הנכנס, איסמאעיל הנייה, תפקידה של ההנהגה המדינית הוא לפתח ולשמר יחסים טובים עם כל מי שמוכן לקבל את מנהיגי חמאס, ולא להתעמת עם אף מדינה. במילים אחרות: לא ליפול לתוך השסע הבין-גושי של העולם הערבי, אלא להלך בין הטיפות. לא התקרבות מוחלטת ובלעדית לאחד הצדדים, כמו איראן או מצרים, אלא יחסים במינון מוקפד שבו יישמרו עצמאות ארגונית וערוץ פתוח עם שני הצדדים.

במקביל לפגישה עם נסראללה, חמאס הבטיחה לקהיר כי תקיים את כל ההבנות שהושגו עם המודיעין המצרי ועם הביטחון הלאומי המצרי, שלפיהן היא תפעל לשמירה על האינטרסים של מצרים ולסיכול איומים מצד ארגונים סלאפיים וג׳יהאדיסטיים. חמאס גם התחייבה שלא תנצל את הגבול ברפיח להברחת תחמושת וציוד צבאי. הדרישות האלה הובהרו באופן הברור ביותר למנהיג חמאס יחיא סינוואר בעת ביקורו הממושך במצרים לפני כשבועיים (11-10 ביוני). רק כך, ובתיווכו של בכיר פתח לשעבר, מוחמד דחלאן, יאפשרו המצרים הכנסת משאיות סולר להפעלת תחנת הכוח של עזה. לחמאס ברור, ולמצרים ברור עוד יותר, שסטייה קלה שבקלות מצד התנועה הפלסטינית מההבנות שהושגו תוביל לסגירת הגבול ברפיח, מה שיחזיר את חמאס למצב של איום קיומי על שלטונו.

שיטת המקל והגזר ברורה למנהיגי התנועה, והם יצטרכו להתמודד עם האיום הזה בתקופה הקרובה לכל הפחות. בחיפוש אחר בית חדש ללשכה המדינית בלבנון, חמאס הבטיחה למצרים שגם אם בסיס הלשכה יהיה בביירות, קהיר תוכל לפקח על התנהלותה.

קשה לדעת אם הניסיון לרקוד על שתי החתונות יחזיק מעמד. בימים ובשבועות הקרובים יוקם מטה הלשכה המדינית בלבנון. מוסא אבו-מרזוק יחל שוב, בפעם החמישית בחייו, לשקם את מוסדותיה המדיניים של התנועה במדינה חדשה. שאלת השאלות היא אם ראשי חמאס יצליחו ליישם את האסטרטגיה שבחרו בה, בתקווה שלא ליפול שוב לתהום המדינית הזכורה להם מתקופתו של חאלד משעל, ובתקווה שלא יסתכסכו שוב עם מצרים בניסיון לרצות את מארחיהם בלבנון.

המקור בעזה סבור שהלקח נלמד, אבל ניסיון העבר הוכיח שחמאס נאלצה תמיד להתיישר עם רצון המדינה המארחת של הלשכה המדינית של התנועה. ההבדל הפעם הוא שמנגד עומד משקיף מצרי, המאיים לקטוע את צינור החמצן מרפיח לעזה.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles