ישראל מציינת את יום ירושלים, אך האם יש לה סיבה לחגוג?
כמו שלושת הנשיאים לפניו, טראמפ צפוי לחתום בשבוע הבא על צו המשעה את החוק האמריקאי להעברת שגרירות ארה״ב לירושלים. בישראל יכולים להמשיך לדבר על ״העיר המאוחדת״, אבל בלי הסכם עם הפלסטינים, היא תהיה הבירה היחידה בעולם שאף מדינה אחרת אינה מכירה בה.
אחרי שחתם השבוע (22 במאי) את שמו על פתק וטמן אותו בין אבני הכותל, בשבוע הבא צפוי נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לחתום על צו להשעיית החוק להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים. הוא יטמון את החוק במגירה שבה הוא כלוא מאז שהועבר בקונגרס ב-1995, ושממנה הוא נשלף מדי שישה חודשים כדי לקבל את אישור הנשיא ליישומו. ב-1 ביוני טראמפ אמור להצטרף לשלושת קודמיו בבית הלבן (ברק אובמה וביל קלינטון הדמוקרטים וג׳ורג וו׳ בוש הרפובליקאי), ולקבוע שהימצאותה של שגרירות ארה"ב בירושלים מסכנת את האינטרסים של הביטחון הלאומי האמריקאי. לא פחות.
אלמלא התפתה ניוט גינגריץ', יו"ר בית הנבחרים בזמן אישור החוק, להשתתף אז בתרגיל הפוליטי המסריח של השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק והליכוד, חברו הטוב טראמפ לא היה נאלץ השבוע לאכזב את ״חברי הטוב בנג'מין״, כפי שכינה את ראש הממשלה בנאומו בירושלים. הישראלים התרגלו לכך שהשגרירות האמריקאית שוכנת בתל אביב ולא עשו מזה ביג דיל. המהומה סביב העברת השגרירות לירושלים מזכירה שמבחינתה של המעצמה הידידותית ביותר לישראל, לא רק ירושלים המזרחית, שסופחה לישראל ב-67', אינה מהווה חלק מבירת ישראל; עד היום ארצות הברית לא הכירה דה יורה בריבונותה של ישראל גם על מערב ירושלים. זו הסיבה לכך שהיא נמנעת מפתיחת השגרירות בבניין המיועד לה השוכן בירושלים בתחום קווי 67.
