האם משבר החשמל בעזה יוביל לעימות צבאי עם ישראל?

מחסום הפחד משלטון חמאס נשבר. משבר החשמל ברצועת עזה הוציא בפעם הראשונה לרחוב אלפי מפגינים [12 בינואר], שלא חששו מכוחות הביטחון של חמאס ולא נרתעו מלהתעמת איתם. מאז השתלט חמאס על רצועת עזה בהפיכה צבאית לפני כמעט עשור [2007], רבים מתושבי הרצועה סובלים ממחסור קיומי של אמצעי מחייה בסיסיים. מבחינתם, אין להם כבר מה להפסיד.

מנהיגי התנועה, אנשי הזרוע המדינית והצבאית, שדיכאו בעבר במהירות ניצנים ראשונים של כל מחאה עממית נגד שלטונם, הופתעו מאוד מעוצמת מחאת החשמל ומכך שאינם יכולים כתמיד להסתפק בהאשמת גורמים אחרים.

בעבר נהג חמאס להאשים את ישראל והסגר במצב הכלכלי החמור ברצועה, וכן את הנהגת הרשות הפלסטינית ובעיקר את אבו מאזן, ש"זנח את עמו" ואינו מעוניין להגיע לפיוס עם חמאס מטעמים אינטרסנטיים שלו. הפעם זה לא עבד, ונדמה כי חמאס כבר לא נתפס בעיני תושבי הרצועה כקורבן מדיניות הסגר הישראלי.

עכשיו, בפעם הראשונה, הפנו תושבי הרצועה אצבע מאשימה אל המנהרות בהן משקיעה הזרוע הצבאית של חמאס מיליוני דולרים, במקום להשקיע את הכספים האלה בשיפור חיי התושבים החיים במצוקה מחפירה.

תושב מחנה הפליטים ג'באליה, שהשתתף בהפגנות הסוערות, סיפר לאל-מוניטור כי לאחר שנשמעו בהפגנה צעקות המפגינים "אנפאק, אנפאק" (מנהרות, מנהרות), החל חמאס בפיזור אלים וכוחני שלהם. "אנשים צעקו 'אנפאק' והיה ברור שהם מתכוונים לומר לחמאס – איך יש לכם כסף בשביל זה, אבל לממן סולר לחשמל לתושבים אין לכם? אני חושב שהם (חמאס) לא תיארו לעצמם שאלפים ייצאו להפגין נגדם ולא יפחדו מהם. נמאס לכולם לחיות כך שנים, בלי עתיד ובלי תקווה".

בישראל עקבו בעניין אחר המחאה. ועוד לפני שמישהו ממנהיגי התנועה ינסה להפנות את זעם התושבים לעבר ישראל, האשים מתאם הפעולות בשטחים את חמאס במשבר. בראיון לסוכנות הידיעות הפלסטינית, הסביר האלוף פולי מרדכי כי ישראל ממשיכה להעביר כרגיל סולר לתחנת הכוח המספקת לרצועה 122 מגה ואט, ואף תיקנה באופן מיידי תקלה באחד מקווי החשמל ימים אחדים לפני פרוץ המחאה. בנוסף ציין אלוף מרדכי כי מנהרות חמאס מוארות 24 שעות ביממה בזכות גנרטורים הפועלים על סולר שיועד לתושבי עזה ונגנב מהם, וכי מנהיגי התנועה נהנים מאספקת חשמל רצופה וסדירה בניגוד לתושבי הרצועה שמקבלים חשמל רק שלוש שעות ביום.

במערכת הביטחון בישראל מרוצים מכך שלפחות בטווח הזמן המיידי המסר הזה נקלט, וניסיונות חמאס להסיר מעצמו אחריות לא צלחו. "רק לאחר שהבינו כי הפעם זה לא ילך להם", אמר לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי, "הם נכנסו לפעולה". איסמעיל הנייה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס ומי שאמור להיות מוכרז בקרוב ליורשו של ח'אלד משעל, פנה בעצמו לקטאר ולטורקיה, שתי האפוטרופוסיות היחידות של חמאס, בבקשה לסייע לחמאס לפתור את המשבר. ואכן טורקיה הודיעה כי תשלח כמויות גדולות של דלק לתחנת הכוח בעזה, וקטאר הודיעה על הזרמת 12 מיליון דולרים באמצעותם ניתן יהיה כנראה להעביר את החורף ברצועה – אמנם לא באספקה מלאה של חשמל, אבל באופן שיפחית את לחץ תושבי הרצועה מחמאס ויסיר לפחות בשלב הזה את האיום על שלטונו.

במערכת הביטחון בישראל מבינים כעת כי לאחר שמחסום הפחד של תושבי הרצועה הוסר, מחאה נגד חמאס עשויה לפרוץ שוב בעתיד ולהתפשט במהירות כאש בשדה קוצים. "ככל שמנהיגי התנועה יחושו שאחיזתם בשטח נחלשת וכי יש סכנה של התפרצות מחאה אזרחית נגד שלטונם, הם יבחרו לשוב ולהעלות לראש סדר העדיפויות שלהם את הג'יהאד נגד ישראל", אומר לאל-מוניטור מקור ביטחוני ישראלי.

לדבריו, צה"ל מנוסה מאוד בפענוח דרכי הפעולה של חמאס כדי להסיט ממנו את לחץ התושבים. "סמוך לפרוץ מבצע צוק איתן [2014]", מספר המקור הביטחוני, "כשחמאס לא יכול היה לשלם במשך כחצי שנה משכורות לעובדי המנגנונים האזרחיים והצבאיים, וחשש ששלטונו בעזה בסכנה, התשובה היחידה שיכול היה להציע לתושבים הייתה הגברת המתיחות הביטחונית עם ישראל. חימום הגזרה עם ישראל בזמנו לא רק הסיט את הלחץ מחמאס, אלא גם העניק למנהיגי התנועה אמתלה לבקש סיוע דחוף ממדינות שנרתמות בדרך כלל לעזרתם, למשל קטאר וטורקיה; בדיוק כפי שעשה הנייה במשבר החשמל הנוכחי".

המקור הביטחוני אומר עוד כי מנהיגי חמאס למדו מטעות צוק איתן, שהתדרדר כמו כדור שלג, ולא ירצו להגיע לעימות מקיף וכולל עם ישראל כבעבר – עימות שבעצמו יהווה איום על שלטונם. לדבריו, אם חמאס יחוש בסכנה לשלטונו, הוא לא יהסס לפתוח חזית עם ישראל בתקווה לשלוט בגובה הלהבות. לכן, כך מעריך המקור, חשוב לחמאס להמשיך לשקוד על פרויקט המנהרות כהיערכות ל"יום הדין", ובד בבד להיות עם אצבע על הדופק מפני התארגנות של מרי אזרחי פנימי.

בטווח המיידי אין סכנה מוחשית לשלטון חמאס. אם תתפשט המחאה בעזה  בסוגית החשמל או בעניינים אזרחיים אחרים, הזרוע הצבאית לא תהסס להפעיל אמצעי דיכוי כבדים כמו ירי ומעצרים נרחבים. השאלה היא, עוד כמה זמן יוכל חמאס להמשיך לשלוט ברצועת עזה מבלי לאפשר לתושביה חיים נורמליים.