במחלקות המחקר של אמ"ן ושב"כ עוקבים בעניין רב אחר ועידת הפת"ח שנפתחת השבוע ברמאללה [29 בנובמבר – יום השנה לאישור תכנית החלוקה בעצרת האו"ם]. העניין בישראל אינו נוגע למעמדו הפוליטי של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בתוך תנועתו ומאבקי הכוח ההרסניים בינו לבין "ג'מעת דחלאן" (חבורת דחלאן), אלא בהשלכות חולשתו על ישראל.
לפי פרסום בעיתון "הארץ", ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף הרצי הלוי, התריע בכנס סגור שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת ת"א כי מאבקי הכוח יובילו להתערערות המצב הביטחוני בגדה המערבית בשנה הקרובה [2017]. להערכתו, מאבקי הכוח בין הפלגים הניצים בתנועת הפת"ח יעניקו לחמאס הישגים משמעותיים בשטח. "התוצאה תהיה מציאות מאתגרת מאוד ביהודה ושומרון", צפה האלוף הלוי.
שלא באופן פומבי, בתוך מערכת הביטחון ובעיקר באמ"ן מחקר קיים חוסר שביעות רצון, זאת בלשון המעטה, מכך שהדרג המדיני בישראל לא ניצל את כהונתו של אבו מאזן לקידום תהליכים מדיניים, שהיו מסירים את איום הלא נודע לאחר לכתו של היו"ר.
ועידת הפת"ח אולי לא תבהיר את כל התמונה ולא תבסס את כל התרחישים שנבחנו בישראל לגבי "היום שאחרי אבו מאזן", אבל דבר אחד ברור לכולם: יו"ר הרשות פעל בתחכום רב כדי לארגן את ועידת הפת"ח, כך שזו תהווה למעשה את צוואתו הפוליטית והמדינית. על פי הדרך שטווה אבו מאזן, אין ברשות מקום למתנגדיו – ג'מעת דחלאן, ויש לעשות הכל כדי שלא לחזור למאבק פלסטיני מזויין. לשיטתו, יש להתנגד בכל הכוח למיטוט הסדר הציבורי, שנבנה בעמל רב לאחר סיומה של האינתיפאדה השנייה [2005]. זו הייתה בסימן מחבלים מתאבדים, שאיימו למוטט עמם את הרשות כולה. הדבר היחיד המצדיק לדעתו של אבו מאזן "מעשה התאבדות", כך אומרים לאל-מוניטור מקורביו, הוא "התאבדות" על המשך התהליך המדיני שיביא לסיום הכיבוש הישראלי בשטחים. שנת היעד שבחר אבו מאזן היא 2017 בה יצוין יובל שנים למלחמת ששת הימים. אם יתממש חזונו, הוא יכריז בשנה הבאה על הקמתה של המדינה הפלסטינית ויפרוש מהחיים הציבוריים.
מבחינה פלסטינית פנימית, העניין הרב בוועידת הפת"ח קשור למסע הטיהורים של ג'מאעת דחלאן ולשאלה מי הוכנס ל"רשימה השחורה" וסולק משורות התנועה. גם מאבקי הכוחות בתוך הפת"ח בין 1,400 הצירים הקיימים מושכים לא מעט עניין פלסטיני.
בכירים בתנועת הפת"ח הודו בשיחה עם אל-מוניטור, כי אינם יכולים להצביע על קבוצת כוח חזקה בתוך הפת"ח שתוכל להמשיך לשלוט ברשות הפלסטינית תוך שמירה על הסדר הקיים והתנגדות לכוחות ג'מעת דחלאן; אלו כידוע רק ממתינים ללכתו של היו"ר אבו מאזן, המכונה על ידם "הדיקטטור הגדול".
אחד מאנשי דחלאן אף טוען בשיחה עם אל-מוניטור, כי אין לאיש מאנשי אבו מאזן סיכוי לעצור את שובו לזירה של דחלאן. לדבריו, אם ינסה אבו מאזן להעביר את השלטון בצורה מסודרת לאחד ממקורביו בפת"ח ואם לאו, הכוח שצבר דחלאן אינו ניתן לערעור. "הכריזמה שלו, הניסיון שלו ובעיקר התמיכה הבין-ערבית שרקם במהלך שנותיו בגלות מאונס, הם שיביאו לו את הנשיאות. אין מישהו שמתקרב ליכולותיו המוכחות (של דחלאן), אין בכל הרשות הפלסטינית מנהיג בעל שיעור קומה שיזכה לאמון הציבור הפלסטיני כפי שיזכה דחלאן", הוא סיכם.
דברי הרהב הללו נאמרו כאמור על ידי איש שלומו של המנהיג הגולה. מבחינתה של מערכת הביטחון בישראל, ההערכה היא שמאבקי הכוח בתוך הרשות הפלסטינית ובתוך תנועת הפת"ח יובילו לכאוס ברשות ולעימותים אלימים בין הפלגים הפוליטיים הניצים ברשות, וכפועל יוצא מכך האלימות תכוון גם אל מטרות ישראליות.
"זו תופעה ידועה עוד מהשנים שאנחנו ישבנו בכלא", אומר לאל-מוניטור בכיר בפת"ח, "כאשר היו ויכוחים בין הפלגים הפלסטינים בתוך בתי הכלא בישראל, בסופו של דבר הוצאנו את הזעם שלנו על הסוהרים". לדבריו, אם יהיו מאבקים בין הפלגים הפלסטינים בתוך תנועת הפת"ח או מחוצה לה, האלימות לא תיעצר במחסום קלנדיה או חווארה.
דברים אלה מתחברים לדברי ראש אמ"ן הלוי, שטען לפני כחצי שנה בכנס הרצליה [יוני 2016], בהתייחס לגל הטרור האחרון, כי מדובר בהסלמה פוסט-מודרנית שבה היחיד במרכז ולא הארגון. "יש פה יותר אנטי אידאולוגיה מאשר אידאולוגיה", אמר אז ראש אמ"ן, כרמז לכך שגם מחלקות המחקר של המודיעין הישראלי מתקשות לנבא כיצד יתרגמו הצעירים את המיאוס האדיר מהמערכת הפוליטית הפלסטינית, שהולכת ומסתבכת מול עיניהם, ומה תהיה תגובתם כלפי ישראל. האם אחרי יותר מעשור לסיומה של האינתיפאדה השנייה ובמלאת 50 שנה לכיבוש, שוב יופנה הזעם כלפי "הסוהרים"?
נדמה כי בתום ועידת הפת"ח ניתן יהיה להשיב רק על חידה אחת שמעסיקה הן את הפלסטינים והן את בכירי המערכת הביטחונית בישראל: עד כמה הצליח היו"ר אבו מאזן ליצור מרכז כובד חזק, שיידע להתמודד עם התחזיות הקודרות לעתיד החברה הפלסטינית בשנה הקרובה.