החלטת הקבינט לאשר מספר קטן של היתרי בנייה לפלסטינים המתגוררים באזור C בגדה המערבית מזכירה את הסיפור המפורסם על הרבי שהורה ליהודי ברוך הילדים להכניס את העז שלו לדירת החדר המשפחתית. כשהצפיפות גברה והמצוקה הפכה בלתי נסבלת, הורה הרבי להוציא את העז, והיהודי חש רווחה גדולה. כמובן ששיטת העז לא פתרה את מצוקתו של המסכן. במשך שנים ארוכות ישראל הקפיאה כמעט כליל את הבנייה בכפרים הפלסטינים השוכנים בשטח שמצוי בשליטתה המלאה, המהווה כ-60 אחוזים משטחי הגדה. אין פלא על כן שהמתנחלים הפכו את הפשרת הבנייה, שנעשתה במסגרת תוכנית המקל והגזר של שר הביטחון אביגדור ליברמן, לפרשה פוליטית מבית היוצר של סיעת הבית היהודי ו"שדולת ארץ ישראל" בכנסת.
בן כספית תיאר כאן בשבוע שעבר (26 באוקטובר) את "ליברמן השני", שבניגוד לליברמן הראשון הוא "פרגמטי יחסית". אכן, יחסית לעצמו, וגם בהשוואה לחבריו המתלהמים בימין הפוליטי, שר הביטחון בגרסתו הנוכחית יכול להיחשב לאדם שקול ומתון. ייתכן שהדמות המפויסת שהוא לובש, בעזרת תוכנית המקל והגזר, תוביל אותו אל המטרה הנכספת – לשכת ראש הממשלה. ואולם, 50 שנות כיבוש מלמדות שהמדיניות הזאת מרחיקה את ישראל מהיעד הנכסף - סיום הסכסוך עם הפלסטינים והבטחת קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית וכמדינתו של העם היהודי.
