מינויו של אנטוניו גוטרש, ראש ממשלתה לשעבר של פורטוגל, למזכיר הכללי הבא של האו״ם אינו מפתיע את מי שעקבו אחר פעילותו הבינלאומית. גוטרש הוא מאמין גדול במשא ומתן רב-צדדי, ואף שירת במשך עשור כנציב האו"ם לפליטים (2015-2005) – משימה העוסקת בנושא הבוער ביותר על סדר היום העולמי. הוא השקיע מאמצים חסרי תקדים כמעט בניסיון להקל על סבלם של הפליטים בעיראק ובסוריה.
לא פחות מזה, גוטרש הוא אביר הדיפלומטיה הקולקטיבית למען השלום במזרח התיכון. הוא מוכר היטב לרבים ממנהיגי מפלגת העבודה בישראל, לאחר ששירת כמזכיר הכללי של האינטרנציונל הסוציאליסטי בשנים 1999-2005, והיה גם חברו הקרוב של הנשיא המנוח שמעון פרס.
אנטוניו גוטרש ללא ספק יביא למשרת מזכ״ל האו"ם גישות חדשות ויצירתיות, הן בנושא משבר הפליטים הבינלאומי והן בפתרון סכסוכים, במיוחד בנוגע לסוריה ולקונפליקט בין ישראל לפלסטינים.
למעשה, יש לו דעות מוצקות מאוד בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא ידיד של ישראל, ושואב השראה רבה מתהליך בנייתה של מדינת ישראל מאז כינונה. עם זאת, הוא מתנגד בחריפות לכיבוש הגדה המערבית, ולמדיניות ההתיישבות של ישראל. גוטרש מאמין שאת ביטחונה של ישראל יכול להבטיח רק פתרון של שתי מדינות לשני עמים, בערבות הקהילה הבינלאומית.
טריה רד-לארסן, נשיא המכון הבינלאומי לשלום, היה מיוזמי שיחות השלום באוסלו בתחילת שנות ה-90, בעת ששירת כדיפלומט נורבגי, ולימים מונה לתת המזכיר הכללי של האו"ם לענייני לבנון ופלסטין. הוא סיפר לאל-מוניטור שגוטרש יביא אל השולחן חשיבה ״מחוץ לקופסה״ בכל מה שקשור לפתרון סכסוכים, וככל הנראה ייטול לעצמו תפקיד פעיל מאוד כמזכיר הכללי, מבלי להיכנע ללחץ המסורתי של ארה"ב על האו"ם להימנע מתיווך בסכסוכים בינלאומיים.
אף שהמינוי עדיין טרי מאוד, גוטרש כבר החל להתייעץ עם צוותי חשיבה בינלאומיים לגבי היבטים שונים של ניהול סכסוכים. מקורות סיפרו לאל-מוניטור על יוזמה שכזו שהעלו לאחרונה בפני גוטרש קובעי המדיניות באו"ם, בשיתוף פעולה עם צוותי חשיבה בינלאומיים המבוססים בניו יורק. הרעיון הוא להרחיב את תפקידו של האו"ם בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, לקראת פתרון של שתי מדינות, באמצעות הרחבת תפקידו של האו"ם מעבר למעמדו הנוכחי כבמה להחלטות הבינלאומיות שמתקבלות בעצרת האו״ם.
ההצעה הזו, שנבחנת כעת בידי היועצים של גוטרש, אמורה לקדם את פתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים באמצעות משלחת סיוע של האו"ם שתישלח לפלסטין ותקדם את כינונה של המדינה, בדומה למשלחת האו"ם המיוחדת שפועלת בלוב (לבניית מוסדות השלטון, לטיפול בנושאים כמו זכויות אדם ושלטון החוק, ולקידום המגזר הביטחוני והסיוע הבינלאומי). המשלחת תפעל בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית לכינונה של מדינה, ותשאיר את המשא ומתן על מעמד הקבע לצדדים המעורבים ולקוורטט (שבו חבר גם האו"ם).
על פי קובע מדיניות ששוחח עם אל-מוניטור בעילום שם, תוכנית שכזו יכולה לקדם את פתרון שתי המדינות, אם הקהילה הבינלאומית תפעל ביחד עם הרשות הפלסטינית ומנהיגיה בנושאים שונים שקשורים להקמת המדינה, ומבלי לשנות את הסטטוס קוו הקיים בשטח. את המשלחת ינהלו מומחים לממשל, לכלכלה ולביטחון ממדינות שונות החברות באו"ם, כפי שיחליטו חברות הקוורטט.
על פי אותה תוכנית שמשרטטים כעת קובעי המדיניות באו"ם וצוותי החשיבה מניו יורק, המשלחת המיוחדת לפלסטין תטפל בארבעה נושאים עיקריים.
הראשון יהיה תהליך המעבר הדמוקרטי למדינת פלסטין עצמאית, כלומר פיתוחם של מוסדות מדינה דמוקרטיים שיתבססו על הרשויות הקיימות ברשות הפלסטינית - המבצעת, המחוקקת והשופטת. הנושא השני יהיה שמירה על שלטון החוק ועל זכויות אדם, על בסיס אמנת האו"ם, כולל גיבושה של חוקה פלסטינית, תוך הקפדה מלאה על זכותה הריבונית של מדינת פלסטין לקבל את החלטותיה בעצמה. הנושא השלישי יהיה הביטחון. כוחות האו"ם (בניצוחה של ארה"ב) יאמנו את שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית ללוחמה בטרור. והנושא הרביעי שהמשלחת תעסוק בו הוא הסיוע הבינלאומי לכינונה של פלסטין, בתיאום עם האיחוד האירופי. המדינות החברות באיחוד יפנו לקהיליית התורמים הבינלאומית, על מנת לגייס תמיכה כלכלית בתהליך בניית מוסדות המדינה.
קובעי המדיניות באו"ם סיפרו לאל-מוניטור שתוכנית כזו מחייבת דיונים נרחבים, עד שתתקבל החלטה באסיפה הכללית של האו"ם. הממשל האמריקאי הבא הוא זה שיצטרך לתת לה אור ירוק. משלחת שכזו, בפיקוחו של הקוורטט, תפעל אך ורק במקביל לשיחות על מעמד הקבע בין שני הצדדים.
כשנשאל בעניין ההצעות הללו, אמר גורם פלסטיני בכיר ששוחח עם אל-מוניטור שההנהגה הפלסטינית תסכים לתוכנית שכזו רק אם תלווה במתווה ברור לדיון במעמד הקבע, כולל לוח זמנים.
בצד הישראלי, התגובה שלילית ומתנשאת. בכיר במשרד החוץ הישראלי אמר לאל-מוניטור שלאו"ם לא יכול להיות שום תפקיד בפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, שכן האו"ם משוחד נגד ישראל.
על כל פנים, אין ספק שהמזכיר הכללי הבא של האו"ם יהיה פעיל דיפלומטי בכל מה שקשור למזרח התיכון, ויעשה כל מאמץ כדי לשכנע את הקהילה הבינלאומית להתגייס למען תהליך שלום רב-צדדי שיוביל לפתרון של שתי מדינות לשני עמים.