הדה-לגיטימציה הצליחה: השמאל התרסק
יאיר לפיד הצליח להפוך את "יש עתיד" למפלגה הגדולה ביותר בזכות מיתוגו כימין לייט והתנכרותו לשמאל, שהפך למחנה שולי ומוקצה שהציבור בורח ממנו כמו ממחלה קשה. אם השמאל עדיין חפץ חיים, הוא חייב להמציא את עצמו מחדש.
בחודש פברואר [2016] התארח יו"ר "יש עתיד" ח"כ יאיר לפיד בוועידת "גלובס", והסביר מדוע השמאל לא ינצח בחירות בעשרים השנים הקרובות. לפיד טען, ש"רואים את זה דמוגרפית, לפי גילאים ודעות. כל שנה מתים אנשים שמאמינים בדעות שמאל ונולדים אנשים עם דעות ימין ומרכז. אנשים רואים שדוקרים אותם בסכינים ורואים את הטירוף של העולם מסביבנו, והמספרים אומרים שהשמאל לא ינצח פה בחירות. המרכז כן. אנו מכוונים לשם. איש לא יכול למכור אותי כשמאלני, אבא שלי היה איש של בגין".
דברים אלו באותה ועידה, שגובו כמובן במהלכים, מעשים והצהרות, מסבירים את נסיקתו של לפיד, ששיאה בינתיים בסקר מיום שלישי השבוע [6 בספטמבר], לפיה מפלגתו היא הגדולה ביותר בישראל.
לפיד הבין ביתר שאת אחרי הבחירות האחרונות [2015] שהדרך אל ראשות הממשלה עוברת בימין באמצעות הפיכת השמאל למוקצה. הוא האשים את השמאל בשתיקה מול השקרים (לדבריו) של אבו מאזן והתנער מכל שיוך לגוש השמאל, אף שבסיס האלקטורט שלו מצוי עמוק בתוך השמאל-מרכז ועלייתו בסקרים היא בעיקר על חשבון המחנה הציוני.
איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בפרדוקס: לפיד עולב בשמאל, מתנער ממנו בכל דרך, ורוב מצביעיו הם הלב הפועם של השמאל האידאולוגי המתון. זה שהתגלגל בעשור האחרון בין קדימה למפלגת העבודה, לתנועה ולמחנה הציוני.
