״לא פשרה ולא נעליים״: נמשך מסע הטיהורים של הטורקים נגד הכורדים

הבדלנות הכורדית עשויה להסלים

קאדרי גורסל כותב שמסע הטיהור של ממשלת טורקיה בעקבות ניסיון ההפיכה של 15 ביולי נגד הנשיא רג׳פ טאיפ ארדואן התרחב אף מעבר לחוג תומכיו של פטהוללה גילן, וכולל היום גם את כל מי שתומך במפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) ואפילו מזדהה עמה.

במשרד הפנים הדיחו החודש מתפקידם 25 ראשי ערים שתמכו ב-PKK, המסווגת בטורקיה כארגון טרור לכל דבר, ממש כמו הארגון המסונף אליו, איחוד הקהילות הכורדיות (KCK). מחצית מראשי הערים שהודחו מתפקידם כבר יושבים בכלא וממתינים למשפט. גורסל מסביר שראשי הערים ״נבחרו בבחירות המקומיות של מארס 2014, כנציגי מפלגת השלום והדמוקרטיה, שהפכה כעבור זמן קצר למפלגת המחוזות הדמוקרטיים (DBP). באותה שנה, חברה התנועה הכורדית לכמה אלמנטים בשמאל הטורקי, וכך נולדה מפלגת העם הדמוקרטית (HDP), ששאפה לקנות לעצמה אחיזה ברחבי המדינה. בזמן ש-DBP התמקדה בשלטון המקומי, זכתה HDP במושבים בפרלמנט בשתי מערכות הבחירות שהתקיימו בשנה שעברה, והפכה לקולם של הכורדים בפוליטיקה הכלל ארצית״.

במשרד החינוך השעו 11,825 מורים שתמכו ב-PKK, ״הפרו עוצר״ והשתתפו בהפגנות ש״שיבשו את הזכות לחינוך ולהשכלה״, מוסיף וכותב גורסל.

כשנשאל לגבי השאלה הכורדית בתחילת החודש, הבהיר ראש הממשלה בינאלי יילדרים שלא מתוכננת שום פשרה. ״לא פשרה ולא נעליים״, אמר יילדרים.

וגורסל מסכם, ״כשהעמדה היא ׳לא פשרה ולא נעליים׳, וכשהתקנות לשעת חירום מנוצלות כדי להדיח מהעיריות נבחרי ציבור לגיטימיים, חברי המפלגה הכורדית, או לסלק מורים מבתי הספר, לא קשה לחזות מראש את ההשלכות שיהיו לזה בדרום מזרח המדינה. התנהגותה משולחת הרסן של הממשלה ללא ספק תצית עוד יותר את הרחוב הכורדי המשולהב ממילא, תשחק את אמונו בתהליך הדמוקרטי ותלבה את האלימות. התפיסה שהכורדים מורחקים מהמגזר הציבורי רק משום שהם כורדים עלולה להתפשט, ולהעצים תחושות של אפליה שיהיה קשה מאוד לתקן. ולבסוף, היד הקשה של הממשלה רק תחזק את הזרם הבדלני בציבור הכורדי, זה שתומך באלימות ובטרור״.

לצבא הטורקי יידרשו לפחות שנתיים כדי להתאושש ממסע הטיהורים

מטין גורג׳ן מספק את הפרשנות המפורטת ביותר לרגע זה של השלכות מסע הטיהורים על הכוחות המזוינים של טורקיה (TSK). רבים מאלו שהודחו או נעצרו היו קצינים בדרגת תת-אלוף ואלוף או טייסי קרב בחיל האוויר.

״נדמה אמנם שה-TSK מתמודד עם גלי ההדף של ההדחות, אך איש לא יכחיש שלכוחות המיוחדים, ליחידות התת-ימיות וליחידות החיפוש וההצלה שלחיל האוויר הטורקי (TAF) תידרש לפחות שנה - ובמקרה של TAF לפחות שנתיים - כדי לחזור למצבת כוח האדם מלפני 15 ביולי״, כותב גורג׳ן.

והוא מסכם ואומר: ״בקצרה, למחסור הנוכחי בטייסי קרב ומסוקים ובכוחות מיוחדים יש השפעה רעה מאוד על רמת המוכנות ועל היכולות הצבאיות של ה-TSK, אבל רבים מרגישים שהמוטיבציה הגבוהה של הכוחות הנותרים תפצה על הירידה במספרם. מזל שהצבא האחר, זה שנלחם ב-PKK, שומר על הביטחון בגבול עם סוריה ומשתתף במבצע מגן הפרת, הוא גם זה שהושפע הכי פחות. בסופו של יום, יידרשו ל-TSK לפחות שנתיים כדי להתאושש מהאובדן שגזרו עליו ניסיון ההפיכה ומסע הטיהורים שבא בעקבותיו״.

40 אלף טורקים נמצאים ״בתחום האפור״ וחוששים מרדיפה

מטין צ׳טינגולץ׳ מדווח על 51 אלף מעובדי המגזר הציבורי שפוטרו מעבודתם בשל החשד לקשרים עם מה שהממשל הטורקי מכנה ארגון הטרור של פטהוללה גילן (FETO).

״שמותיהם של האנשים שפוטרו פורסמו ברשומון הממשלתי הרשמי, ובכך למעשה הוקיעו אותם ומנעו מהם כל סיכוי למצוא תעסוקה במגזר הפרטי. גם אלו שביקשו לפרוש פרישה מוקדמת נדחו על הסף״, כותב צ׳טינגולץ׳.

קיימת תחושה של פחד ושל חרדה בחברה הטורקית כולה, שכן מסע הטיהורים פוגע בכל שדרות החיים. ״המצוד אחר תומכי FETO במגזר הציבורי נמשך גם הוא״, כותב צ׳טינגולץ׳. על פי העיתון היומי Sabah, כ-40 אלף איש נוספים נמצאים כיום ב״תחום האפור״, וחוששים מפיטורים מידיים אם יימצאו ״הוכחות חותכות״ לקשריהם כביכול עם ארגון הטרור. 

סוקרו קוצ׳וקסהין מוסיף וכותב: ״הטירוף סביב מסע הטיהורים ומידת חומרתו עוררו אפילו את זעמו של נושא הדגל, ארדואן, שהתלונן רק בשבוע שעבר כי גם ׳אנשים לא רלוונטיים׳ נתונים למתקפה. ואז, בנאום שנשא בפני מושלים, הוסיף ואמר: ׳אני לא רוצה שתתחרו זה בזה מי מפטר יותר עובדי ציבור. אני רוצה שתהיו הוגנים׳״.

הרדיפה הטורקית ״לא תאריך ימים״ 

ג׳נגיז צ׳נדאר מדווח שמעצרם של הסופר הנודע והעיתונאי העצמאי אהמט אלטן ושל אחיו, מהמט אלטן, איש אקדמיה רב-מוניטין ובעל טור ״עורר גלי מחאה אדירים ברחבי העולם, ומאות אינטלקטואלים בינלאומיים חתמו על עצומה נגד ממשלת טורקיה. בעת כתיבת הכתבה, עמד מספרם של האינטלקטואלים המפורסמים שחתומים על המסמך על 217, והמספר הזה ממשיך לטפס בהתמדה״.

בין שאר האישומים נגד האחים נכלל גם סעיף ״סיוע לניסיון ההפיכה באמצעות מסרים ׳תת-הכרתיים׳ שהועברו לציבור בתוכנית אירוח טלוויזיונית יום אחד לפני ניסיון ההפיכה״.

צ׳נדאר מסכם וכותב: ״סביר להניח שזה לא יאריך ימים. התגובה הקשה מצד האינטליגנציה הבינלאומית היא שביב של תקווה לא רק לשחרורם של אהמט אלטן ושל מהמט אלטן - שמעבירים את החופשה הארוכה בבית כלא באיסטנבול - אלא גם לשחרורם של שאר האינטלקטואלים והעיתונאים הכלולים, ואולי גם של טורקיה עצמה״.

פינאר טרמבלה מדווחת שבני דור ה-Y פנו למגזינים חלופיים וקלילים יותר, שמציעים הפוגה ומפלט מהרדיפה הבלתי-נלאית אחר התקשורת העצמאית במדינה.

״המגזינים הללו פופולריים משום שהם מספרים לאנשים שהם יכולים שוב לחייך, גם אם זה לרגע קצר. הם לועגים לשפה הרודנית, ועושים זאת בעוקצנות מתוחכמת. וחשוב מזה, הם מודדים את הדופק של הצעירים בטורקיה. ומכיוון שהם נתפסים כקלילים ומטופשים, הם נמלטו עד כה מעינה הפקוחה של הצנזורה השלטונית, אבל ממש כמו שירי הילדים של פעם, ששרדו מאות שנים, כמה מהסיסמאות, מהתמונות ומהשירים שמתפרסמים במגזינים הללו חלחלו למוחותיהם ולמכשירים הניידים של בני הדור הצעיר בטורקיה. קשה לאמוד במדויק עד כמה חזקה תהיה השפעתם הפוליטית, אבל סביר להניח שהם יאריכו ימים גם אחרי שתיפול האליטה השלטת״, כותבת טרמבלה.