הפסגה במוסקבה – מהלך סרק של נתניהו

על פי לא מעט דיווחים בשבועות האחרונים, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מתכנן לארח במוסקבה פסגה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. הידיעה הופיעה לראשונה ב"מעריב" לפני כמה שבועות [11 ביולי] וכעת אושרה על ידי נשיא מצרים הגנרל א-סיסי בתדרוך עיתונאי ועל ידי פקידים ישראלים, פלסטינים ורוסים.

על פי המקורות, הפסגה מתוכננת להיערך בסביבות אוקטובר השנה, או מעט אחר כך. האם נתניהו ממשיך במסעו מזרחה ומעוניין לייצב את מעמדה של רוסיה כמתווכת לגיטימית במשא ומתן המקרטע בין ישראל לפלסטינים? האם פוטין מעמיק את חדירתה המחודשת של רוסיה לאזור, לא מסתפק במעורבותו בסכסוך בסוריה ומנסה לכרסם בתפקידה ההיסטורי של ארה"ב כמתווך הטבעי בין ישראל לפלסטינים? נדמה לי ששתי ההערכות הללו מוגזמות. בסך הכל, מדובר בפוליטיקה, תמרונים טקטיים מתוחכמים של נתניהו, שמטרתם שונה בתכלית.

בתחילת השבוע [29 באוגוסט] מתח שליח האו"ם למזרח התיכון, הבולגרי ניקולאי מלדאנוב, ביקורת חריפה על מדיניותה של ישראל בשטחים בהופעה בפני מועצת הביטחון. הביקורת כללה דברים קשים שהטיח במספר התחלות הבנייה עליהן הודיעה ישראל לאחרונה, וגם על מדיניותו החדשה של שר הביטחון אביגדור ליברמן בעניין "מקלות וגזרים". מלדאנוב הדגיש כי מדיניות ההתיישבות של ישראל מכשילה את הסיכוי לשלום והשתמש במינוחים חריפים במיוחד בביקורתו. ירושלים לא שקטה על שמריה ופרסמה הודעת תגובה נזעמת מצדה.

גורמים המעורבים במשא ומתן אמרו בימים האחרונים לאל-מוניטור, כי המהלך כולו מתוכנן בקפידה על ידי פוטין ונתניהו, ומטרותיו מגוונות. השניים משוחחים בטלפון פעם בשבוע לפחות ונפגשו בחודשים האחרונים שלוש פעמים. זו אינה קירבה אמיתית, אלא משחק אינטרסים מובהק. פוטין מעודד כל מהלך שמחזק את ההשפעה הרוסית במזרח התיכון ומעצבן את הבית הלבן, גם אם מדובר במהלכי סרק. נתניהו ממוקד במטרה גדולה אחת: מניעת יוזמה מדינית אמריקאית.

אף אחד משניהם לא משתעשע בתקווה, אומרים המקורות, שפסגה בין אבו מאזן לנתניהו תביא לפריצת דרך או תקדם את סיכויי השלום. מטרתו של נתניהו, על פי כמה אנשים הבקיאים במתרחש, היא שונה לחלוטין: "הוא בסך הכל רוצה לעבור בשלום את החודשיים שבין נובמבר לינואר, בהם יהיה הנשיא אובמה משוחרר מכל מחויבות וישקול מהלך מדיני דרמטי או אי הטלת וטו על יוזמה מדינית, שתגרום לישראל נזק אסטרטגי כבד", אומר גורם מדיני לאל-מוניטור.

הסיפור הוא פשוט: פסגה מדינית דרמטית במוסקבה, באוקטובר או בנובמבר, אמורה "להרגיע" את אובמה, לייצר מצג שווא לפיו קורים דברים בחזית הקרה שבין נתניהו לאבו מאזן ואולי אפילו פריצת דרך. זו הסיבה שמאמציו של נתניהו לצרף בכל זאת את יצחק הרצוג וחלקים מהמחנה הציוני לממשלה נמשכים. אם במקביל לכל זה ימונה הרצוג לשר החוץ, ה"הצגה" תהיה מושלמת.

נתניהו העביר לאחרונה מסר לבית הלבן ובו דאגה מהאפשרות שאובמה ינסה "לגנוב" ברגע האחרון יוזמה מדינית שתגרום, לדברי נתניהו, נזק כבד לשני הצדדים. כל מה שהוא מתכנן בשבועות האחרונים זה מהלך סרק שיסייע לשכנע את אובמה שאין צורך אמיתי ביוזמה כזו.

ביום שלישי השבוע [30 באוגוסט], בכנס של לשכת עורכי הדין בישראל, נאם השר צחי הנגבי, אחד האנשים הקרובים לנתניהו. בשורה הראשונה באולם ישב ח"כ הרצוג, שהמגעים האינטנסיביים לאחדות שלא צלחו עם נתניהו חיבלו קשות בתדמיתו ובמעמדו הציבורי. הנגבי הפתיע בנאומו, שהוקדש כמעט כולו לקריאה מחודשת להרצוג להצטרף לממשלה, באמתלה שכמעט אין חילוקי דעות בין שתי המפלגות.

באותו יום, כמה שעות אחר כך, בטקס ההלוויה של השר לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר, אמר גם נתניהו כי בין הליכוד לעבודה לא נותרו היום חילוקי דעות משמעותיים. המסר ברור: למרות צירופו של ליברמן לממשלה, נתניהו עדיין מאוד מעוניין בהרצוג. הבעיה היא, שאחרי מה שביבי עולל לבוז'י בחודשים האחרונים, לא נותר מהרצוג הרבה. מעמדו במפלגתו ובציבור נמצא בשפל חסר תקדים. הפרסומים על פגישה נוספת שהתקיימה בינו לבין נתניהו לפני כשבועיים, לא הוסיפו לו בריאות.

זהו המשחק הקלאסי של נתניהו, לאורך השנים: ריקוד על כל החתונות, ובמקביל. בסדרת השיחות הארוכה שהוא עורך לאחרונה עם בכירי התקשורת, הוא מבהיר כי אין כרגע היתכנות למשא ומתן אמיתי עם הפלסטינים, אין סיכוי להקמת מדינה פלסטינית בעתיד הנראה לעין ונאום בר אילן המפורסם מעלה הררי אבק במגירה נשכחת.

במקביל, הוא ממשיך לכרכר סביב הרצוג עם תכניות מדיניות, ממשיך לשנן בפני הנשיא סיסי שהוא מחויב לכל מה שסוכם ביניהם, בתיווכו של טוני בלייר, וממשיך לשגר לוושינגטון מסרי שלום מפויסים במאמץ להוכיח שלא הוא המכשול למשא ומתן. הריקוד הזה כבר לא משלה אף אחד בוושינגטון. אובמה שבע מרורים מנתניהו וקנה את הסחורה שזה מכר לו במשך שש שנים, עד שהתפכח ב-2014. פוטין הוא אדם מפוכח, שלא באמת מתעניין במשא ומתן הישראלי-פלסטיני וממוקד באמת במעמדה של רוסיה באזור.

השאלה העיקרית שנשארת פתוחה היא מה בכל זאת יעשה או לא יעשה הנשיא אובמה בחלון ההזדמנויות האחרון שלו, בין נובמבר לינואר. בשלב הזה, אפילו אובמה עוד לא יודע את התשובה. זוהי החלטה שטרם קיבל.

הערה: בגירסה הראשונית נכתב בטעות כי מלדאנוב הינו רוסי.