הסימפוניה הבלתי גמורה של הקוורטט
בדו"ח הקוורטט החדש אין שום דבר חדש. כל העובדות ידועות וכל ההמלצות ממוחזרות מדו״חות קודמים. הגיעה השעה להציג לצדדים שתי חלופות ברורות: שתי מדינות לשני עמים או החלת הריבונות הישראלית על כל הגדה והרצועה.
בחדשים האחרונים נשפכו אלפי מילים על מאמציו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרכך את דו"ח הקוורטט לעניין המצב בשטחים. בשבוע שעבר, ערב פרסום המסמך (26 ביוני), נסע נתניהו במיוחד לרומא כדי לשכנע את מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, שימזער את נזקיו של הדו"ח. מקורביו של ראש הממשלה לחשו באוזניהם של כתבים, שאלמלא המאמץ הדיפלומטי שישראל השקיעה בעניין, היא הייתה יוצאת מהדו"ח בשן ועין. ייתכן. עם זאת, דו"ח הנושא את חתימותיהם של בכירי המדינאים של ארה"ב ורוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, אינו נבחן בתוכנו ואף לא בסגנונו. דו"ח הקוורטט ייבחן באורכן ובחודן של השיניים שחבריו ינעצו בצדדים, בעיקר בצד החזק. אולי הכאב יאלץ את שני העמים לטפל בשיתוק המסוכן שתקף אותם ומפיל בהם חללים.
בדיפלומטיה הישראלית-הפלסטינית, בניגוד לספורט, אין ערך להשתתפות שאינה מניבה תוצאות. בהעדר יכולת של הצדדים להגיע בכוחות עצמם לקו הגמר ואפילו להתייצב בקו הזינוק, שוחרי השלום תולים את תקוותיהם בכוחות חילוץ מבחוץ. כל "יוזמת שלום" חדשה, ועידה בינלאומית רבת משתתפים או דו"ח טרי, מפעילים אצלם את בלוטות התקוות. גודל האכזבות עומד ביחס ישר לגודל הציפיות. פיגוע רצחני בקרית ארבע בימי פרסום הדו״ח (30 ביוני), או רקטה מעזה למחרת פרסומו, הופכים לחומר ביד אלוף יוצרי הספינים, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בתגובה לדו"ח נמסר מלשכת רה״מ כי "ב-24 השעות שלפני פרסום דו"ח הקוורטט ירו ודקרו מחבלים פלסטינים ישראלים חפים מפשע בשלוש תקריות... דברי השבח שמרעיפים הפלסטינים היום על רוצחים מעניקים השראה לאלה שיתקפו מחר". נתניהו לא החמיץ את ההזדמנות להאשים את ההנהגה הפלסטינית ב"פשיטת רגל מוסרית, שלא מותירה מקום רב לספק ביחס לכוונותיה האמיתיות". בינתיים, סיפור הזוועה של רצח הילדה בת ה-13 במיטתה דחק את הדיווח על דו"ח הקוורטט לעמודים האחוריים של העיתונים.
הסיפור האמיתי של הדו"ח הוא שאין בו שום חדש. כל העובדות ידועות וכל ההמלצות ממוחזרות. למשל, דו"ח הקוורטט "מגלה" שהריסות בתי פלסטינים ומניעת כל פיתוח פלסטיני בשטח C [תחת שליטה ישראלית] "שוחקים את האפשרות ליישם את פתרון שתי המדינות ומעלים שאלות לגיטימיות לגבי כוונותיה ארוכות הטווח של ישראל". את "הגילוי" הזה אפשר למצוא בנקל בעזרת חיפוש בגוגל, בדו"חות של שלום עכשיו ושל בצלם. לשם מה צריך היה להטריח את פקידי הקוורטט? אפשר היה לעשות "העתק-הדבק" מהדו"ח שמשרד מתאם האו"ם לעניינים הומניטאריים (OCHA) פרסם בחודש שעבר (13 ביוני). יש שם נתונים יותר מפורטים ולא פחות עדכניים. למשל, כתוב שם כי מדיניות ישראל בחלקים מסוימים של הגדה המערבית, ובמיוחד בשטח C ובירושלים המזרחית, יוצרים תנאים הדוחקים את רגלי הפלסטינים ומחריפים את הסכנה של טרנספר ( בלשון הדו"ח: "העברה בכפייה, הן של יחידים והן של רבים").
