הסימפוניה הבלתי גמורה של הקוורטט

בחדשים האחרונים נשפכו אלפי מילים על מאמציו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרכך את דו"ח הקוורטט לעניין המצב בשטחים. בשבוע שעבר, ערב פרסום המסמך (26 ביוני), נסע נתניהו במיוחד לרומא כדי לשכנע את מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, שימזער את נזקיו של הדו"ח. מקורביו של ראש הממשלה לחשו באוזניהם של כתבים, שאלמלא המאמץ הדיפלומטי שישראל השקיעה בעניין, היא הייתה יוצאת מהדו"ח בשן ועין. ייתכן. עם זאת, דו"ח הנושא את חתימותיהם של בכירי המדינאים של ארה"ב ורוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, אינו נבחן בתוכנו ואף לא בסגנונו. דו"ח הקוורטט ייבחן באורכן ובחודן של השיניים שחבריו ינעצו בצדדים, בעיקר בצד החזק. אולי הכאב יאלץ את שני העמים לטפל בשיתוק המסוכן שתקף אותם ומפיל בהם חללים.

בדיפלומטיה הישראלית-הפלסטינית, בניגוד לספורט, אין ערך להשתתפות שאינה מניבה  תוצאות. בהעדר יכולת של הצדדים להגיע בכוחות עצמם לקו הגמר ואפילו להתייצב בקו הזינוק, שוחרי השלום תולים את תקוותיהם בכוחות חילוץ מבחוץ. כל "יוזמת שלום" חדשה, ועידה בינלאומית רבת משתתפים או דו"ח טרי, מפעילים אצלם את בלוטות התקוות. גודל האכזבות עומד ביחס ישר לגודל הציפיות. פיגוע רצחני בקרית ארבע בימי פרסום הדו״ח (30 ביוני), או רקטה מעזה למחרת פרסומו, הופכים לחומר ביד אלוף יוצרי הספינים, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בתגובה לדו"ח נמסר מלשכת רה״מ כי "ב-24 השעות שלפני פרסום דו"ח הקוורטט ירו ודקרו מחבלים פלסטינים ישראלים חפים מפשע בשלוש תקריות... דברי השבח שמרעיפים הפלסטינים היום על רוצחים מעניקים השראה לאלה שיתקפו מחר". נתניהו לא החמיץ את ההזדמנות להאשים את  ההנהגה הפלסטינית ב"פשיטת רגל מוסרית, שלא מותירה מקום רב לספק ביחס לכוונותיה האמיתיות". בינתיים, סיפור הזוועה של רצח הילדה בת ה-13 במיטתה דחק את הדיווח על דו"ח הקוורטט לעמודים האחוריים של העיתונים.

הסיפור האמיתי של הדו"ח הוא שאין בו שום חדש. כל העובדות ידועות וכל ההמלצות ממוחזרות. למשל, דו"ח הקוורטט "מגלה" שהריסות בתי פלסטינים ומניעת כל פיתוח פלסטיני בשטח C [תחת שליטה ישראלית] "שוחקים את האפשרות ליישם את פתרון שתי המדינות ומעלים שאלות לגיטימיות לגבי כוונותיה ארוכות הטווח של ישראל". את "הגילוי" הזה אפשר למצוא בנקל בעזרת חיפוש בגוגל, בדו"חות של שלום עכשיו ושל בצלם. לשם מה צריך היה להטריח את פקידי הקוורטט? אפשר היה לעשות "העתק-הדבק" מהדו"ח שמשרד מתאם האו"ם לעניינים הומניטאריים (OCHA) פרסם בחודש שעבר (13 ביוני). יש שם נתונים יותר מפורטים ולא פחות עדכניים. למשל, כתוב שם כי מדיניות ישראל בחלקים מסוימים של הגדה המערבית, ובמיוחד בשטח C ובירושלים המזרחית, יוצרים תנאים הדוחקים את רגלי הפלסטינים ומחריפים את הסכנה של טרנספר ( בלשון הדו"ח: "העברה בכפייה, הן של יחידים והן של רבים").

אפשר ללכת רחוק יותר, לדו"ח מיטשל, שהוכן לבקשתו של נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' וו׳ בוש, ופורסם במאי 2001. כתוב שם כי "הפלסטינים חשים כעס אמיתי על המשך הבנייה בהתנחלויות ועל חוויותיהם היומיומיות של השפלה ושיבוש סדרי החיים, כתוצאה מהנוכחות הישראלית בשטחים. הפלסטינים רואים בהתנחלויות ובמתנחלים לא רק הפרה של רוחו של תהליך אוסלו, אלא גם הפעלת כוח בצורת העליונות הצבאית המוחלטת של ישראל... יהיה קשה במיוחד למנוע את הישנות האלימות הפלסטינית-ישראלית, אלא אם כן תפסיק ממשלת ישראל את כל פעולות הבנייה של התנחלויות". כבר אז המליץ השליח ג׳ורג׳ מיטשל כי "על ממשלת ישראל להקפיא כל בנייה של התנחלויות, לרבות 'גידול טבעי' של התנחלויות קיימות". גם אז, נדרשה הרשות הפלסטינית לסייע בשיקום האמון בין הצדדים, בכך שתגנה את הטרור ותעניש את מבצעיו.

שרי החוץ של חברות הקוורטט קובעים בדו"ח שלהם כי מדיניות ההתנחלויות הישראלית והטרור הפלסטיני מרחיקים את האפשרות ליישום פתרון שתי המדינות ויוצרים מציאות של מדינה אחת לשני עמים. נתניהו מוחה על הסימטריה בין הצעדים הישראלים להעמקת הכיבוש לבין צעדים לעצירת הכיבוש. נתניהו התקומם נגד "כל ניסיון לערוך הקבלה מוסרית בין בנייה וטרור". הוא מערער על מה שהוא מכנה "הנצחת המיתוס שלפיו הבנייה הישראלית ביהודה ושומרון היא מכשול לשלום". לראיה [לשיטתו], כשישראל הקפיאה התנחלויות ועקרה את כל ההתנחלויות מעזה, "היא קיבלה מלחמה".

כדי להזים את טענת הקוורטט על פיה נוכחותם של יהודים בגדה מונעת כביכול את השגת פתרון שתי המדינות, מציין נתניהו בגאווה כי בישראל חיים כ-1.8 מיליון אזרחים ערבים. "נוכחותם אינה מהווה מכשול לשלום", קובע ראש הממשלה ,"זוהי עדות לפלורליזם בישראל ולמחויבותה לשוויון". הוא אינו מוצא סתירה בין הצעתו "להמשיך לדון עם שליחי הקוורטט על הדרכים לממש את חזון שתי המדינות", לבין האישור שנתן למחרת היום לבניית בתים חדשים בהתנחלויות. זה ייתן לקוורטט חומר לדו"ח הבא.

כל דו"ח הנושא את חתימותיהם של מנהיגי ארה"ב, רוסיה, אירופה והאו"ם, אשר הופך עם הזמן למסמך עקר, מחזק את אלה שמאמינים כי מה שלא מושג בכוח יושג ביותר כוח. זאת ועוד, כשג'ורג' מיטשל המליץ להקפיא את הבניה, היו בשטחים 191,000 מתנחלים, ואילו כיום מתגוררים שם 380,000. כעת, הגיעה השעה שהקוורטט יציג בפני הצדדים שתי חלופות עם תאריך תפוגה. שתיים ואין בלתן: הראשונה - הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 67׳ לצדה של מדינת יהודים, פלורליסטית ושוויונית. הברירה השנייה - החלת הריבונות הישראלית על כל הגדה המערבית ורצועת עזה, על כל תושביהן, בתקווה שהם ילמדו לחיות יחדיו בפלורליזם ובשוויון.